הדרוזים בגולן מאז המאה ה-15, בארבעה כפרים המשתרעים למרגלות החרמון. ישראל וסוריה משתפות פעולה במחווה אנושית ייחודית למענם ומאפשרות מעבר של כוהני דת, כלות, סטודנטים, חולים ובני משפחה לסוריה דרך קונטרה. עשרות אלפי טונות של תפוחים משובחים מיוצאים מכפרי הגולן לסוריה בדרך זו
הדרוזים הגיעו לגולן במאה ה-15 ואחיזתם בו התחזקה במאה ה- 16, בימי פח’ר אל-דין לבית מען. המיקום בגולן מבטיח את המשך הרצף הטריטוריאלי בין המרכזים הדרוזיים בלבנון ובין הר הדרוזים בסוריה. הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל במאה הקודמת והרדיפות אחריהם בסוריה הובילו את הדרוזים למצוא מקום מקלט בגולן. מלחמת ששת הימים ניתקה את תושבי הכפרים מבני משפחותיהם בסוריה, ממסורת, השכלה ומקהילה. ממשלות ישראל וסוריה, במחווה אנושית כלפי תושבי הגולן הדרוזיים, מאפשרות להם מזה שנים לעבור אל בני משפחותיהם בסוריה דרך מעבר קונטרה, מעבר הגבול הפעיל היחיד בין ישראל וסוריה ליד הריסות העיר קונטרה.
המעבר אינו מעבר רשמי משום ששתי המדינות שרויות במצב של מלחמה. הוא משמש לתנועה של כוחות וארגונים בינלאומיים (כגון אונדו”ף והצלב האדום) ולמעבר של מאות דרוזים מדי שנה – כוהני דת, כלות, סטודנטים, אזרחים הנזקקים לטיפולים רפואיים ובני משפחה.
באותה דרך מיוצאים לסוריה מידי שנה עשרות אלפי טונות תפוחים מכפרי הדרוזים בגולן באמצעות משאיות של הצלב האדום. זהו מעבר הסחורות היחיד בין ישראל וסוריה. סמוך למעבר הגבול שוכן בסיס גדול של אונדו”ף הנקרא בעברית מחנה זיוונית. בסיס זה משמש את גדוד הלוגיסטיקה של אונדו”ף וכן גדודים נוספים.
מג’דל שמס
מקור שמו של הכפר מג’דל שמס הוא בארמית “מגדל השמש”, כי בשל גובהו (1120-1230 מטרים מעל פני הים) מאירות אותו קרני השמש עם הזריחה לפני יתר היישובים בסביבה. זהו היישוב הגבוה ביותר במדינת ישראל כיום. יש טוענים, כי שמו בא לשמר את שמה של “בית שמש” המקראית, הנזכרת בספר שופטים כאחת הערים בנחלת שבט נפתלי.
היישוב נוסד בשנת 1595 על ידי שליט האזור, האציל הדרוזי פחר א-דין אל-מעני השני, על אדמות שהיו בבעלות תושבי הכפר המוסלמי הסמוך, ג’ובתה א-זית, שעל חורבותיו בנוי היום היישוב נווה אטי”ב, מתוך מטרה לעבות את היישוב הדרוזי באזור.
חלק מהכפר נבנה על חורבותיו של יישוב יהודי קדום, ונתגלו בו שרידים מהמאות השנייה והשלישית לספירה, ביניהם גם מערת קבורה, המכונה בפי המקומיים; “מקברת אל יהוד” – קברי היהודים.
תושבי הכפר מהווים מחצית מהאוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן, לפני 1967 גרו בו גם נוצרים ועלווים. ביישוב חילווה גדול – הוא בית התפילה הדרוזי וסמוך לו בנוי הקבר הקדוש של נבי יעפורי.
מלחמת ששת הימים ניתקה את הדרוזים בגולן מבני עדתם ומשפחותיהם המתגוררים בסוריה, חלקם רק כמה מאות מטרים מעברו השני של הגבול. על מנת להמשיך ולקיים את קשר הדיבור והעין משני עברי הגבול, מצאו תושבי מג’דל שמס שיטת תקשורת על גבעה ב”עין אל תינא” שבמבואות הכפר, באמצעות צעקות לקרוביהם שבעברו הסורי של הגבול, כאשר הם מסתייעים במגאפונים, לכן זכה המקום בכינוי “גבעת הצעקות”. תושבי היישוב יכולים לגשת עד קרוב מאוד לקו הגבול, אך דרוזים תושבי סוריה יכולים להגיע רק עד נקודה במרחק של כ-200 מטרים מקו הגבול.
