השנה מתחדש פרויקט “לומדים לשחות”, בהובלת מחלקת החינוך במועצה המקומית קצרין ומתנ”ס קצרין. הפרויקט, בריכוזה של מרב נמר, מלמד את יסודות השחייה והתמצאות מינימלית במים
נועם ברדא
שחייה היא חלק מהפעילות האנושית מאז העידן הפרהיסטורי. בשנת 1538, כתב הסופר הגרמני המפורסם ניקולאוס וינמן את הספר הראשון בנושא השחייה. “השחיין מנהל דיאלוג עם המים”, כתב הגרמני. כמו ריקוד, גם השחייה היא תחום שלא מקבל את מירב החשיפה. וינמן ידע ככל הנראה על מה מדובר וספרו התפרסם במהרה ברחבי העולם. וינמן הבטיח שכעבור 100 שנים, השחייה לא רק תיחשב לספורט, אלא תיתפס גם כענף אמנותי. ובכן, כמעט 700 שנה מאוחר יותר, שחייה אמנותית היא חלק מתרבות הענף שכבר מזמן הפך לענף אולימפי.
רכזת ,לומדים לשחות”, מרב נמר: “אנחנו שמים דגש חזק על נקודת הפתיחה של כל ילד וילד, כלומר ילדים שלמדו בעבר שחייה, יוכלו להתחזק ולהשתפר. ילדים שטרם למדו ואוהבים מים יוכלו להגיע למצב של שחייה איכותית. ילדים שחוויות המים יותר קשה להם ילמדו להכיר את המים וירכשו את היסודות של השחייה, הצלילה והביטחון במים”
ממש כאן, אצלנו בקצרין, מתנהל פרויקט מיוחד של המועצה המקומית, בהובלת מחלקת החינוך. קוראים לו “לומדים לשחות” והוא מעניק יסודות שחייה והתמצאות מינימלית במים. ההוגה של פרויקט “לומדים לשחות” הבין כי שחייה היא לא רק ענף ספורט ואמנות, שחייה בגילאים מוקדמים יכולה להעניק כישורים חברתיים רחבים ושיפור הביטחון העצמי והאישיות.
ריאיון “אחד על אחד” עם מרב נמר, רכזת הפרויקט המתחדש.
איך הגעת להיות רכזת של הפרויקט?
מרב: “אני מלמדת שחייה כבר הרבה שנים. כשגרתי במרכז היה לי בית ספר לשחייה. זה תחום שאני אוהבת מאז שאני צעירה. כשהגעתי לקצרין, עשיתי הפסקה בתחום. זה מקצוע מאוד תובעני, בשעות אחר הצהריים ועם ילדיי הקטנים, זה היה קצת קשה לעשות את התמרונים. במקביל, גם למדתי תואר בטיפול בהבעה ויצירה.
“תמיד התחום הזה של השחייה נשאר קרוב ללבי, אני מאוד מחוברת למים. היה ברור לי שאחזור לזה, בצורה כזו או אחרת. לפני שנה, חזרתי ללמד בקאנטרי בקצרין. זה היה קצת זר לאנשים, מכיוון שהכירו אותי כמטפלת באומנות, או רכזת לגיל הרך. לפני כשנה, שמעתי שמנסים להחזיר את הפרויקט וכבר אז פניתי וביקשתי לקחת בו חלק. בשנה שעברה זה לא יצא לפועל. השנה הפרויקט סוף סוף יצא לדרך. הגשתי קורות חיים ולשמחתי התקבלתי”.
מי לוקח חלק בפרויקט?
“המועצה ומחלקת החינוך עם צבי בודנהיימר, המתנ”ס וחיים אלטיט, כרכז הספורט וכמובן, בתי הספר שמגויסים לתכנית, יחד עם הנהגות ההורים. חשוב לציין שהמועצה מסבסדת את הפרויקט”.
ספרי קצת על המתכונת החדשה של “לומדים לשחות”
“עם כניסתי לתפקיד, היה חשוב להבין איך הפרויקט התנהל בעבר, לעשות שיעורי בית וללמוד איך לנהל את הפרויקט עכשיו, על מנת שלא ניתקל בקשיים. הדבר הראשון שעשינו הוא בעצם לשנות את השם של התכנית מ’שוחים רחוק’ ל’לומדים לשחות’, מכיוון שהמטרה היא שהילדים צריכים ללמוד שחייה איכותית ואמיתית.
