בימים אלה עובד הפסל הספרדי מנל אלוורז בסדנה שהועמדה לרשותו באזור התעשייה בקצרין על פסל השיש והגרניט שעתיד להתנשא לגובה של 12 מטרים בכיכר החדשה בכניסה לקצרין. הזדמנות יוצאת דופן לצפות באמן בעבודתו ולשמוע ממנו על אמנות ומקומה בקהילה
לעיתים נדירות נקרית כאן, בפאתי הפריפריה, הזדמנות לחוש במשק כנפיים בינלאומי מעולם התרבות והרוח. מאז ספטמבר זוכה בכך אזור התעשיה בקצרין, שמארח יוצר בעל מוניטין עולמי, שמחלק את זמנו בדרך כלל בין יבשות העולם כולן.
מדובר בפסל הספרדי הבינלאומי מנל אלוורז; לצפות בו בעיצומה של עבודתו, לשמוע מפיו על אמנות ומקומה בקהילה ובחינוך, הוא מהדברים שכדאי לקום בשבילם בבוקר, יותר מכך – שכדאי לקום בשבילם השנה.
בסדנה שהועמדה לרשותו, ובסככה שלצידה, יוצר אלוורז בימים אלה פסל ענק, עשוי שישה גושי שיש וגרניט שמשקלם עשרות טונות, והוא יתנשא לגובה של 12 מטרים בכיכר חדשה בכניסה המרכזית לקצרין.
הפסל הספרדי בן ה- 67 הוזמן לפני שנה להציב תערוכה בת 16 פסלים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים תחת הכותרת “יצירות בעקבות התנ”ך”, בה סיפורי התנ”ך וגיבוריו זכו לפרשנות עוצמתית.
סמי בר לב, ראש המועצה המקומית קצרין, ביקר בתערוכה, עיין בקטלוג מיצירות האמן, בו הוצגו פסלים מונומנטליים שרישומם זורם בקווים נקיים וכמו חותך שחקים.
לנגד העיניים עמדה הכיכר שתוקם בכניסה הראשית לקצרין, מצפה לאמירה אמנותית שרישומה לא יישכח, שתקדם את הבאים לקצרין, את המיליונים שחולפים בציר המרכזי ביותר בגולן, ותמתג את קצרין כאטרקציה תיירותית. זה יהיה המראה הראשון שיראו בכניסה לעיר והאחרון שיראו ביציאה ממנה.
“סמי פנה אליי”, פותח אלוורז, “הצעתי לו כמה הצעות, הוא בחר בפסל מהקטלוג, כדוגמת יצירה שהצבתי בברצלונה ושמו ‘דיאלוג’.
מבחינה מהותית, אין דרך טובה יותר לפתור בעיה בין שני צדדים מאשר דיאלוג. ידע הוא הכלי הטוב ביותר לגישור בין צדדים ולהבנה כי אנו כולנו שווים. היצירה ‘דיאלוג’ מייצגת את התפיסה הזו. הפסל מייצג שתי דמויות המתקשרות פנים אל פנים וכמעט נוגעות. כמו דלת ומשקוף שכמעט נוגעים אך משאירים חרך צר דרכו האור עובר. בפרספקטיבה חיובית זהו הפתח דרכו מתחילים לראות את האור. הדמויות מייצגות את הבסיס ההיסטורי עליו כולם נשענים, כאשר הם צומחות מאבן בזלת לשיש לבן, תהליך המסמל את הבסיס ההיסטורי עליו נשענת כל דמות.
חלקו העליון של הפסל מייצג את הדמויות המגיעות להסכמה ומורכב מאבן שיש לבנה.
שני השלישים התחתונים עשויים מאבן גרניט”.
פסל דומה ניצב כבר 12 שנה בברצלונה, האם התושבים מבינים את המסר, האם הם נהנים מקיומו ביניהם?
אלברז: “התיירים כן, באשר לתושבים, איני בטוח. הם צפו בי כאשר עבדתי עליו בכיכר המרכזית, שוחחתי ארוכות עם תלמידים, הורים, סבים ומבקרים ששיחקו סביבו וזו אחת הסיבות שאני עובד על הפסל כאן ולא באיטליה.
המלצתי לסמי לנצל את ההזדמנות ולארגן כאן ביקורים של בתי הספר, כך אוכל לשוחח עם התלמידים על עבודתי וללמד אותם להבין שזה אינו כמו מה שהם קוראים על אמנים בספרות. אין דומה מראה עיניים לקריאה בספר על אמן פיסול.
“הרי לעיתים חושבים שכל היצירה האמנותית מקורה בהשראה, בכיף, ולא יודעים כמה קשה לקחת גוש של שיש גולמי בן 10-12 טונות ולעשות ממנו משהו בעל משמעות.
מניסיוני, כאשר אנשים צופים בך עובד, הם אינם מבינים מה זה, אבל הם כן מבינים עד כמה העבודה על זה היא קשה. מאותו רגע הם מסתכלים באופן שונה על האמנות בעירם בכלל, לעומת הראייה הקודמת שלהם.”
אתה מדבר כמו מורה לאמנות, איפה אתה מלמד?
