מושב אליעד הוקם בשנת 1973 כמושבוצ, ונקרא על שמו של המרגל אלי כהן ז”ל. מירי בן יעקב הגיעה ליישוב בשנת 1978, וחנן אוחנה הצטרף אליו לאחרונה. שניהם מספרים על התהליכים הראשוניים, המרחבים, החינוך האחר והשלווה הייחודית למקום
המושב שהוקם ב-1973 ונקרא על שמו של המרגל אלי כהן ז”ל, הוא היישוב שבמוקד מדורנו השבוע. אליעד הוא הצפוני שבגוש מושבי דרום הגולן והוא כולל כיום כבר 100 משפחות המתפרנסות ממשקים חקלאיים, מקצועות חופשיים ושירותים.
אחת מחברות המושב הוותיקות, היא מירי בן יעקב שעשתה בשנת 78 את כל הדרך מקיבוץ גבים בשער הנגב עד לישוב הטרי אליעד. “הכיוון המקורי שלי ושל בעלי היה לדרום, לאזור פתחת רפיח,” מספרת מירי על אותם ימים: “בגלל שלא סבלתי חול ומסיבות נוספות כמובן, החלטנו לעלות לגולן, אזור שגדי בעלי הכיר מהשירות הצבאי. הגענו בשלב שבו אליעד הפכה ממושבוצ למושב, והדבר הדרמטי ביותר שאני זוכרת מהיום הראשון, הוא שלא שמענו ציפורים מצייצות.”
והרגע הזה העלה בך חששות?
“זה לא הלחיץ אותי, כי באנו מתוך כוונה להמשיך את מה שהתחילו אלו שהגיעו לפנינו. באנו כדי ליצור חברה חדשה ומקסימה שעונה כיום כמעט על כל הצרכים הקיימים. אני גם זוכרת שלקחנו את הילדים לרופאים צבאיים בגדוד בנחל אלעל כי לא הייתה אפשרות אחרת. מערכת הבריאות הלכה והתפתחה יחד איתנו וכך גם מערכות החינוך והתרבות שפיתחנו. מדובר בתהליכים ראשוניים שהחלטנו עליהם בעצמנו וזה מאוד מרגש, בייחוד אז כשהייתי בת 21.”
באיזה אופן היישוב השתנה מאז ועד היום?
“בתחילה חיינו בצניעות על בסיס תקציב, נסענו לעתים רחוקות ולאט לאט, כל אחד התפתח עם המשק האישי שלו ובמקביל התעסקנו בפיתוח נושאי התרבות והחינוך. לאורך שנים היו במושב 37 משפחות חקלאיות, ובמסגרת תהליך התרחבות, החלה קליטת התושבים. זה לא היה פשוט, כיוון שמדובר בתהליך מורכב למשקים חקלאיים, אבל אחרי שנים, חלק מהבעיות נפתרו. לא תמיד הכל היה תלוי בנו והשתדלנו לעשות תמיד כמיטב הבנתנו, כולל ההקפדה המתמדת על קיום חגים ואירועים במשותף. השלב השלישי בשינוי, היה קליטת הבנים שהקימו משקים משלהם במקביל למשפחות חיצוניות שהצטרפו.”
איך שינויים אלו השפיעו עליכם, השכבה הבוגרת?
“הדבר המספק ביותר, הוא לראות את ילדינו פועלים בתוך הוועדות לטובת היישוב ומרחיבים את העשייה הקהילתית. אנחנו מאוד אוהבים את המקום שלנו שהוא הבית לכל דבר. חשוב לציין גם שנושא העשייה של אלי כהן ודרכו, עובר איתנו כחוט השני לאורך השנים והפך לחלק בלתי נפרד מהישוב.”
34 שנים אחרי מירי, הגיעו לאליעד חנן אוחנה, מדריך טיולים בחו”ל ובני משפחתו לאחר טיול מתמשך באפריקה. יד המקרה הובילה אותם למקום הנכון והם שמחים על כך במיוחד: “כשחזרנו לארץ, חיפשנו משק ודרך חברה של אחי יצא לנו להכיר את המושב. בהמשך, כשפגשנו את אחת המשפחות, הוסבר לנו שנוכל להיקלט אם תתפנה נחלה ואכן – הסבלנות השתלמה – אחרי חצי שנה התפנה משק והחלטנו לעבור.”
איך השתלבת במושב מאז שהגעתם?
“באופן כללי בגולן, אני פעיל בתחום הביטחוני ביחידת שניר 100 (צוות לוטר גולן) שאמורה להתמודד עם אירועים כאלו ואחרים בגולן. אני פעיל בכיתת הכוננות היישובית ובוועדת תרבות של אליעד בתחום הטיולים המשותפים. לעתים גם מעביר הרצאות במושב על יעדים בעולם, המיועדות לתושבי דרום הגולן מתוך כוונה של המושב להכניס תוכן תרבותי משותף לישובים מסביב.”
לאחר שלוש שנים ועל אף הקשיים, החיים באליעד הפכו לדרך האידיאלית עבור חנן ומשפחתו: “זה לא קל בעיקר בשל ההתמודדות מול הרשויות בתהליכי הבנייה, אבל זו בעיה ידועה גם במקומות אחרים. הריחוק מהמשפחה ומהחברים משפיע, אבל אנחנו נהנים מהיתרונות של המרחבים, האנשים הנחמדים, החינוך האחר והשלווה הייחודית למקום. מעבר לזה, אנחנו אנשים שאוהבים אווירה שקטה ורגועה ולכן, דרום הגולן ואליעד בפרט, עושה את העבודה ונותן יופי של איזון בין הדברים.”
