עלינו לדרוש ממנהיגינו להוות דוגמה ומופת של טוהר מידות, של ניקיון כפיים, של יושר. עלינו לדרוש מהם אחריות על מה שעושים המקורבים אליהם. על הרף המוסרי והערכי שעלינו להציב בפניהם להיות גבוה לאין ערוך מהסף הפלילי

בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ

(ויקרא י, ג)

אורי בן ארי, היה אחד הקצינים המבריקים בצה”ל של שנות ה-50′, פלמ”חניק ומאבות חיל השריון הישראלי. ב-1956, לאחר הצטיינותו כמח”ט 7 במבצע “קדש”, מונה למפקד גייסות השריון, בדרגת אל”מ. אז לא הייתה עדיין דרגת תא”ל ובצה”ל הקטן דרגתו הייתה בכירה ותפקידו רם. הוא נחשב לקצין מבריק ולכוח עולה בצה”ל, מועמד טבעי לתפקיד הרמטכ”ל, ברבות הימים.

זמן קצר לאחר מינויו, נתפס רס”ר מטבח בחטיבה 7, שעה שגנב שק סוכר לביתו. להגנתו, טען הרס”ר, כי עשה זאת בגלל מצוקה כלכלית – משכורתו אינה מספקת לכלכל את משפחתו. אלוף הפיקוד, שהנושא הגיע לידיעתו, החליט להדיח את הרס”ר מצה”ל.

אורי בן-ארי, מפקדו לשעבר, התנגד להדחה, בנסיבות אלו וראה בה עוול. מתוך הבנה למצוקתו הכלכלית של הרס”ר, הוא ניסה להביא להקלה בעונשו ויצא למערכה. הוא הגיע עד לראש הממשלה ושר הביטחון, בניסיון לבטל את ההחלטה. בן גוריון הצדיק את ההדחה. אם הרס”ר סבל ממצוקה כלכלית, אמר ב”ג, היה עליו לפנות לקצינת הסעד (בימינו – קצינת ת”ש) ולא להידרדר לגניבה. בן ארי הנסער אמר לב”ג, שאם הרס”ר יודח, הוא יתפטר ויפרוש מצה”ל. ב”ג השיב: משמעות הדברים היא שאתה תומך במעשהו. אם כך, עדיף שתעזוב. כך היה.

הקצין המוכשר והמוערך נאלץ ללכת הביתה. נקב הדין את ההר. אגב, בן ארי המשיך לשרת במילואים, השתתף כמח”ט במלחמת ששת הימים בשחרור ירושלים, יריחו והגולן ובמלחמת יום הכיפורים, היה סגן מפקד פיקוד הדרום. במהלך המלחמה, הוענקה לו דרגת תא”ל.

בגלל חשבון הדולרים, שהחזיק בארה”ב בניגוד לחוק באותו  זמן, רבין היה חייב להתפטר. אלמלא התפטר, ראוי היה להדיחו, מהסיבה הפשוטה, שהוא היה ראש ממשלה. מנהיגות מחייבת דוגמה אישית ואם ראש הממשלה עבר על החוק – עליו להתפטר. כלומר, החומרה אינה בעבירה, אלא ברום מעמדו של מי שביצע אותה

האצילות מחייבת

אני מעריך מאוד את בן ארי על התנהגותו ועל המחיר שהיה מוכן לשלם למען הצדק, על פי הבנתו. הוא לא הצדיק את הגניבה, אולם הוא הבין את המצוקה וסבר שהעונש החמור מבטא אטימות וחוסר רגישות כלפי אדם עני. גישתו של ב”ג, שהלך עד הסוף וויתר לשם כך על שירותיו של אחד מטובי הקצינים, קיצונית בעיניי.

אך אני מעריך מאוד גם את הצד השני. כן, יש חשיבות רבה בהנחלת נורמות. גניבה, אפילו של שק סוכר, גם מצד רס”ר עני, היא מעשה חמור. גם אם בעיניי ראוי היה להקל בעונש, אני מבין ומעריך את רצונו של ב”ג לבטא נורמה מוחלטת – גניבה היא גניבה היא גניבה, דין פרוטה כדין מאה, זו חציית קו אדום שאין להשלים עמה. כשהוא חשב, (לדעתי, שלא בצדק), שקצין בכיר בצה”ל אינו רואה בחומרה מספקת גניבה, הוא העדיף לוותר על שירותיו. זו אמירה בעלת עוצמה רבה.

