למעלה מ-50 בוגרי י”ב יוצאים מידי שנה מהגולן וקצרין לשנת שירות בכל רחבי המדינה. למעלה מ-100 מסגרות שונות ממתינות לכ-2,400 צעירים לפני גיוסם, שיושיטו להן יד ולב אוהב. מהו מוסד ישראלי כל-כך זה, ומהי סודה של ההתנדבות, נתינה המעניקה כל-כך הרבה לנותן
השנים היפות, בהן צעירי העולם כבר סוגרים תארים אקדמיים ראשונים, עוברות על הנוער כאן בנתינה. שנתיים, שלוש, ארבע וחמש שנים לעיתים, מוקדשות לשירות הצבאי לבדו.
ככל שזה מפתיע, יש מי שמתעקשים לתת יותר ומוסיפים את “שנת השירות השלישית”, למרות שאצל בנים לפחות, זו תהיה השנה הרביעית או העשירית… של תרומה למדינה.
מקור המושג “שנת שירות שלישית” בתנועה הקיבוצית, עת חויבו בעבר בני המשק לשנה בהתיישבות הצעירה או בהדרכה בתנועות הנוער.
התנועה הקיבוצית והחברה הישראלית השתנו, הצורך בנתינה נותר בעינו, אבל פניו שונו. היום מחכות למעלה מ-100 מסגרות שונות לכ-2,400 צעירים לפני גיוסם, שיושיטו להן יד ולב אוהב. למעלה מ-50 בוגרי י”ב יוצאים מידי שנה מהגולן וקצרין לרחבי המדינה, וליבם חפץ. עם חזרת בני ובנות מחזור תשע”ג הביתה ובטרם שירות צבאי, על השנה המיוחדת וסודה של ההתנדבות.
מיונים, כמעט כמו יחידה מובחרת
“איך יוצאים לשנת שירות? – לא קמים יום אחד ומחליטים. זה תוצר של תהליך חינוכי בגולן,” אומרת מיה שולמן (עין זיוון), מנהלת מחלקת חינוך חברתי קהילתי והאמונה על נושא שנת השירות במתנ”ס גולן.
שולמן: “התהליך מתחיל כבר מכיתה ז’. מרגע שנכנסת לגיל הנעורים מדברים על נושא החיבור לגולן ולקהילה וזה ממשיך לכיתה ט’ בה מדברים על מעורבות קהילתית. גילאי כיתה י’ עושים מחויבות אישית בהדרכה בתנועות הנוער או בנושא חברתי שבחרו; גילאי י”א וי”ב יכולים לקחת חלק במועצת הנוער האזורית של הגולן ודרכה להניע תהליכים. המסר העיקרי שלנו הוא ‘לבחור להשפיע’.
בגיל י”ב התהליך נפתח בכנס חשיפה גולני לשנות שירות ולמכינות קדם צבאיות, בו מגיעים נציגים של מסגרות השרות להציג את תחום ההתנדבות, בכלל זה גם נציגים מאגף המשימות בתק”ם שאמון על 86 מסגרות של שנת שירות, נציגי תנועת בני המושבים, המתנ”סים ואחרים. הם מציגים את תהליך המיון שהופך להיות קשה יותר עקב הביקוש הרב לשרת. בתנועה הקיבוצית מעל 5,000 מתמיינים ל-750 תקנים; בסך הכל בשנה יש 2,400 דחויי שירות שנמצאים בשירות לאומי בתנועות הנוער, במסגרות טיפוליות, בפנימיות ובשאר שנות השירות.
מדובר בגוש החילוני של המועצה האזורית גולן, עם מספר גבוה של 35 אחוזי יציאה לשנות שירות ומכינות.”
לעבור תהליך מיון כדי להתנדב?
“התהליך השנה הופך להיות יותר תובעני. הצעד הראשון בו הוא הכנס שאנחנו מקיימים כדי לקבל את כל המידע והטלפונים שאפשר להיעזר בהם. במסגרות התנועה הקיבוצית עוברים לשלב שני של מיון במרכז הערכה של מכון ‘אדם מילוא’ ועל פי נתוניו עובר המתנדב למסגרות המתאימות.
אם ירצה ללכת ל’גרעין עודד’ הוא נרשם דרך המד”בים ויסמין שוורצבורן, רכזת תנועת ‘בני המושבים’ במתנ”ס גולן. המיון למכינות הקדם צבאיות ולשנת שירות למסגרות פרטניות הינו ישירות מול המסגרות.”
המתנדבים נזרקים למערבולת חיים תובענית, מי תומך בהם?
