בתיכון, במקום לשחוק את האגודל על מסך הסמארטפון, הלך דומיניק הורמן, מחצור הגלילית, ללמוד ב”פנמ”צ חיפה”. היום הוא מט”ק ב-401 מסביר איך צוות של טנק הופך לחלק מהמכונה
אני סמ”ר דומיניק מיכה הורמן, בן 21, מחצור הגלילית, משרת כמפקד טנק, בפלוגה המבצעית של חטיבת השריון 401.
בתקופת התיכון, לא באמת חשבתי שאהיה שריונר, ואם לומר את האמת גם לא כיוונתי לשם. הצבא התחיל אצלי עוד לפני הגיוס ואני לא מתכוון להורה שמשרת בקבע בצה”ל. בגיל 16, הלכתי לפנימייה הצבאית לפיקוד שליד ביה”ס “הריאלי” בחיפה, או בשמה התכליתי “פנמ”צ חיפה”. שם, הושקעו שנות התיכון הזוהרות, שבדרך כלל מיועדות להיות פניני פורענות אחרונים לפני הצבא, לטובת קליעה, סדנאות חינוך, ניווטים, חוגי סיור, מסעות, הרצאות, תרגילי פיקוד טקטי בשטחים הרריים, התנדבויות לקהילה ועוד תכנים חשובים שהמסגרת הזו יכולה לתת – כל אלו כמובן באו על חשבון הזמן החופשי שלנו שיכול היה להתבזבז בשחיקת האגודל על מסך הסמארטפון. כך התנהלה המסגרת שמטרתה להכשיר קציני ליבה לצה”ל.
אצלי, ההבנה של הדרישות והמסגרת הייתה פחות בוגרת מהמצופה. במילים מעודנות, לא הייתי תלמיד מצטיין בבית הספר וגם לא חניך למופת בפנימייה, אך לא מדובר בעוד סיפור של “עשיתי שינוי מהפכני”. באמת הצבתי לי יעדים מדידים, אמנם הדרך הייתה רצופה מעידות וקימות חוזרות ונשנות. ככה התנהלתי כנער שכיוון להיות טייס בחיל האוויר.
בסופו של דבר, התגייסתי לקורס טיס, אך לאחר שלושה חודשים, הבנתי כי אינני מתאים לקורס והפסקתי אותו.
קשה לתאר מדוע החלטתי להתגייס לשריון, כיוון שהיכרותי עם העולם השריונאי הייתה אז אפסית. משהו משך אותי במחשבה לתפעל יחד עם צוות מצומצם מכונה מאסיבית, בתוך מסגרת, שבעת הצורך מסוגלת לתמרן יחדיו לעומק שטחי האויב ולהוות את הקו הראשון שדוהר, סופג אש ומוביל קדימה.
כמו ברוב הדברים, גם כאן ישנם יתרונות וחסרונות. אני יכול לומר שהפיקוד בטנק הוא יותר מצומצם, שלושה אנשי צוות הם עולם שונה מכיתה של 12 לוחמים בפלוגת חי”ר. פיקוד דרך מכונה הוא פיקוד שונה. רוב הדברים סובבים סביב המפלצת הזו שנקראת טנק ומשם גוזרים משמעיות, מחנכים למקצועיות, כי בקצה – זה מה שנדרש במלחמה. למי שלא פגש את עולם הטנק, מדובר בדרישה פשוטה – סינרגיה בין הצוות לבין המכונה ובין הצוות לבין עצמו. זה מגיע עם השקעה של זמן בפיתוח האורגניות הצוותית, עד הרמה שהתותחן והטען מתקשרים במבטים, כדי לא להפריע במערכת הקשר.
צריך להבין כי טנק אמנם נבנה על מנת להרוס, אך הוא גם מסוגל לבנות – לבנות צוות. את השיעור החשוב הזה למדתי מסמל המחלקה שלי, כשהייתי לוחם בפלוגה מבצעית אחרת בחטיבה.
בשעות הקטנות של הלילה, באמצע שום מקום, אחרי שנסיים תרגיל קר בו נדהר יחד עם הטנק בבוץ, והבזקי הפגזים שנירה יחצו את שחור הלילה של הגולן הפסטורלי וימחקו כליל מטרות קטנות משני מטרים ממרחק גדול משני קילומטרים, יחכה לנו הרס”פ עם סירי פויקה מלאים בכל טוב. נראה את שאר חברי הפלוגה שלנו מוותרים על מעט שעות השינה המסכנות שנותרו ובמקום זה, שולפים גיטרות ושרים ביחד – זה הרגע בו נרגיש בבית. אני מבטיח לכם, מניסיון, שזה שווה את זה. חלק ניכר מהחוויות הללו מתרחשות כאן ברמת הגולן. מעבר לעובדה שקיים קו ראייה ישיר בין ביתי לבין רוב המקומות בהן העברתי לילות קרים של ביחד, ניכרת הידיעה כי למרחבי הבזלת הללו יש חיבור מורשת חזק עם חיל השריון.
