סגן י. (23) נולד במושב חילוני בגולן, סיים את בתי הספר “נופי גולן” במגמת פיסיקה וכימיה ובית ספר “אביטל”, והשלים שנת שירות בכפר הנוער “מנוף” כהמשך להיותו חניך ומדריך בתנועת המושבים ביישובו. השבוע עמד בדום למסדר כנפיים של קורס טיס מחזור 165. איזהו טייס?
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון, אהוד ברק, ראש המטה הכללי, רב- אלוף בנימין (בני) גנץ ומפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל; צמרת המדינה מצדיעה היום לשורת צעירים וצעירות, בהם גם אחד מבני הגולן, ומגיע להם.
קורס טיס מחזור 165 עמד השבוע בדום מתוח ל”מסדר כנפיים”; בין עשרות הקצינים הצעירים גם ארבע בוגרות במגמת נווטי קרב ובמגמת נווטי תובלה ומכוננים. 37 אחוזים מבוגרי הקורס הם תושבי ערים, 74 אחוזים הינם בוגרי תנועות הנוער השונות ו- 34 אחוזים התנדבו לשנת שירות לפני גיוסם.
אחד מאלה, הוא טייס המסוק לעתיד, סגן י. (23) בן הגולן, בוגר בתי הספר “נופי גולן” במגמת פיסיקה וכימיה ובית ספר “אביטל”.
סגן י. נולד במושב חילוני בגולן לאם אחות במקצועה ואב חקלאי ומייצר יין, אחותו הצעירה אף היא קצינה בחיל האוויר, האח הבכור לומד במכללת תל-חי, הוא עצמו בעל תואר ראשון בכלכלה וניהול, אותו סיים במסגרת קורס הטיס.
למרות משך השירות הארוך, שעומד להשתרע על פני 12 שנים, הקדים סגן י. ויצא לפניו לשנת שירות בכפר הנוער “מנוף”, במסגרת קומונה בה היו גם בני גולן אחרים, כהמשך להיותו חניך ומדריך בתנועת המושבים ביישובו.
יומיים לפני מסדר הכנפיים, בחסות דובר צה”ל, התקיים ראיון עם סגן י. עבור “שישי בגולן”.
מתי גילית בקרבך את החיידק לטיס?
סגן י.: “כבר בתיכון רציתי להתגייס לקורס, אך הקדמתי לו שנת שירות, במהלכה גיליתי שכבר איני כל כך בטוח. לאחר שכבר עברתי את הגיבוש, היו לי דילמות רבות וחשבתי גם על יחידות חי”ר.
הלבטים המשיכו גם לאחר שהחלטתי להתגייס לחייל וליוו אותי גם במהלך הקורס. אתה טס, יודע שעד שאצבור כושר מבצעי זה ייקח עוד זמן, חושב על החברים שכבר בפעילות מבצעית, כבר יש בהם קצינים ומפקדים וממני זה עדיין כל כך רחוק.
אתה גם לא נחשף לעולם האווירי כתיכוניסט, הוא די זר לך, כי אתה רגיל לשמוע על הצבא, על החי”ר, על הצנחנים כובשי ירושלים, על מיתוס הגבורה המוכרת.
פתאום, הלוחמנות שהייתה של חי”ר, נמדדת אצלנו באופן שונה, כאן זה מתבטא בצורות אחרות. הדילמות, האם להישאר, נמשכות גם לאחר הגיוס, אבל קיבלתי את ההחלטה, אני שמח על כך.”
באיזה אופן ההתמודדות כאן היא שונה?
“הקורס אורך שלוש שנים, השנה הראשונה היא די של חי”ר, ובכך היא די שונה מההמשך, דורשת מאמץ פיזי ועומס מנטלי. בהמשך מתחילים לטוס, נדרשת השקעה, להצליח ללמוד, להשתפר, להתעקש על מה שאתה מנסה להשיג, דברים שהם לאו דווקא מי מזיע יותר במובן המטפורי.”
נהגו לומר כאן ‘הטובים לטייס’… היום יש גם הטובות לטייס, כיצד אתה מרגיש עם זה?
“עובדתית, הן מצליחות לא פחות מהבנים. זאת בלי שייקלו עליהם בשום דבר, הן עושות בדיוק מה שאנחנו עושים. אם זה לא מנצח – מה כן מנצח? זה שוויוני, צריך אנשים שיעשו את מה שצריך, הבנות בקורס הן משכמן ומעלה, מעולות, והן כאן בזכות ולא בחסד. הן נלחמו כמו כל אחד מאיתנו הבנים בלי שום ויתורים והנחות. כן, הרגשנו עם זה בסדר.
הסטיגמה המצ’ואיסטיות מפעם של הטייסים היא של פעם, שייכת לעבר וכבר לא קיימת.”
מה אתה אומר לצעירים ב”נופי גולן”?
“שצה”ל צריך טייסים טובים, לוחמים טובים, טבחים טובים, שכולם יהיו טובים. יש אנשים שמאד מנסים להגיע למקום מסוים ומתאכזבים בדרך וזה קורה הרבה: ‘אני רק לסיירת גולני ואם לא – אני לא עושה’.
ההסתכלות בעיניי ולפי תפיסת עולמי צריכה להיות שעלי לעשות הכי טוב שאני יודע. זה לא משנה לאן אתה מגיע. גם אם עכשיו מישהו הלך להיות טבח הוא יכול לעשות תפקיד משמעותי וטוב לאנשים שסביבו, לתת שירות טוב לכל מי ששם. אם יתרשל – אנשים יסבלו. כל אחד צריך להראות שהוא עושה הכי טוב לאן שהוא מכוון, לתת הכי טוב במה שהוא יודע.”
עם כל שנות הקבע הארוכות, אתה מוכן להמליץ ללכת לטייס?
“כן. אם אני מסתכל אחורה על הקורס – זו חוויה אדירה, מטורפת, שלא כל אחד זוכה לה. גם השירות אחר כך, לקום כל בוקר ולטוס, הוא משמעותי, אני ממליץ בחום.
אני שלוש שנים בצבא, נשארו עוד תשע לפחות. איך זה מרגיש? אפשר להסתכל ולהגיד שאני הולך לתת 12 שנים מחיי או להגיד שאני הולך לקבל 12 שנים כאן.
במהלך השירות עושים גם תואר שני, אבל יש משהו בהדדיות הזאת, אתה משקיע ונותן מיכולותיך ומתוגמל בחזרה, זה כל מה שצריך.”
מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?
“להיות מאושר, שמח וטוב לב. לא משנה מה שאני אעשה, העיקר שאהיה מבסוט מזה. אני מאחל לעצמי שכשאהיה גדול אהיה שמח בחלקי.”