“אנחנו מלווים בתהליך המקדים, בהחלטה וגם בתהליכי המיון של התק”ם ובני המושבים.
מרגע היציאה לשנת שירות הצעיר נמצא תחת המסגרת. אם עולות בעיות אנחנו יכולים להפנות את הדבר לתשומת לבם של מרכזי אותה שנת שירות או של התק”ם אבל היכולת שלנו להתערב מולם מוגבלת.
“השנה אנחנו פותחים בנוהל שמירת קשר עם החבר’ה במכינות ובשנת שירות. אחרי השיבוץ אנחנו מקבלים רשימה מסודרת עם כל הפרטים האישיים ומגיעים במהלך שנת השירות לפחות פעם אחת לבקר את המתנדבים, מתוך כוונה שהם גם יחזרו אחר כך לגולן.”
מה נותנת שנת השרות לצעירים הללו?
“הם מגיעים לצבא מוכנים ובשלים יותר. כשאתה מוביל קבוצת נערים בפנימייה, או חונך נוער בסיכון או מדריך בתנועת נוער, אתה מקבל המון, מגיע הרבה יותר בשל לצבא, מוכן להתמודד עם הקושי וגם הצבא מכיר בזה. בשנת השירות ניתן לבצע מיונים חוזרים לקורסים ותפקידים בצבא; רובם הש”שינים יוצאים לקורסים פיקודיים או קורס קצינים ועושים שירות יותר טוב גם לעצמם וגם למדינה.
“מישהו הפנה לתשומת ליבי שאת השורש ‘נתן’ אפשר לקרוא באופן זהה משני הצדדים: מי שנותן תמיד גם מקבל חזרה.”
האם תהיו כתובת להורים ולצעירים במקרה של קשיים?
“אם יש איזשהו קושי בשנת השירות ההורים יכולים לפנות אלינו במקביל לרכז הרלבנטי ואנחנו ננסה לסייע.”
כמה יוצאים השנה ומתי הכנס?
“השנה היו 136 במחזור י”ב ומתוכם יוצאים 47 לשנת שירות.
הכנס יתקיים ביום רביעי 11.9 אחר הצהרים בבית הספר ‘נופי גולן’. פרטים ליצירת קשר להורים וחניכי י”ב טל’ 6969775.”
מה עושה הנוער מהמגזר הדתי?
מיה שולמן מרחיבה כי בשנת שירות מדובר על הגוש החילוני בלבד. לבני המגזר הדתי יש מסלול אחר, הבנים יוצאים למכינה קדם צבאית או לישיבה גבוהה ואחר כך מתגייסים. אחוזים מאוד גבוהים הולכים למכינה, בערך 80 אחוז. רובן הגדול של הבנות לשירות לאומי של שנה או שנתיים, בודדות מתגייסות.
קצרין – לקראת שנה רביעית של יציאה לשנת השירות
מירב שני, מנהלת יחידת הנוער במתנ”ס קצרין מספרת כי מחזור שלישי של בני קצרין שיוצאים לשנת השירות הסתיים זה עתה.
מה ליישוב עירוני ולשנת שירות?
שני: “לפני שלוש שנים קיבלנו קומונה של ארבעה צעירים בשנת שירות מהחברה למתנ”סים. בשעות הבוקר הם משתלבים בתחום הפורמלי בבתי הספר, עוזרים בתמיכה לימודית וחברתית, אחר הצהרים הם במסגרות לא פורמליות כמו תנועת הנוער, בית הנוער ויוזמים כל מיני רעיונות ופעילויות.
“לפני שלוש שנים וביחד עם אותה קומונה התחלנו בהעברת תהליך לי”בניקים שלנו לקראת יציאה לשנת השירות. התהליך כולל הדרכה שבועית, חברתית ומתן כלים לשנה הבאה.
אנחנו פותחים אותם לכל תחומי שנת השירות כולל המכינות, אך האינטרס שלנו הוא לתת כמה שיותר שנת שירות לחברה למתנ”סים.”
אתם משלבים ידיים עם מתנ”ס גולן?
“השנה שיתפנו פעולה ביום חשיפה לשנת שירות למכינות בדצמבר במכללת ‘אוהלו’, מכיוון שלא כל בני הגולן לומדים ב’נופי גולן’, עשינו את זה אחרי הצהריים עם ערב חווייתי.
“השנה שלחתי שבעה צעירים לשנת השירות, אך לא כל ילדי קצרין יוצאים דרכנו, חלקם עושים זאת דרך האינטרנט, המספרים גדלים, רובם הלכו לחברה למתנ”סים, אחרים למכינות ושנת שירות אחרת כמו ‘צמרת’.”