במשך עשרות שנים התפרנסו תושבי מג’דל שמס מחקלאות. עד היום מחזיקה כל משפחה בכפר חלקה חקלאית משלה – ולמרגלות הכפר ניתן להבחין בבתי אריזה רחבי ידיים לתפוחים האיכותיים הגדלים בעמק היעפורי ועל מדרונות התלים בסמוך.
רק לפני פחות מעשור החלו התושבים להבין את הפוטנציאל התיירותי הגלום בכפר היפה ובחוויה התרבותית השונה שהוא מעניק למבקריו. בשנת 2009 נפתח בכפר הגדול מלון ראשון, ואחריו מסעדות עדכניות, פאבים, צימרים, בתי קפה וגלריות אמנים.
בכפר מערכות חינוך מפותחות ומטופחות, סדנאות אמנים ולאחרונה נפתח בו גם הקניון “פריד-מול”, שהינו מהגדולים בצפון.
מסעדה
מַסְעָדה שוכן במרכז קבוצה זו, דרכו עובר עורק תחבורה המחבר בין הכפרים לבין הגליל. מקור השם הוא “רווחה”. ממזרח ליישוב שוכנת שמורת הטבע “בריכת רם”, המכונה בפי המקומיים “בִּירכָּת ראן”. במרכזה אגם מים מתוקים טבעי, ממנו משקים גידולים באזור. אגן הבריכה ממוקם במוצא בקעת יעפורי, הקרויה על-שם קברו של נבי יעפורי, אחד מארבעת הקברים הקדושים לעדה הדרוזית. יער אודם שבשמורת יער אודם שוכן מדרום ליישוב. לאורך הכביש הראשי ביישוב שורה של מסעדות אוטנטיות וקונדיטוריות המייצרים את המתוקים הייחודיים למגזר זה.
הכפר הוקם בסוף המאה ה-19 כיישוב עונתי (מזרעה) של תושבים ממג’דל שמס ורק לפני כ-70 שנה הפך לכפר עצמאי המיושב כל השנה.
בוקעתא
בוקעאתא הוא הדרומי שבין יישובי הדרוזים בגולן, הוקם בסביבות 1886 על ידי משפחות ממג’דל שמס. היישוב נהרס בשנת 1888 בעקבות סכסוכים בין היושבים באזור, ושוב במהלך מרד הדרוזים ב- 1925. שמו מבטא את מיקומו של הכפר במישור המוקף הרים גבוהים ממנו, אף שמישור זה עצמו רם ביותר.
היישוב ממוקם בגובה של 1,070 מטרים מעל פני הים, בין הר חרמונית והר ורדה. שמורת הר חרמונית נמצאת דרומית מזרחית לכפר, מערבית מהכפר נמצאת שמורת יער אודם.
עיקר כלכלת היישוב מתבססת על גידול תפוחים, ענבים ועל עבודות מחוץ ליישוב – ביישובי הסביבה ובגליל. הענבים מבשילים מאוחר, באוקטובר-נובמבר, ומשיגים מחיר טוב בשוק.
גם בפתח הכפר ולאורך הכביש שעובר בו הוקמו בשנים האחרונות מסעדות ובתי קפה. בעונת קטיף הדובדבנים והתפוחים מוצבים לאורכו, כמו בכל אזור ישובי הדרוזים כאן – דוכנים למכירת התוצרת המקומית.
עין קיניא
עין קיניא הוא המערבי שבין יישובי הדרוזים, שוכן על מורדות רכס החרמון מעל נחל סער, בגובה של 750 מטרים מעל פני הים. עין קינייא קיים במיקום זה החל מהמאה ה- 14.
פירוש המילה “קיניא” היא “ברוש” – אך שמו של הכפר נובע מעצי הצפצפה הרבים המצויים בו שצורתם צורת ברוש. לדעת אחרים פירוש המילה “תעלת מים” – בשל תעלות המים הרבות ועשרות המבועים הנובעים בתוך הכפר ובסביבתו.
בכפר נמצא קבר שעבנה – קברה של שעבנה, בתו של יתרו, הקדוש לדרוזים. לפני 150 שנה חיו כאן פרט לדרוזים גם ערבים נוצרים בני שלוש כתות שונות – יוונים-אורתודוכסים, קתולים ומרונים. הם אמנם עזבו את המקום אך הותירו בו את שרידיהן של הכנסיות שבנו אבותיהם.
במדרונות גבעת הכפר נובעים מעיינות שמשקים ערוגות ירקות ובוסתנים. הכפר נחשב לקדום ביותר בסביבה, פרט לכפר בניאס והוא כבן 500 שנים.
