ב- 10 לאוגוסט 2011, נפתח במרכז “איתן” קצרין בית העסק “אופטיקה אופטימי”, בהנהלת אלחנדרה-דניאלה פומרנץ-ויצמן שעלתה עם משפחתה מארגנטינה הישר לקצרין לפני כעשר שנים. “חשוב לי להיות קרובה לבית ולילדים,” אומרת אלחנדרה. “בתוך איש העסקים יש גם אמא”
“היה לי מאוד חשוב שהילדים ירגישו שבתוך איש העסקים שעובד עשר שעות ביום, יש גם אמא. לכן פתחתי את החנות כאן, במרכז “איתן”, כדי להיות קרובה לבית לילדים. זה כיף, זה המקצוע שלי, אני אוהבת אותו, שנים רבות חיכיתי לו.
כך הילדים באים לאכול איתי, לעשות שיעורי בית, הרי זה לא פשוט כאשר חוץ מעסק, אני אמא”.
את המשפטים האלה, נחלת כולנו, אומרת אשה צעירה, אלחנדרה-דניאלה פומרנץ-ויצמן, שהגשימה בקצרין חלום חיים, אותו העלתה את כל הדרך הארוכה מארגנטינה.
היום מתנוסס העסק “אופטיקה אופטימי” במרכז, כאילו היה שם תמיד, השלמה יפהפייה לחזות של השכנים הצמודים – בית המרקחת וחנות הפרחים.
צריך להזכיר, עם שוך גל העלייה ממדינות חבר העמים, הפנתה קצרין, קולטת עלייה ענקית, את המבט והמאמצים לצידו האחר של העולם, דרום אמריקה, ומאז מתנגן ברחובותיה גם המבטא המיוחד ולתרגום ב”שישי בגולן” נוספה השפה הספרדית.
עם תנופת העלייה הגיעו לכאן גם אלחנדרה ובעלה ויקטור, איש מחשבים שמועסק היום במפעל “ניסטק”, שני ילדיהם יונתן ומתיה, ההורים ריקארדו ולינדה, האח דוד וכל בני משפחתו.
רשות הדיבור לאלחנדרה, דוגמה מצוינת נוספת של קליטת עלייה בקצרין.
“בשנת 2002 עלינו מבואנוס איירס היישר לקצרין” פותחת אלחנדרה.
“מדוע קצרין? כי פגשנו ביריד העלייה בארגנטינה את עוזי אגוז, שנשלח על ידי המועצה המקומית והוא הזמין אותנו לעלות.
במקביל, התחלתי לשוחח באמצעות האינטרנט עם הוראציו ומוניקה פוליאק, השליחים מקצרין והם הזמינו אותנו לגור כאן. חשבנו שזה מקום בטוח ביותר לילדינו הקטנים, היה חשוב לי שהילדים יחיו במקום טבעי יותר, במקום בו יוכלו להגיע בעצמם מבית הספר לביתם, שיוכלו לשחק בחוץ בלי סכנה. כן שיערנו שתהיה כאן פרנסה לכולנו, גם להורים ולאח והחלטנו לעלות ביחד.
בקצרין התחלנו עם חמישה חודשים באולפן שהתקיים מידי בוקר כל בוקר והשתלבנו בעבודות ראשונות, אני במפעל פלסטיק ובעלי במי עדן.”
והכשרתך בתחום האופטיקה, חיכתה בסבלנות?
“אכן, למדתי באוניברסיטה בבואנוס איירס במשך שלוש שנים את המקצוע טכנאית אופטיקה ועדשות מגע ואף עבדתי במשך 15 שנה בתחום האופטיקה, עם גופים כמו רשויות הרווחה, שילוב עם רופאים וגם עם קופת החולים בארגנטינה. בהיותי בעלת עסק עצמאי למדתי גם ניהול עסקי ורכשתי ידע בניהול חנות.
כאן, לאחר בחינת כל הישגיי והחומר שלמדתי בארגנטינה, ניתנה לי תעודת טכנאי אופטיקה שמוכרת בישראל, כולל עדשות מגע.”
כיצד התקדמו החיים בקצרין?