“אני חי בארצות שונות, מקבל הזדמנות לעבוד עם אוניברסיטאות, כיתות אמן, ארכיטקטים, אוהבי אמנות. אני מרצה אורח, אך איני קשור לאוניברסיטאות.”
ההסברים שלך נקיים כל כך, מדוע לא תורה אמנות, האין זה חשוב?
“כי אני לא מאמין בדרך בה מלמדים אמנות, בכל הגילאים והרמות. אפילו עם הרצון הטוב ביותר של המורים, מנסיוני, ליותר מדי מורים של אמנות יש סוג של אנטיפטיות לתלמידים, במיוחד אם התלמיד הוא אמן טוב. הדבר הגרוע ביותר בחיים הוא להיות מורה ולא להיות מורה אמיתי כי אתה מקנא.
אני באמת חושב שזה מה שקורה בכיתות האמנות. הציעו לי ללמד, המשכורת מעולה אבל איני רוצה לבזבז זמני. לדעתי, המורים לאמנות באופן בסיסי אינם אמנים מצליחים, כתחליף הם מקבלים כיתות ומעמד טוב כמרצה באוניברסיטה.”
נחזור לבתי הספר בגולן, התלמידים כבר הגיעו לצפות בך בעבודתך?
“בראש השנה עברתי בבתי הספר בקצרין, דיברתי עם המנהלת, הצעתי לקיים מעין סימפוזיון בו הילדים מבקרים, אפילו אפשר להעביר כאן כיתת רישום. היא התלהבה ואמרה שתארגן. עד כה איש לא הגיע, אני מקוה שזה רק בגלל החופשות.”
בוא נדבר עכשיו על הפסל עצמו.
“זה יהיה פסל עשוי שיש וגרניט שגובהו למעלה מ- 11 מטרים. בביקור שקדם לתכנון, הייתי בכפר העתיק בקצרין ורציתי להשתמש בבזלת המקומית בדרך כלשהי. אני יודע שבתקופות מסוימות האזור לא היה ישראל, אך יודע שיש הוכחות ארכיאולוגיות והיסטוריות שהיה יהודי בתקופות עתיקות.
“באשר לחומרים: כבר 40 שנה יש לי סטודיו בקרארה, אך את הפסל היה זול יותר לבנות כאן. בלוק השיש הלבן שנחצב שם נחתך לשתיים במחצבות, משקל כל יחידה 11טון והיא נשלחה בספינה משם לאשדוד.
גוש הגרניט השחור שמשקלו 28 טון, הגיע מדרום אפריקה לקרארה, שם נחתך לשישה חלקים ואף הם הגיעו לנמל אשדוד.
“כעת עלינו לסיים את קידוח החורים שבהם יינעצו ניטים מפלדת אל-חלד מאסיבית ויחברו את חלקי הפסל זה אל זה ואל הבסיס היצוק בטון.
גושי הגרניט יונחו זה על גבי זה ומעליהם שני גושי השיש, השונים זה מזה אך במעט.”
והבזלת נשכחה בינתיים מול יופיה של הגרניט?
“אני רוצה להשתמש בה, לכן היא תוצב למרגלות הפסל, ותדמה מעין לוע וולקני שסביב לו אבק של לבה. סביב לכל אלה תהא כיכר עם מדשאה.”
לאורך זמן, כיצד שומרים על צחותו ויופיו של שיש בוהק בלובנו מקארארה, בעיצומו של ציר תנועה ראשי, בו עוברות משאיות ענק, מובילי טנקים, אוטובוסים?
“יש לי הסכם חתום עם כל קהילה לשמר את הפסל, אך למען האמת, זה לעולם לא קורה. במציאות הפסל הופך להיות חלק מהנוף. באשר לטנקים, הדרך היחידה היא ליצר במה גבוהה שעליה יוצב הפסל ולייעץ למובילים להתנגש רק בה…
“למזלכם, אין כאן זיהום אוויר, הפסל ישאר נקי לזמן רב יותר מאשר בברצלונה, שם השחיר כבר לאחר שלוש שנים. כן, יש צורך לנקות אותו לעיתים.”
מתי צפויה חנוכת הפסל?
“הפסל יהיה מוכן באמצע דצמבר, אני אהיה כאן על מנת להציב אותו, אבל אני קצת חושש בגלל לוחות הזמנים הנהוגים בישראל. הכל אצלכם מחר מחר… ואני עדיין מחכה ומחכה לילדים. גם לתושבי הגולן, שיבואו לראות את העבודה במהלכה, אבל בבקשה, רק בתיאום עם המועצה ליום אחד בשבוע.”
יצרת בינתיים קשרים עם הקהילה המקומית?
“לא ידעתי עליכם כלום. סמי, אישיותו, הרשימו אותי. בשבילי הוא משדר ומעביר יושר רב. כאשר הוא מדבר, אני מאמין והוא עושה.
אני מכיר פוליטיקאים, ראשי ערים וכפרים, יש בהם נחמדים, אבל הם לעולם לא ברמה גבוהה, לעולם. הם נימוסיים, נחמדים, אבל אתה מדבר והם אינם איתך. סמי הוא ההיפך הגמור, הוא לא יושב בכסא עשר דקות וכשהוא אומר משהו, זה יקרה.”
