השבוע היה אריאל זילבר אמור לקבל פרס למפעל חיים בטקס לפרסי אקו”ם, אולם בעקבות לחצים מצד גורמים שונים, קיבל במקומו פרס “על תרומתו למוזיקה הישראלית”. בתום האש והמים, מה בדיוק מייצג הפרס שהיה אמור להיות שיא הקריירה של זילבר
מלבד דר’ יוסי גמזו, היה אמור גם אריאל זילבר לקבל השבוע פרס למפעל חיים בטקס לפרסי אקו”ם. לחצים מצד גורמים שונים, הובילו להחלטה שזילבר יקבל בסופו של דבר פרס “על תרומתו למוזיקה הישראלית”. הפארסה נמשכה גם בטקס עצמו שסופו היה עקום ועגום במיוחד – מוטי קירשנבאום שנשא דברים לקראת קבלת הפרס חש במבוכה נוכח ההחלטה השנויה במחלוקת ואמר: “גם אותי הוא מרגיז, אבל לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה רק את דעתי שלי מותר להביע. אני גם לא חושב שהאמירה המקוממת ביותר הופכת את שיריו לפחות טובים”. מוש בן ארי החל לנגן את “ואיך שלא”, אך זילבר התקשה להתאפק, קטע את הביצוע ותקף את ארגון אקו”ם בצדק. מיד לאחר מכן עזב את האולם בהפגנתיות כשחלק מהקהל מצטרף אליו.
מוכרח להודות שבעבר, הייתי בין אותם אנשים שהיצירה של זילבר הפסיקה להיות משמעותית בחייהם בגלל האידאולוגיה הקיצונית שאימץ בשלב מסוים של חייו. התפנית קרתה לפני כשנה, כשראיתי אותו לראשונה מופיע על במה במסגרת מופע מחווה שלהקת נקמת הטרקטור קיימו לכבודו. הפרפורמנס המטורף ובייחוד שיתוף הפעולה עם להקה שמייצגת את ההפך הגמור, גרמה לי להבין שזילבר הוא תמצית התרבות הישראלית – חיבור בלתי אפשרי כמעט בין שני עולמות שהם לכאורה הפוכים. לשם ההשוואה – דמיינו שאורי זוהר של היום היה ממשיך לעשות סרטי קומדיה…
זו הסיבה המרכזית שבזכותה זילבר הוא בין המוזיקאים הראויים ביותר לקבל את הפרס המדובר, אך למרות זאת כבודו נרמס. כל ההערכה איבדה את האפקט ובמקום לנצח את הפוליטיקה, ארגון אקו”ם רק הנציח השבוע את השסעים החברתיים והמחלוקות האידיאולוגיות שהורסות כל חלקה טובה בתרבות שלנו.
משנת 1976 ועד היום זילבר שיחרר עשרה אלבומי אולפן, היה חבר בלהקת “תמוז” המיתולוגית ואחראי על כמה מהשירים היפים ביותר שבוצעו בעברית כמו “ברוש”, “אגדה יפנית”, “רוצי שמוליק”, “תן לי כוח”, “ללכת עמך” ועוד. הוא נתן את ההזדמנות הראשונה לכמה מוזיקאים שהפכו בהמשך לבולטים מאוד בתחומם כמו אבי בללי (סולן נקמת הטרקטור) ורמי פורטיס (שהיה עובד במה של להקת “תמוז”). השנה שיחרר זילבר אלבום חדש בשם “העטלף והתרנגול” ואלבום אוסף כפול שכולל את מיטב שיריו לאורך הקריירה. בזכות אלו וסיבוב הופעות חדש, חזר זילבר לפופולאריות לאחר שנים וטקס אקו”ם השבוע היה אמור להיות שיא הקריירה שלו, אבל לכמה אנשים חסרי היגיון היו תוכניות אחרות.
נותר רק לקוות שהלקח יילמד ומעתה שיקולים נטולי תרבות יישארו מחוץ למשחק ולא יטילו רבב על היוצרים הוותיקים והחשובים ביותר שכולנו נהנים מהם. “הנה ברוש לבדו מול אש ומים.” זה דרך אגב, השיר אותו היה אמור זילבר לבצע בסיום הטקס.