יש כאן מסר נוסף. ככל שאדם הוא בכיר יותר, כך הדרישות ממנו גבוהות יותר והוא יישפט באמות מידה מחמירות יותר משל זוטרים ממנו. התפקיד הרם והדרגה הבכירה אינם פריבילגיה, אלא הם מחייבים.

לפני 40 שנה, ב-7 באפריל 1977, התפטר ראש הממשלה יצחק רבין, בשל פרשת חשבון הדולרים, שהחזיק שלא כחוק בארה”ב, מאז שירת שם, כשגריר ישראל בוושינגטון. האם העבירה חמורה כל כך, שהיא מצדיקה התפטרות?

לשאלה זו אתייחס בשני אופנים. מצד חומרת העבירה, אציין שחצי שנה מאוחר יותר, בעקבות “המהפך הכלכלי” של ממשלת הליכוד, לאחר עלייתו לשלטון, בוטל החוק האוסר זאת. כלומר, מבחינת חומרת העבירה, אפשר לכנותה “חמגשית מינוס”.

אולם רבין היה חייב להתפטר ואלמלא התפטר, ראוי היה להדיחו, מהסיבה הפשוטה, שהוא היה ראש ממשלה. מנהיגות מחייבת דוגמה אישית ואם ראש הממשלה עבר על החוק – עליו להתפטר. כלומר, החומרה אינה בעבירה, אלא ברום מעמדו של מי שביצע אותה.

החוק להגנה על שחיתות

עלינו לדרוש ממנהיגינו להוות דוגמה ומופת של טוהר מידות, של ניקיון כפיים, של יושר. עלינו לדרוש מהם להוות דוגמה של מנהל תקין. עלינו לדרוש מהם אחריות על מה שעושים המקורבים אליהם ושליחיהם למשימות רגישות. על הרף המוסרי והערכי שעלינו להציב בפניהם להיות גבוה לאין ערוך מהסף הפלילי. הסף הפלילי פירושו – אם ראש הממשלה אינו עבריין מורשע, די בכך כדי שיוכל להישאר בתפקידו. למרבה הצער, זה הסף הקיים היום בציבוריות הישראלית. סף נמוך מאוד.

כאילו אין די בכך, כעת פועלים במרץ להורדת הסף הזה. תחילה, מדברים על כך שניתן להשלים עם עבירות “קלות”, “זוטי זוטות”. מה, בגלל סיגרים מדיחים ראש ממשלה? כאילו מדובר בראש ממשלה שעישן סיגר ולא בראש ממשלה החשוד בקבלת טובות הנאה (“מתנות”) – סיגרים ובקבוקי שתייה במאות אלפי שקלים.

אך גם בכך אין די. כעת מנסים להפוך על צירם את חוקי המדינה, כולל חוק יסוד, כדי לסייע לחשוד מסוים. חוק קרנות המזבח (“החוק הצרפתי”, בכיבוסית) הוא חוק להגנה על שחיתות שלטונית, ההופך את ראשות הממשלה לעיר מקלט, במיוחד כשהוא אינו בא עם הגבלת קדנציות לצדו. חוק זה, המחייב שינוי חוק יסוד, מעמיד את ראש הממשלה מעל החוק ובכך מתנקש באחד מיסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק – השוויון בפני החוק.

ועכשיו, החוק לשיבוש חקירת בכירים (“חוק ההמלצות”, בכיבוסית), שנועד למטרה אחת בלבד – לשבש את חקירת ראש הממשלה.

לצד גל החקיקה המושחתת הזאת – מסעות שיסוי ושיימינג נגד מפכ”ל המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, מתוך רצון להלך עליהם אימים ולפגוע באמון הציבור בהם ובהחלטותיהם. במסע להצלת נתניהו מאימת הדין, אין לוקחים שבויים; משאירים אדמה חרוכה.

מה קרה לנו?

אין זה עניין של שמאל, או ימין. יש כאן עניין של הגנה על מדינת ישראל מפני שחיתות שלטונית, שהיא איום אסטרטגי חמור.