כשהוצעה לרוזליה סייקי, ציירת ופסלת ממושב שעל, חלקה נטושה וטרשית באזור התעשייה שאיש לא רצה בה כחלק מהשלמת מכסת הנחלה המשפחתית – היא קפצה על המציאה. לפני שלושה שבועות נערכה במקום הפתיחה של גן הפסלים שהקימה במו ידיה. פרויקט תיירותי אישי
שממת בזלת וקוצים קודרת באזור התעשייה של מושב שעל, הפכה לאחר שלוש וחצי שנות מאמץ ויצירה אמנותית לגן פורח משובץ ב- 36 פסלים ועצים משופעים בפרי.
רוזליה סייקיי, 58, תושבת שעל מזה 27 שנים, ציירת ופסלת, חברת עמותת האמנים הארצית, סיימה בימים אלה הקמת גן פסלים על פני שני דונמים באזור התעשייה בשעל.
בגן 26 פסלים מחומרים ממוחזרים ושמונה פסלים מברזל בנין מכופף.
מדוע להקים גן פסלים בפאתי שעל?
סייקי: “אני בת לשני הורים ניצולי אושוויץ והקמתי את הגן הזה לזכרם, כיד זיכרון. אנחנו המשפחה האחרונה שעדיין לא קיבלה את השלמת מכסת הנחלה שלה והוצע לי לקחת את החלקה כחלק מהתוספת שמגיעה למשפחה.”
כיצד הפסלים נראים?
“כל אווירת הפסלים היא בכיוון של שירי ילדות וסיפורי ילדות; הנושאים באווירה הומוריסטית, מחויכת ומשעשעת. בחלקם ההיבט הוא מר-מתוק עם הבעה של געגועים לתקופות חיים פחות תזזיתיים מאשר בימינו. חלק מהפסלים מדברים על כלי רכב בדיוניים שיוצאים להרפתקאות דמיוניות, חלק מהפסלים מדברים על הווי נשי של עקרות בית, בסצנות ביתיות של יום הניקיון השבועי וכדומה לזה.
כל פסל משויך לשיר עברי, חלקם שירי ילדים וחלקם בנוסח להקת כוורת שמדבר על מעמד הביניים ומטה.”
מה אפשר לומר על חזות הפסלים?
“הגדלים משתנים, הצורה הסופית חופשית, המידות נעות בסביבות 2.5 מטר לגובה על שני מטר לרוחב. הפסלים מאוד מאוד צבעוניים והם עשויים מגומי, עץ, פלסטיק, מתכת.
אני מבקשת להזהיר מכאן: אין לגעת, לשבת או לטפס על הפסלים, הם לא מיועדים לכך. הם מיועדים לכל, מגיל אפס עד 99, מאוד קלילים רעיונית להבנה, אך יש גם דף הסבר וכל פסל נושא שם. כאשר מגיעה קבוצה גדולה לביקור, אני משמיעה תוך כדי הסיור והביקור את הדיסק ובו אוסף של כל השירים שמשויכים לכל פסל במקבץ.”
מה עושים המבקרים בגן הפיסול?
“אפשר לעשות סיור, לאכול ארוחת בוקר, אנשים שואלים שאלות ואני עונה, יש פינות צל ונעים לשבת כאן. הפתיחה נערכה לפני שלושה שבועות, ועכשיו המקום בהרצה והשדרוג נמשך כל הזמן.
הגן הזה מחולק לשניים – יש בו אזור שאמור להיות מתחמי יצירה והפעלה לילדים ומשפחות, ובחלק השני ביצעתי נטיעה מאסיבית של נוי, 12 מיני פרי שכבר מניבים לאחר שלוש וחצי שנים ומיועדים להנאת המבקרים – פטל, תותים, דובדבן, פירות רבים. בשלב ההרצה אני עדיין לא גובה כניסה, בעתיד כן, אבל תשלום עממי מאד.”
איך יצרת הכל, במו ידייך?
“כן, עשיתי הכל לבד, היו שם קוצים בגובה של שלושה מטרים, בולדרים, שום אחידות בשטח. זה היה שטח מת לחלוטין של ואדיות עמוקים וסלעים ענקיים במשך שנים רבות, נטוש, איש לא רצה אותו, כולם סירבו לקבל את החלקה. כשהציעו אותה לי, היא התאימה בדיוק. היו כאן הפרשי גבהים גדולים וכך הגענו לפשרה שהאזור יחולק לשני מפלסים, מדרגה גבוהה יותר ונמוכה יותר. עבודת הכנת השטח נעשתה בטרקטור, כל השאר עשיתי לבדי, אך נעזרתי לעיתים במסגר או עובד מהמשק.”
זו תיירות חדשה בשעל?
“זה פרויקט תיירותי אישי שלי, שהלכתי אליו עם מעט נאיביות ללא שום מימון או עזרה. הכל נעשה ממשכורת מינימום, כאשר בשנה וחצי האחרונות בכלל אין לי עבודה. היות והתחלתי, החלטתי לסיים בכל זאת את המשימה, בשיניים ובציפורניים. לאט לאט אתחיל לפרסם את המקום, באינטרנט ובפייסבוק.
הסיור רק בתיאום מראש, פתוח שבעה ימים בשבוע אבל עונתי – מאפריל עד נובמבר”.
בהצלחה!
