בשבוע שעבר נשמט שם אחד מהכתבה על נבחרי השנה לקבלת אות המתנדב. נאור מלמד, שסיים זה עתה י”ב, השתתף בפעולות הצלה, חילוץ וכיבוי שריפות במבנים ובשטחים פתוחים במרחב רמת הגולן ככבאי מתנדב מאז הגיע לגולן בשנת 2008. על כך קיבל את האות בחג ה- 34 להקמתה של קצרין מלה ראשונה: התנצלות, אחר כך הכתבה
התנצלות בפני נאור מלמד, שסיים זה עתה י”ב וגם פרק זמן ארוך ונלהב כמתנדב בתחנת הכיבוי בקצרין ועל כך קיבל את אות המתנדב של קצרין בחג ה- 34 להקמתה. שמו של נאור נשמט בשוגג מרשימת המתנדבים שהגיעה לעיתון ועל כך ההתנצלות.
על ההתנדבות וכיבוי האש אומר נאור, עוד מעט 18, שהיא פשוט “בוערת בעצמותי”. בגיל עשר נכנס לראשונה בנם של אורנה ונדב לתחנת הכיבוי בנתניה ומאז ועד היום, גם לאחר שעברה המשפחה לקצרין, הוא בכיבוי.
בדברים שנכתבו באות המתנדב שקיבל, נאמר כי: “נאור מלמד החל להתנדב בתחנת כיבוי אש קצרין בשנת 2008, התאהב במקצוע הכבאות והוא ממשיך להתנדב בתחנה עד היום.
נאור הינו מתנדב מסור ואחראי, נרתם לכל משימה ומבצע אותה באופן ראוי לציון והערכה, נאור מסייע רבות לכבאי קצרין בשגרת היום, בבדיקה וטיפול בציוד וכן בתרגילים, אימונים, הדרכות ילדים ונוער ובכל תחומי עיסוק הכבאים.
במסגרת התנדבותו עבר נאור הכשרות במקצוע הכבאות בתחנה וכן סיים בהצלחה קורס כבאים מתנדבים בסיסי בבית ספר לכבאות בראשון לציון.
נאור השתתף בפעולות הצלה, חילוץ וכיבוי שריפות במבנים ובשטחים פתוחים במרחב רמת הגולן בתפקיד כבאי מתנדב.
אנו שמחים מאוד להעניק לו את אות המתנדב, הוא אכן ראוי לכך, זוהי אמירת תודה לנער שמתבגר בתחנת כיבוי ותורם לקהילה הגולנית.
כבאי קצרין מודים, מוקירים ומעריכים את פועלו ותרומתו הרבה לכבאות ולחברה ומאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו”.
נאור, מה כל כך מושך באש?
“זה התחיל מזמן. בן דודה של אמא הוא כבאי ותיק בנתניה. כשגרנו שם כל הייתי הולך אליו כל הזמן, גורר לשם את אמא בעל כורחה. כבר מגיל עשר למדתי את כל הציוד, הכרתי את הכבאיות, היינו שם כל הזמן. גם היום, כשנוסעים לנתניה לסבא וסבתא מורידים אותי שם בכיבוי, כולם מכירים אותי.
עברנו לקצרין ובכתה י’ התחלתי להתנדב. אני לא יודע כמה הלכתי, אבל בקיץ הייתי שם כל יומיים. היו ימים שהייתי שם ברציפות, בעונות של השריפות הגדולות. רציתי גם ללכת לכרמל, אך אמא לא רצתה.
מה מושך כל כך? – כל האקשן הזה, בית עולה באש, אתה נכנס לאש ומכבה, זה מטורף, האדרנלין זורם. אני רואה שריפה ואני ישר נדלק.
בעת השריפה אני מתרגש, אבל גם בודק ומברר. לפני שנה נדלק היער קרוב לביתי, התקשרתי מיד ליאיר אלקיים שהיה מפקד התחנה, הגיעו כבאים מיד ופעלנו. אני גם מצלם, אני שומר את התמונות והכל נכנס לאתר של התחנה בפייסבוק.”
איך אתה חי עם הסכנה?
“סכנה יש כל הזמן, חושבים על בטיחות, אך כשיש שריפה קופצים לכבות ולא חושבים על סכנה באותו זמן. גם בכתה י”א, עם הבגרויות, בשנה הכי עמוסה הייתי הולך לתחנה.”
כשתהיה גדול גם תהייה כבאי?
“בודאי, כשאסיים את הצבא אלך, אעבור מבחני כושר לקבלה לקורס, אני החלטתי. הייטק? זה התחום של ליאת אחותי, אני בשטח.
מה אומרת אמא על התחביב המסוכן של בנה?
אורנה מלמד: “גם לחצות כביש זה מסוכן. כל עבודה היא קשה, מסוכנת, טובה, והרחפנים בגולן גם הם מסוכנים, טרקטורונים, כל אלה שמשתגעים איתם באזור הכנרת.”
לא פחדת מהמגה-שריפות?
“קודם כל התייחסתי לזה כשהיה קטן כאל חוג. כל משחקיו התבססו על לגו של כבאית וכיבוי ואיך לטפס על בנינים לכבות שריפה. בהתחלה קצת פחדתי שיש לו איזה משהו, בעיה שקשורה לאש. התייעצתי, אמרו לי שרגליו על הקרקע, הוא אוהב אקשן, הבן שלי. כמו אמא שלו, הוא צריך רעש. יאיר אלקיים אמר עליו שהוא חולה במחלה בריאה.
בצבא כמובן ילך לפיקוד העורף ולצוותי הצלה שמחלצים אנשים בכל העולם. אנחנו מקווים שיתקבל.
אני מבקשת להוסיף תודות עצומות לאביבה ולחיים אלבז על שהסיעו את נאור להתנדבות שלו ברכבם, לעיתים מוקדם בבוקר בעת החופשים, החזירו אותו בלילה וכך אפשרו את ההתנדבות.”
