בהפסקה של כנס הכרת זכויותיי, מטעם הביטוח הלאומי, עם הגיענו לגיל פרישה, התוודעתי לקבוצת-פנאי של גמלאים שהתארגנה בחיספין
מאיר שרמן
לקראת גיל הפרישה, הזמין אותי הביטוח הלאומי לכנס הכרת זכויותיי. יחד עם עוד כמה עשרות חברים בגיל הפרישה, ישבנו באולם קטן, שמענו הרצאות וראינו מצגות על איך יכולים להיראות חיינו לאחר הפרישה. זכויות שמגיעות לנו וחובות שכבר אין לנו…
לידי, ישב מישהו, שבדיעבד התברר לי כי הוא לובסיט של יוזמה פרטית של חבורת פורשים, שהחליטו להקים לעצמם מועדון לימוד וחברה משלהם. משהו לא ממסדי, כפי שהסביר לי שכני בהפסקה.
הכול קמו להכין לעצמם קפה בפינת החדר, או להצטרף לתור לשירותים. אני נשארתי לשבת במקומי, כי בתרמוס שלי רתח הקפה שהכנתי לי בבוקר.
להפתעתי, גם שכני נשאר לשבת ואז התברר לי שהוא יושב שם כדי לצוד אותי כחבר במועדון הלימוד.
”יש לך תכניות למלא את הפנאי שיהיה מנת חלקך?”, הוא שאל, כאילו אגב שיחת אגב. ”באתי להבין מהו פנאי ומה אפשר לעשות אתו…”, השבתי לו.
”תקשיב,” הוא אמר. ”בחיספין, מרכז הרמה, התארגנו כמה ‘פנויים’ למלא את חלל הפרישה מהעבודה בלימוד… ושמע, לא רק בלימוד. אנחנו גם מטיילים יחד, מתנדבים יחד, מארגנים ערבי הווי ובעצם, בנינו קהילת-פנאי קטנה משלנו. הכול מתנהל בהתנדבות. נותני השיעורים ומפעילי ערבי ההווי”.
”תגיד”, שאלתי אותו בגילוי לב. ”ללמוד? שוב לחבוש את ספסל הלימודים? זה לא כבר מאחורינו? וכמה פעמים אתם נפגשים?”
”שמע”, אמר לי שכני לספסל, ”אם יש שיעור שלא מעניין אותך, אתה לא מגיע אליו… לא בודקים נוכחות. אתה בא למה שמעניין אותך ונשאר לכמה זמן שמתאים לך. אנחנו נפגשים שלש פעמים בשבוע, בבוקר, ללמוד מחשבת ישראל, מוסר, היסטוריה ועוד. אנחנו גם פתוחים להצעות של נושאים ללימוד ואם יש ביקוש לנושא מסוים, אנחנו בהחלט נשקול אם הדבר אפשרי”.
”תגיד”, הוא המשיך בהיסוס, ”אתה נשוי? יש לך אישה? בעצם, אל תענה, אבל אני רוצה לספר לך, שיש לנו גם מסגרת לימוד לנשים, בימי רביעי בשבוע. תכנית גדושה עם מיטב המלמדים בנושאים שונים ומגוונים.
“אני יכול להראות לך את לוח הפעילויות שלנו, אם זה מעניין אותך… אבל הנה, חוזרים כבר האנשים למקומותיהם והמרצה כבר בפתח. תרשום לך טלפון 054-4653865 יצחק רונס. דבר אתו… תגיד, נשאר לך אולי מעט קפה בתרמוס?”