“אוכלוסיית היעד של הפרויקט היא תלמידי כיתות א’-ב’, כאשר התכנית מותאמת לכל בית ספר באופן אישי. התכנית בנויה משבעה שיעורים, בני כ-50 דקות, כאשר כל מדריך עובד עם חמישה ילדים ולא יותר משלושה מדריכים במקביל. הדבר מאפשר בעצם מספיק זמן במים, על מנת להתרגל להתאמן ולחוות את המים ולא לייצר עומס של ילדים, שיקשה על הקשב והריכוז. אנחנו רוצים למקסם את הלמידה.
“שמים דגש חזק על נקודת הפתיחה של כל ילד וילד, כלומר ילדים שלמדו בעבר שחייה, או שיש להם ניסיון מים יותר עשיר, יוכלו להתחזק ולהשתפר. ילדים שטרם למדו ואוהבים מים יוכלו ללמוד את הבסיס ויוכלו להגיע למצב של שחייה איכותית. ילדים שחוויות המים יותר קשה להם ילמדו להכיר את המים וירכשו את היסודות של השחייה, הצלילה והביטחון במים”.
ביניים: מעבר לשחייה
מהי המטרה העיקרית של הפרויקט?
מרב: “המטרה של התכנית היא שכל הילדים יוכלו למקסם את היכולות שלהם במים ולהרגיש עד כמה שיותר בטוחים בסביבת המים, בטח ובטח ביישוב כמו שלנו, שיש מקורות מים בכל מקום. בעיניי, זו מטרה חשובה מאוד, כי לא לכולם יש אפשרות להגיע וללמוד שחייה”.
לדעתך, כמה פרויקט כזה עשוי לתרום לילד?
“אני חושבת שפרויקט כזה יכול לתרום לילדים מעבר ללימוד שחייה, שזו המטרה המוצהרת. זה יכול לתרום לביטחון העצמי של הילד, במודעות לגוף וביחסים של כבוד של אחד לשני”.
איך מתנהל יום בו מתקיים “לומדים לשחות”?
“‘לומדים לשחות’ מתקיים בשעות הבוקר, במסגרת שעות בית הספר. כל קבוצה של כ-15 ילדים מלווים על ידי המורים שלהם, מגיעים לבריכה ונכנסים לשיעור. אחד הקשיים שעלו מהתכנית שהייתה בעבר היה הזמן שהילדים חיכו עד שחבריהם לכיתה יסיימו. ההורים דיווחו על חוסר ארגון ובלגן בין שיעור לשיעור. לכן השנה, במתכונת החדשה, תהיה אפשרות שהילדים יגיעו למפגש, ייכנסו למים, יעשו שיעור ומיד יצאו חזרה”.
למה דווקא בגילאי א’-ב’ ?
“הבחירה לגשת לילדי כיתות א’-ב’ היא מפני שזה הגיל הכי מתאים והכי מומלץ להתחיל ללמוד בו שחייה. בגיל מוקדם יותר, השחייה שנלמדת היא פחות נכונה, כי מבחינה התפתחותית, הילדים מתקשים לבצע את הפעולות נכון. כשזה מגיע לגילאים יותר מאוחרים, עסוקים יותר בלתקן דברים, כי ברוב המקרים לילד הייתה כבר אינטראקציה עם מים”.
איך הצוות שלכם בנוי?
“בנינו את סגל ההדרכה בצורה מאוד מחושבת. כל המדריכים הם בעלי תעודות וניסיון עשיר ויש להם היכרות מדהימה עם עולם המים וכמובן, גם גישה חיובית לילדים”.
כיצד היית רוצה שהתחום ייראה בעתיד?
“הייתי רוצה לראות קבוצות שחייה בגילאים השונים, כהמשך ישיר לפרויקט. שהורים יראו בזה חוג שחייה, כמו שהם רואים חוג כדורגל, לא משנה התקופה, חורף או קיץ. שיבינו שמעבר לשחייה, זה יכול לפתח מיומנות וביטחון עצמי אצל ילדים”
לסיום?
“אני רוצה להודות למועצה, שנתנו לי את הזכות לקחת את הפרויקט הזה. אני מאוד מקווה שהחזון שלי והאופן בו אני רואה את הדברים יתגשמו הלכה למעשה. אני מקווה שנצליח בפרויקט השנה. אני מזמינה את כל מי שרוצה לדעת ולשאול על התחום לפנות אליי. אני מאוד מאמינה בחשיבות הפרויקט ומרגישה שליחות לעשות אותו. אני רוצה לראות ולהאמין שכל ילד וילד בקצרין יוכל לקבל שיעורי שחייה איכותיים ומשמעותיים, במהלך התקופה של גילאים אלו”.
