כפר חרוב הוא קיבוץ שכדאי להראות לאורחים: שכונת הרחבה עם נוף משגע לכנרת, חדר אכל שנבנה על המצוק, ברכת שחייה וכפר נופש מתוקתק. הכול בוהק מניקיון וטובל בירוק
בשבת זו, יש לנו אורחת מתל אביב וניקח אותה אתנו למסע היכרות עם יישובי הגולן. צריך לבחור יישוב שנוכל להתגאות בו בפני האורחת והבחירה נפלה באופן טבעי על כפר חרוב. הקיבוץ ידוע כאחד המבוססים והיציבים בגולן והוא מוכר לנו במיוחד גם בשל המוסך המפואר של דובי, וגם בזכות אולפן ההקלטות המתוחכם של יגאל אוחנה, ממנו יוצאות לעולם עמדות ההדרכה הקולית שלנו.
מחנים את הרכב בצומת הכניסה ופוסעים לאורך שדרת השקדים המעטרת את הכניסה לקיבוץ.
השער אמנם סגור לכלי רכב, אבל פשפש פתוח לצדו מעיד על כך שהולכי רגל יתקבלו בברכה.
מיד לאחר השער, ממש בכניסה, ניצב לתלפיות מפעל “א.ר.י” לאביזרי השקיה. המפעל בוהק בניקיונו, מגונן מכל עבריו ומשדר היטב את הערכים עליהם הוא מבוסס – איכות, חדשנות ושירות. בהמשך נראה שגם הקיבוץ כולו משדר איכות גבוהה והשאלה היא מי הוליד את מי. האם הקיבוץ הוא שהוציא מתוכו את המפעל המשגשג, או שהצלחת המפעל היא שתרמה לאיכות החיים בקיבוץ.
כדרכנו, אנו מתחילים בהקפת היישוב לאורך גדר המערכת ועד מהרה מגיעים אל ההרחבה הקהילתית. השכונה צופה אל נופיה הקסומים של הכנרת, ונראה שזו אחת הסיבות להצלחתה. הבתים מדגם אחיד, רחבי ידיים, מתוכננים בקפידה ויחד עם זאת אינם מנקרי עיניים. השכונה מנותקת מהקיבוץ, אבל תושביה מעידים על כך שהם שותפים מלאים לפעילות החברתית והתרבותית של היישוב.
דרך המערכת מגיעה אל המצוק ממנו נפרשת הכנרת במלוא הדרה, כמו גם עמק הירדן והרי הגליל העליון והתחתון. לאורך הדרך, ניתן עדיין לזהות שרידים של המוצב הסורי שהיה כאן עד מלחמת ששת הימים, ויש הטוענים שסבל מהתקפות בלתי פוסקות של צה”ל.
בתי המגורים של החברים טובלים בתוך ירק עד, אולם אי אפשר שלא להבחין בכך שבניגוד לשכונת ההרחבה, הם נבנו בריחוק וניתוק מהנוף. התופעה אינה ייחודית לכפר חרוב, אולם היא בולטת במיוחד כאשר אנחנו ממשיכים ומגיעים אל חדר האוכל והמועדון. מבנה מפואר וגדול מידות, שנבנה על שפת המצוק ממש.
אין ספק שיש כאן אמירה ערכית ברורה על העדפתה של הפעילות הקהילתית, על פני זו הפרטית.
הקיבוץ עבר הפרטה ולמרות זאת, חדר האוכל, כמו גם שירותים רבים אחרים, מתפקד באופן מלא. ממשיכים בדרך ומגיעים אל כפר הנופש של הקיבוץ. לא כאן המקום לתאר במפורט את נפלאות המקום, אולם גם כאן החדשנות והיצירתיות בוקעות מכל פינה. ברכות תת קרקעיות, בקתות עץ מהודרות, סוויטות פרטיות… משם ל”מצפה לשלום” ולמסעדת “חרובא” הסמוכה אליו. דניאלה שאול כבר היטיבה לתאר את המסעדה, אבל אנחנו בפעילות גופנית ואין זמננו פנוי לפעילות קולינרית. כביש הגישה למצפה מחזיר אותנו אל האזור המשקי של הקיבוץ. בסמוך לכפר הנופש, נפרשות רפתות הקיבוץ. ריח הניחוח עליו סיפרנו בגבעת יואב, אינו ניכר כאן. הייתכן שגם למפגע זה מצאו אנשי הקיבוץ פתרון? באזור המשקי – מגוון שירותים וגם כאן ניכרת ידו הנעלמה של מי שהחליט שעל סדר וניקיון ראוי לשמור בכל מקום.
סיימנו את הקפת היישוב וזה הזמן לסרוק אותו פנימה. כאמור הניקיון והגינון שולטים בכל פינה. בתי המגורים של החברים דו-קומתיים ברובם, אולם בסיסיים מאוד בחיצוניותם. גם הגינות הפרטיות צנועות במידותיהן ועיקר הנטל הוא על הגינון הציבורי. מרגש במיוחד לעבור ליד בתי הילדים, שהצעצועים ומתקני המשחקים שסביבם מעידים על פעילות ערה של קטנטנים במהלך השבוע. כפר חרוב מספק שירותי חינוך לסביבה וכך הוא מאפשר את המשך קיומם של גני ילדים גם בתקופה של קליטה מצומצמת.
לאורך השבילים, לא פגשנו כמעט אף חבר, איש לא הזמין אותנו לכוס מים ולרגע חששנו שקרה כאן משהו דומה לזה שתואר בסדרה “תמרות עשן”. הבודדים שפגשנו הסבירו את התופעה בנפלאות המזגן והברכה היפהפייה של הקיבוץ..
אנשי כפר חרוב בנו יישוב לתפארת והם כנראה יודעים מה הם עושים. אם בשעה זו, הם חוסים בצלו של המזגן, כנראה שזה המעשה הנכון. חזרנו הביתה למזגן.