האם את שומרת על קשר איתם במהלך השנה?
“כל הזמן, זה ממש קורה באופן טבעי. הם באים לבקר ושומרים על קשר עם המדריכים שלהם בקצרין.”
מה לדעתך הערך המוסף כאן?
“ברמה האישית אני יכולה לומר לך כי גדלתי כאן, למדתי ב’נופי הגולן’ ואני מצטערת שלא יצאתי כי זה לא היה מפותח בתקופה שלי. במסגרת תפקידי, אני לפחות יכולה לתת לחבר’ה את ההזדמנות שלא ניתנה לי, זה מאוד חשוב.
“מדוע? כי הם לומדים המון; להתמודד לבד עם חברה, לחיות בתוך קומונה, להתמודד עם כסף, קניות, אוטובוסים, להיות אנשים קטנים, זה מאוד מכין אותם לעולם הגדול, להסתדר כלכלית לבד, להתמודד מחוץ לבית”.
נועה אבקסיס: צריך להפוך לחובה!
נועה אבוקסיס מחד-נס, בוגרת “נופי גולן”, סיימה ביום ראשון השבוע את שנת השירות במסגרת גרעין “צמרת” של התנועה הציונית העולמית, גרעין שמשלב עשייה ולמידה. במסגרת זו מתנדבים ארבעה ימים בשבוע ויום אחד מוקדש ללימודים. עיקר ההתנדבות הוא בעבודה עם נוער, מנוער בסיכון ועד נורמטיבי ועבודה גם עם עולים מאתיופיה ומדינות חבר העמים.
“הייתי בשנת שירות בבית שאן,” פותחת נועה. “בבוקר היינו בחונכויות אישיות בבתי הספר התיכונים, אחריו פנה כל אחד מאיתנו למסגרת משלו, הייתי בעיקר במד”צים של המתנ”ס העירוני, הפעלנו פרוייקט ‘קונגרסיונרייים’, בנסיון להקים מועדון תרבות לנוער נורמטיבי. כן התנדבתי להדריך בב’אחריי לבגרות’ ובמקביל ביצענו פרויקטים בעיר, ערב יום השואה, שבועות, ערב הוקרה לנוער מתנדב. בקיץ הפעלנו במשך שלושה שבועות 200 בני נוער בעיר במסגרת ‘לילות לבנים’.”
איפה התגוררתם, כיצד נוהלו החיים הפרטיים?
“היינו שישה בגרעין, דתיים וחילוניים, גרנו בשתי דירות נפרדות לבנים ובנות בשכונת מצוקה. הכל היה בכשרות, שמירת שבת בפרהסיה וכל מה שנדרש לחיים משותפים.
“היתה בינינו חלוקת אחראיות די טבעית, כל אחד לקח על עצמו משהו בהתנדבות, עשינו שבתות, חגגנו ימי הולדת אחד לשני.”
איך הגעת לנושא שנת השירות, לא חששת?
“בהתחלה לא היה קל, אך היו ליווי ותמיכה. מצד אחד יש גב, מצד שני זה מקום מאוד עצמאי, צריך לעשות ואם לא תעשה לא יהיה מי שיעשה. יש עוד חמישה אנשים לצידך, זה ממש כוח של קבוצה ומחזיקים זה את זה. עברנו גם סמינר הכנה של שבוע, לכל קבוצה מוצמד עובד סוציאלי, אנחנו נפגשים איתו בימי הלימוד שלנו, נעזרים גם במלווה ואפשר להרים טלפון 24 שעות.”
מה כלל יום הלימודים השבועי?
“לימוד טקסטים יהודיים ודרכם על החברה בישראל, מפגש עם העובד הסוציאלי, שיעור שמעביר אחד מאיתנו, שיעור חסידות וימים מיוחדים.”
סיכום של השנה במבט לאחור?
“זאת השנה הכי מעצבת שהיתה לי בחיים. קיבלתי בה המון כלים לחיים ולהתמודד, למדתי על עצמי המון, כל הזמן נמצאתי עם אנשים שאהבתי; העלינו זה את זה למעלה, צמחנו יחד. שנה מאתגרת, לא פשוטה, כיפית, עם הכי הרבה חוויות שאפשר לתאר.”
את ממליצה?
“אני חושבת שחובה לעשות שנת מעבר לפני הצבא, מכינה, שנת שירות או לימודים, התרומה שאפשר לתת לצבא הרבה יותר גבוהה כך. אני מתגייסת עם חבר’ה מהגרעין שלי לנח”ל, הבנים לגדוד 50 והבנות לחיל חינוך ואני יודעת שלא משנה לאן אגיע אני אתרום הרבה יותר”.