“אחרי שנתיים קנינו כאן בית, רצינו להכות שורשים בישראל, הבעל עבר לעבוד בניסטק כאחראי על המחלקה בה הוא עובד. עם ההתבססות החלטנו להגשים חלום ולפתוח כאן חנות משלי, כאשר כל המשפחה התגייסה, הורים, חברים, במיוחד בעלי והילדים, כולם עזרו לי. משרד הקליטה סייע במימון ובתכנית העסקית ואף דחף כאשר ראו שם את הפוטנציאל והתחלנו.”
עכשיו העסק נראה כאילו תמיד היה שם, לא?
“העסק נפתח ב- 10 לאוגוסט 2011, ואכן עשינו הכל מהתחלה. בניתי חדר בדיקה, מעבדה, שיפצנו את הרצפה ועיצבנו את הקירות עם גבס, שהחנות תהיה יפה, נוחה, מרווחת ואסתטית. חנות, שאנשים יכולים להיכנס אליה בשמחה ושכולם יהללו את המקום, שתהיה בו אוירה משפחתית יחס ועזרה לאנשים ושירות הטוב ביותר.
כן נוספה אלינו האופטומטריסטית דבורה שולבר, בעלת רישיון ממשרד הבריאות. העבודה מתחלקת בינינו, אני המנהלת, מבצעת תיקוני מעבדה ומייצרת את המשקפיים במקום, בתוך שעה. צריך להרחיב שמדובר בייצור והרכבת משקפיים מעדשות סטנדרטיות. אנחנו גם מבצעים בדיקות לעדשות מגע, את כל הבדיקות הנחוצות למשרד הרישוי, לחיילים, משטרה, לבתי הספר. אנחנו עובדים גם עם מחלקות הרווחה ועם כל קופות החולים ועושים בדיקות התאמה לעדשות מגע. כל הלקוחות בקצרין ובגולן בשבילנו הם לקוחות VIP.”
האם צריך לבצע בדיקות עיניים תקופתיות, או רק כשמציק?
“כמובן, ואנחנו מקיימים גם בדיקות בריאות העין. חשוב לדעת, בדיקות עיניים עשויות להציל חיים. הבדיקה עשויה לאתר קטרקט, קירטוקונוס, לחץ על העיניים, מכה או גוף זר, אנחנו רואים הכל, בלי טיפות. בעת הצורך אנחנו תמיד שולחים את האנשים לבדיקות עיניים אצל מומחה.”
את נראית כאילו קפצת מעל קשיי הקליטה… ובכל זאת, לא פשוט לעבור מבואנוס איירס לקצרין, מה את רואה במבט לאחור?
“ראשית, כולנו מרוצים כאן. אנחנו שמחים להיות כאן, זו לא הייתה טעות להגיע לישראל. היה לי מאוד קשה עם השפה, אנחנו עדיין חושבים שאנחנו יכולים ללמוד יותר בחיים ולתת מהידע ומהתרבות שהבאנו איתנו.
אבל צריך להוסיף, להיות עולים זה לא פשוט. הגענו בני 39, כל חיינו התחילו בתרבות שונה, אך התרגלנו, התחלנו להבין מה זה ישראלי.
הכי חשוב והכי יפה היה לערוך בר-מצווה לבן שלי בחספין. חברתי, רומינה יהודית שטיימץ, עזרה לי מאוד לחגוג את הבר מצוה בחספין. זה היה חשוב, כי כיהודים בחוץ לארץ גם אנחנו אמרנו ללא הרף ‘בשנה הבאה בירושלים’. חגיגת בר המצווה כאן, הייתה באמת מיוחדת עבורנו. כן ערכנו בקצרין בת מצווה לאחיינית שלי ניקול, ושניים נוספים מחכים, אחיין נוסף ובני הקטן.
חוץ מזה הכרתי עולים חדשים מ’חבר העמים’, אנשים שאני מאוד אוהבת, ישראלים, רוסים, שתמיד מגיעים להגיד שלום. אנשים הגיעו ועדיין מגיעים להגיד כל הכבוד ולאחל בהצלחה. היה לי מאוד כיף עם הפרגון הגדול מכולם כאשר התחלנו.”
מה את מאחלת לעצמכם לעתיד?
“אנחנו שמחים שכולם מכירים אותנו, בקצרין ובגולן, שכולם יודעים שבקצרין, מקום קרוב לכולם, יש הכל. אני מסתכלת סביב לנו, האזור עומד לפני שיפוצים רחבים, ומאחלת שתהיה פרנסה ובריאות לכולם”.
