ותיקי הגולן הלכו הפעם בעקבות אלי כהן הי”ד, המרגל הישראלי שנתפס ונתלה בדמשק. “שביל אלי כהן” עולה מחמת גדר, דרך שמונה תחנות הסבר ושמע, עד למרגלות אביטל ובנטל

מאיר שרמן

הייתי בן שמונה עשרה, כאשר כותרות העיתונים זעקו: ”אלי כהן, האיש שלנו בדמשק, נתלה לפנות בוקר”. אני זוכר בליל של רגשות. צער גדול, כעס איום, שאלות של בחור צעיר: וכי לא יכולנו להצילו? עברו חמישים שנה והנה אני, יחד עם ותיקי הגולן הולכים בעקבותיו של כאמל אמין ת’אבת, הוא אלי כהן, גדול מרגלי ישראל.

האוטובוס שלנו אסף מטיילים מלמעלה מעשרה יישובים, כולם זוכרים את הבוקר הקשה ההוא ועכשיו אנחנו עוברים בשביל הנצחה, שיזם מורה הדרך גיל ברנר, ממסד, יחד עם הפסל יובי לופן, מגינוסר, שתרם מכישרונו כפסל בהצבת פסלים ואנדרטאות בתחנות המסלול. היכן שנדרש תקציב – ”עם ישראל” תרם… מאיר שובל, מכפר חרוב, הוליך אותנו בשביל והוא מספר לנו על אלי כהן וחשיבותו לכוחו המבצעי של צה”ל:

“אנחנו, תושבי הגולן, יודעים שהגולן נכבש בתוך עשרים וארבע שעות, בשישי- שבת, התשעה והעשרה ביוני, 1967. זאת, בשעה שהגולן היה שטח צבאי סורי, מבוצר היטב ושולט בגובה על עמק הירדן הישראלי.

“הכיבוש המהיר התאפשר בזכות המודיעין המדויק שסיפק לוחם המוסד, מס’ 88, הוא אלי כהן, הוא כאמל אמין ת’אבת לצבא ההגנה לישראל. הצבא שלנו”.

בהתרגשות הלכנו בשמונה תחנות בהן עבר אלי כהן. בכל מקום, היה שלט ובו הסבר באילו נסיבות הוא ביקר כאן. בכל תחנה כזאת, הייתה עמדת שמע, שאם לחצת על כפתור ההפעלה שלה, שמעת הסבר אודות משמעות המקום בהקשר של אלי כהן.

אלי כהן כבש את לב העם בישראל גם בזכות העובדה שהיה איש צנוע ופשוט הליכות, הוא ומשפחתו, בעוד שהיה איש חכם, בעל כישרונות רבים, כושר לימוד ותפיסה מהירים וזיכרון פנומנלי. גם תחת הכיסוי של איש עסקים עשיר כאמל (אלי), עם חשבון פתוח, חי בצניעות ואפילו לא רכש לעצמו מכונית

בין תחנה אחת לאחרת, באוטובוס, שמענו סיפורים ועדכונים אודות משפחת כהן. מאיר המדריך מכיר מקרוב את המשפחה והקריא לנו מברקים ומכתבים שהעביר אלי למשפחתו. סיפר לנו גם על אחיו, מוריס, שגם הוא היה לוחם ביחידת מודיעין, במחלקה שקולטת ומפענחת את תשדורות המרגלים ואיך, בדרך מקרה, זיהה כי הוא גם מפענח את תשדורות אחיו.

התחלנו בדרום, בחמת גדר וסיימנו בצפון, למרגלות אביטל ובנטל. בכל מקום היו פסל, אנדרטה ולוח הנצחה. מקומות רבים בארץ קרויים על שמו של אלי כהן. רחובות רבים, בתי כנסת, בתי ספר, פארקים ועוד. אלי כהן כבש את לב עם ישראל גם בזכות העובדה שהיה איש צנוע ופשוט הליכות, הוא ומשפחתו, בעוד שהיה איש חכם, בעל כישרונות רבים, כושר לימוד ותפיסה מהירים וזיכרון פנומנלי. גם תחת הכיסוי של איש עסקים עשיר כאמל (אלי), עם חשבון פתוח, חי בצניעות ואפילו לא רכש לעצמו מכונית, אלא נסע באוטובוסים.

בגולן, המושב אליעד קרוי על שמו ומול כביש הגישה ליישוב, ישנה אבן הנצחה ועמדת שמע, המספרת על רגעיו האחרונים ומותו של אלי. להפתעתנו, גילינו שאלי כהן לא הואשם בריגול, אלא בחדירה כאזרח (אויב) לשטח צבאי סגור… זאת, משום שעל פי החוק הבין-לאומי אין להרוג מרגלים, אלא לשומרם לעסקאות עתידיות של חילופי מרגלים. הסורים לא יכלו להרשות לעצמם את החרפה שבגילוי כי כאמל (אלי) היה מקורב ומיודד עם צמרת הממשל הסורי וידע עליהם דברים רבים וכי מוטב יהיה אם ילכו עמו לקבר. על כן האשימו אותו בחדירה לאזור צבאי סגור, עבירה שאפשרה להם לגזור דין מוות.

בתחנה האחרונה, מתחת למרום גולן, ניצב פסל מרשים של נדיה, אלמנתו וילדיו של אלי, צופים פני דמשק, מחכים לבואו. נדיה לא התחתנה שוב, למרות שאלי, במכתבו האחרון אליה, ביקש ממנה לעשות זאת. הוא אף לא הסכים לכיסוי ראשו בעת התלייה, כל זאת כדי שתהיה הוכחה שאכן הוא זה שנתלה ונדיה לא תישאר עגונה.

כיום, נדיה היא בת שמונים לערך. היא וילדיו ואחיו הצעיר, מוריס, פועלים להעלאת עצמותיו לארץ. אנחנו בהחלט שותפים לתקווה הזו וברוח התקווה הזו נפרדנו בסוף הטיול מירדנה, מארגנת הטיול, מאחיה, מנשה, שהיה הפעם הנהג שלנו וממאיר שובל, המדריך המרגש כל כך שהיה לנו. הבטחנו לעצמנו שכולנו נתייצב גם לטיול הבא. בחודש הבא. לחוויות חדשות ולימוד נוסף. מוזמנים להצטרף…