עומרי גול: נשארתי עם חיוך ענק
עומרי גול מאניעם, בוגר “נופי גולן”, סיים השבוע שנת שירות ב”כיתות נווה” בקיבוץ נווה איתן, במסגרת התנועה הקיבוצית. שנת שירות שעיקרה עבודה עם נערים אוטיסטיים ברמות תפקוד גבוה עד נמוך בבית ספר תיכון רגיל במטרה לשלב אותם בכיתות.
מדוע בכלל יצאת?
עומרי גול: “יש המון סיבות, הראשונה – התפתחות עצמית מעבר לנתינה; זה להתפתח בצורה אחרת, בצורה שאיש לא ילמד אותך בחיים אלא צריך לחוות אותה. הקומונה היא חוויה בפני עצמה, צעירים בני 19 שמנהלים את החיים של עצמם. היתה לי גם שיחה עם קצין בכיר בצבא שאמר לי שאין סיבה לרוץ, שיהיה לי קשה בצבא בכל מקום שאהיה. שצבא אינו חוויה כיפית, זה להיות חייב, מדוגם, לרוץ בהרים ולזחול.”
לכל הקושי הזה אתה מוסיף עוד שנה?
“אני לא מוסיף לצבא, מוסיף לחיים. ירדן, אחי הגדול, עשה שנת שירות, הלכתי אחריו, לאותו מקום בו הוא היה.”
מה עשיתם, מה היו התנאים?
“כאמור, גרנו בקומונה בקיבוץ, שלושה בנים ושלוש בנות, כל אחד מאיתנו קיבל 640 ש”ח לחודש. קיבלנו יותר מהמקובל כי ברוב שנות השירות מקבלים אוכל כמו בפנימיה ואנחנו היינו צריכים להתנהל לבדנו, כי עבדנו משבע וחצי עד ארבע.
בקומונה ניהלנו והתחלקנו בכל, אצלנו הבנות ערכו קניות, הבנים ניקו ובת אחת בישלה. אני גם ניסיתי לבשל, אבל כמעט שרפתי את הקומונה.”
איך אתם יודעים לעבוד עם אוטיסטים בגילכם ומבוגרים אף יותר?
“זה כל היופי. אין לנו נסיון עם חינוך מיוחד, רק רצון לתת. אנחנו מתאימים את עצמנו למקום ונותנים מעצמנו הכי הרבה.
אני עבדתי עם אוטיסטים בתפקוד נמוך, כמעט סיעודי. כולל היגיינה אישית לעיתים. בבוקר הגעתי, יצאתי עם שלושה חניכים לסיבוב אופניים, כל אחד בתורו. אחר כך מתקיימת שיחת בוקר עם המחנכת, אוכלים איתם ארוחת בוקר ומשם יוצאים לשיעורים לפי המערכת, ספורט, סדנאות, יוגה, תרפיה, בריכה, במערכת מובנית.”
ואחר הצהריים?
“זו היתה עבודה לא פשוטה ואחר הצהריים היה הזמן שלנו לבלות, טיול אופניים, מה שאנחנו רוצים. כל שבוע חזרנו הביתה בשישי שבת, אך פעם בחודש היתה חובה ‘לסגור שבת’ יחד, לגיבוש שלנו כקומונה.”
היה לכם קשר עם אנשי הקיבוץ? מדריך מהקיבוץ?
“היו לנו משפחות מאמצות לדבר איתן, היינו הולכים אליהם בשישי ושבת, האבא המאמץ שלי הפך ממש להיות חבר.
“היתה לנו מלוות קומונה מטעם בית הספר, שעה שבועית ויותר איתה, ועם כל בעיה היינו פונים אליה. זו היתה ממש תמיכה נפשית, בקומונה, בעבודה ובכל דבר.”
יצאת מהשנה הזאת מאושר?
“בטח, יצאתי מהשנה הזאת בוגר, אני רואה את הבגרות שלי, עם חוויות שרק אני יכול לספר עליהן; שאף אחד שרץ ישר לצבא לא יכול לספר עליהן. זו מציאות מסוג אחר שלא הייתי נחשף אליה אם לא הייתי עושה את זה. נשארתי עם חיוך ענק על הפנים על הזכות שהיתה לי לעבוד עם האנשים האלה, עם אלה שעובדים איתם, עם הקיבוץ ועם הכל.
מה אעשה אחרי הצבא? אני רוצה לעבוד שוב עם אוכלוסיה מיוחדת, סיעודית ממש. נכון לעכשיו, כן”.
