במרץ 2000, עם סתימת הגולל על האפשרות לנסיגה מהגולן ופירוק ההתיישבות, פנו ראשי הקהילה למשימה הדחופה – צמיחה דמוגרפית מסיבית בכל היישובים. 15 שנה אחר כך, הגיעה העת להקמת יישובים חדשים בגולן
אנחת הרווחה ששוחררה כמעט מכל ריאה בגולן, הדהדה מקצה העולם ועד קצהו. בפגישת הנשיאים קלינטון (הבעל) ואסד (האב) בז’נבה, ב-27.3.00, הסתיים המו”מ על נסיגה ישראלית מהגולן ועקירת ההתיישבות הישראלית מאדמת הגולן. תמו תשע שנים תחת חרב העקירה. הסתיימו בניצחון תשע שנות המאבק על הגולן. מאבקנו הציל את מדינת ישראל מאסון לאומי.
ניצחנו, ומה הלאה? לאחר מאמץ מרוכז כל כך במשך תשע שנים, סביב מטרה ברורה כל כך, ניתן היה ליפול למנוחה מנוונת. אולם בלי לנוח לרגע, מיד החלה הנהגת הגולן להתכוונן למשימה הבאה.
תשע שנות המאבק, היו שנים של קיפאון דמוגרפי ביישובי המועצה האזורית גולן. בקצרין דווקא הייתה באותה תקופה קליטה ברוכה של העולים מחבר העמים. היו סיבות רבות לקיפאון הזה. בראש ובראשונה, העובדה שמעייני ההנהגה והקהילה הופנו להצלת הגולן, למאבק על הגולן. הסיבה השנייה הייתה שבניגוד למיתוס על אודות הספקולנטים שיעלו לגולן כדי לספסר בפיצויים, אנשים נמנעו מעלייה להתיישבות בגולן, בשל חוסר הוודאות הקיומי. התיישבות שאינה מתפתחת, אינה קולטת, אינה מזרימה לתוכה דם חדש היא התיישבות שוקעת. ברבים מיישובי הגולן החלו להיסגר פעוטונים וגנים ואין ביטוי מוחשי מזה לסכנת שקיעה.
התובנה הייתה ברורה. המשימה שאחרי הניצחון היא צמיחה דמוגרפית רבתי של הגולן.
בצומת הזה, עמדו בפנינו שני אפיקים אפשריים – הקמת יישובים חדשים, או הרחבת היישובים הקיימים. בצדק, בחרנו באפשרות השנייה.
בעשרים השנים האחרונות, עשרות אלפי ישראלים עברו תכניות מנהיגות ציונית במכינות הקדם-צבאיות ותכניות ההמשך שלהם. מדובר בצעירים בעל תודעה חלוצית, רעיונית, ערכית וחברתית גבוהה. ברור שבקרב רבים מהם התעמעם הלהט הזה במשך השנים, אך אני מאמין שניתן להגיע לכמה מאות משפחות, שרעיון של התיישבות חדשה עשוי להלהיב אותם
ניסיון להקים יישובים חדשים, היה קולע אותנו לעימות ומאבק נגד הממשלה, כל ממשלה. הממשלה לא הייתה מאפשרת הקמת יישובים חדשים, הן מסיבות פוליטיות, מיד בתום המו”מ והן בשל החלטות תמ”א 35. תכנית המתאר הארצית, התכנון הכולל המשולב למדינת ישראל עד 2020, פורסם אמנם באופן רשמי חודשים אחדים מאוחר יותר, אך עקרונותיו כבר אומצו בידי הממשלה ולא היו במחלוקת פוליטית. התכנית שללה הקמת יישובים חדשים בכל רחבי הארץ.
הייתה זו שגיאה דרמטית לקלוע את עצמנו למאבק נוסף, חסר סיכוי ולהצטייר בציבור הישראלי כנאבקים סדרתיים ולהציג את הגולן כאזור שנוי במחלוקת. אך הסיבה העיקרית והחשובה הייתה אחרת – הצורך הקיומי, הדחוף, בהרחבת היישובים הקיימים. מפעל הרחבת היישובים ב-15 השנים האחרונות הוא הצלחה דרמטית של הגולן, לצד כל מה שנלווה אליו, בפיתוח הקהילה והחינוך, הכלכלה והתיירות, פיתוח מקומות עבודה ויזמות, מיתוג הגולן כאזור התיישבות ישראלי אזרחי ולא כאזור הנקשר לצבא ולמאבקים פוליטיים.
לחשב מסלול מחדש
כעת, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. שמא הגיעה העת להקמת יישובים חדשים בגולן? תשובתי חיובית.
יישובי הגולן הנם יישובים כפריים, קהילתיים, שגידול מאסיבי מדי עלול לגרום להם לאבד את צביונם. המשך ההרחבות בשנים הקרובות עשוי לקרב יותר ויותר יישובים לרוויה דמוגרפית. התהליך ההיסטורי החשוב כל כך, עשוי למצות את עצמו בשנים הבאות. עוד חזון למועד, טרם הגענו לכך, בשלב זה יש להמשיך בהרחבת היישובים, אך עלינו לחשוב תמיד צעד אחד קדימה.
לטעמי, הגיעה השעה להקים יישובים חדשים בגולן. בשלב ראשון ניתן לדבר על 2-3 יישובים.
מיהו קהל היעד להתיישבות חדשה בגולן? מקור אחד הוא קהל היעד של הרחבת היישובים. אין זה מן הנמנע, שחלק מן המצטרפים ליישובים הקיימים היו שמחים לאתגר של הקמת יישוב חדש בגולן, אם אופציה כזאת הייתה קיימת. כך גם לגבי קהל היעד להרחבת היישובים בשנים הבאות.
קהל אחר הוא אנשים שלא יעניין אותם להצטרף ליישובים קיימים ומה שיעלה אותם לגולן הוא דווקא האתגר של הקמת התיישבות חדשה, על הר טרשים קרחַ. ייתכן שדווקא אלה האנשים שאנו זקוקים להם יותר מכול. בעשרים השנים האחרונות, עשרות אלפי ישראלים עברו תכניות מנהיגות ציונית במכינות הקדם-צבאיות ותכניות ההמשך שלהם, בתנועות הבוגרים של תנועות הנוער, בתכניות לבוגרי צבא דוגמת “נטעים”, בארגוני ההתחדשות היהודית ועוד. מדובר בצעירים בעל תודעה חלוצית, רעיונית, ערכית וחברתית גבוהה. ברור שבקרב רבים מהם התעמעם הלהט הזה במשך השנים, אך אני מאמין שניתן להגיע לכמה מאות משפחות, שרעיון של התיישבות חדשה עשוי להלהיב אותם.
איזו התיישבות? אין לקבוע זאת מראש. ייתכן שצעירים כאלה יוכלו להמציא צורות התיישבות חדשות ומהגולן תצא תורת ההתיישבות הציונית של המאה ה-21.
