במשך כ-40 שנה דחתה המדינה את בני משפחות 11 הנופלים באתר בית המכס העליון כשאלו ביקשו להנציח את האסון. ליאו גלזר, יזם פרטי, לקח על עצמו את הקמת אתר זיכרון לנופלים בצד בית המלון שיוקם באתר. ביום שישי שעבר נערך במקום טקס הנחת אבן הפינה

הם נפלו בשדה הקרב, אבל לא בקרב. 11 חללי בית המכס העליון, איש לא שמע, איש לא ראה, לא הספיקו להיות גיבורים, לא לרשום דף במורשת צה”ל. הם נטמנו בקבר-אחים בנהריה ושמותיהם צוינו בשולי רשימת הנופלים בתל-פאחר.
ביום שישי שעבר, עם הנחת אבן הפינה לבית המלון במקום, הגיעו 60 בני משפחות ולוחמי גולני מאז ומהיום, חוברים למאות מתושבי הגולן, להתחיל בעשיית צדק היסטורי; להקים להם יד וגלעד.
שלוש מחלקות טירוני פלוגה ד’ מגדוד 13 של גולני נשלחו לבית המכס העליון ביום 15.6.67, לפנות בונקרים סוריים מתחמושת. לאחר אישור שהכל בסדר בבונקר נכנסה אליו אחת הכיתות ועלתה בסערה השמימה עם פיצוץ שבעה טונות של תחמושת ממולכדת.
הארץ שקטה, לפחות עד לפני חצי שנה, עת החליט אחד מהנותרים בחיים להפיק סרט בערוץ מקומי על האירוע. זאב שרון תושב הקריות, שהיה אחד מהטירונים אז, צפה בסרט במקרה והתחיל ביצירת קשר עם החיילים.
שרון: “אנשים רצו להיפגש, לספר, וכך הגענו לטקס בבית המכס כאשר איתנו ארבעה מ”פים ואחד ממפקדי חטיבת גולני בעבר. המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון העמידה לרשות המשפחות אוטובוס שהתמלא כמעט בבני משפחה ובלוחמים מ-1967.
“לגבינו, הקדשת הטכס, רובו ככולו, לנושא הנצחת 11 הנופלים מצד היזם, זו תפנית מכוננת למשפחות וללוחמים שעד כה במשך כ-40 שנה קיבלו רק כתף קרה ותשובות שליליות מנומקות היטב לפניותיהם להנציח את האסון בבית המכס העליון ואת החיילים שנהרגו בו. היזם ונציגו בגולן ראויים להערכה ענקית. נראה כי כבר אין ספק שאחד-עשר הנופלים יזכו להנצחה ראויה.

שמחנו לראות ולשמוע את ראש המועצה האזורית גולן נואם בטכס. עזרתו תהיה חשובה בעתיד.
“סיפור הלוחמים הולך ונכנס לתודעה הציבורית הודות לתקשורת, בעיקר זו של הגולן בראשה ‘שישי בגולן’ ולאנשים טובים מהגולן. ההירתמות של אנשים מהגולן ממש מעוררת צמרמורת… משה רוטר (רמות) עמו נפגשנו באקראי באוקטובר, יצר לנו קשר ראשון למועצה ולעובדת קיומו של היזם; תא”ל חגי לוטן (קצרין) שעבר בבית המכס ביום הזיכרון, קנה זר עגול ותלה אותו על עמוד בבית המכס ואמר כי הוא מוכן לסייע למשפחות בדרכים נוספות; אמיר דובדבני מצוות חילוץ גולן, שראה את הזר וצילמו. ירוחם קנטמן מנהל מכללת ‘קשת יהונתן’ נרתם גם הוא לספר את סיפור בית המכס העליון כך שמעתה והלאה כשיעבור שם אוטובוס עם תלמידים ומטיילים הם ישמעו את הסיפור. ירוחם מוכן לסייע בדרכים נוספות…; אמנון ל. רוצה לעזור ואמר כי בכל טיול שהוא ידריך בגולן יספר את הסיפור; כך גם מדריכי טיולים נוספים; אבשלום כבר התחיל לספר את הסיפור ללוחמי “גולני” ובמיוחד ללוחמי גדוד 13 היום. ועוד לא סיפרתי על אורי מאשדות יעקב והמורה אביגיל וד”ר נעמי ועוד אחרים.
משה גבעתי, היסטוריון ומפקד בגולני בעבר, יכתוב את ההיסטוריה של האסון מחומרים אותם הוא מאתר בארכיון צה”ל ואני אכתוב את הסיפור מנקודת מבט של הלוחמים הטירונים בפלוגה ד’ בגדוד 13, רובם בני מחזור גיוס פברואר 1967.
“אנו מאחלים ליזם ולאנשיו שיצליחו להקים במהרה את המלון ושהמלון יצליח ויפרח, ושהפוקדים אותו יזכרו את האסון שאירע בבית המכס העליון ב-15 ביוני 1967, חמישה ימים לאחר תום הקרבות מלחמת ששת הימים בגולן.”

האם יש סיכוי להקמת ועדת חקירה?
“אנחנו לא דורשים לחקור מחדש וגם המשפחות לא דורשות זאת. זה גם לא ניתן לביצוע, כי אנשים הזדקנו בינתיים, חלקם נפטרו. אבל יש מקום לכך שמישהו יבוא מהצבא ויגיד למשפחות מדוע הוסתרה האמת כל כך הרבה שנים, אולי שפשוט יתנצלו.
“חלקן הגדול של המשפחות עד היום לא שקטות, כי לא טיפלו בהן בצורה נכונה. אבל העיקר הוא שאחרי עשרות שנים עומדת לקום כאן הנצחה, כאשר הגופים הממלכתיים לא טיפלו ולא עשו. ליאו גלזר, היזם הפרטי, הוא שמביא את השקט לכמה עשרות בני משפחה לא רגועים, שלא טוב להם כבר למעלה מ-40 שנה. צריך לציין אותו כי זה לא מובן מאליו שיבוא אדם שלא קשור לדבר ועושה מעשה כזה.”