“ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן” מאחד יותר מ-40 ניצולי שואה, למשפחה. לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ריאיון עם ראש הארגון, טניה איתן. יותר משכתוב כאן, יש בשפת הלב.
לא תמיד דיברו בארץ על השואה. עשורים רבים עברו עד שנפתח הלב בצמא, באמת, לשמוע את הניצולים, לאמץ, לחבק, לתמוך ולהעריך את גבורתם של כל מי שעברו בדרכיה החשוכות של אירופה, בעיצומה של המאה העשרים. עיצומה, כי מסכת האימה לא התחילה ולא הסתיימה עם פרוץ המלחמה, אלא כעשור לפניה. משנסתיימה האיומה שבמלחמות, לא שש העולם לחבק את מי ששרדו; לא זרי פרחים וחמלה חיכו לניצולים, אלא מחנות עקורים, הרס, גבולות סגורים, העפלה בספינות רעועות וגירוש, גם מחופי הארץ.
בארץ שכל כך כמהו אליה, הופתעו הניצולים לפגוש ביישוב יהודי שנלחם על חייו, גם באמצעות גיבוש אתוס שמשתיק את הגלות ומאפייניה, כולל השואה. שתיקה שנפסקה רק עם הצורך בעדויות הניצולים במשפט הצורר אייכמן בשנות ה-60′ והשמעת קולם ללא הרף באמצעות הרדיו, אמצעי תקשורת ההמונים היחיד שמביא שידור חי באותה תקופה.
אולי זו אחת הסיבות שהחברה הישראלית איחרה כל כך ביצירת ארגוני תמיכה לניצולי השואה; אולי זו גם הסיבה שהקמת “ארגון ניצולי השואה בקצרין” הייתה צריכה לחכות עד לגל העלייה הגדול מברית המועצות, בראשית שנות ה-90′, על אף שאחדים ממקימי קצרין הנם ניצולי שואה ועוסקים במהלך השנה כולה בהנחלת המורשת בפורומים שונים.
גריגורי-גרשון קריברוק עוד לא היה בן חודש, כאשר הוסרו גדרות התיל האחרונות ומכונת ההשמדה שותקה. בהיותו הצעיר שבין הניצולים בקצרין, הוא אימץ אל לבו את הרעיון של אלה שפירו, אז רכזת עולים חדשים וגיל הזהב, אשר עזרה לניצולי השואה. במרץ האופייני לו, הקים את ארגון ניצולי השואה בקצרין שמנה אז 12 חברים והיה ליושב הראש הראשון שלו.
חייכן תמידי, מקדים שלום ודורש שלומו של כל אדם ברחוב, יצר קריברוק בית ומפגשים קבועים לניצולים, דואג לשתפם במיזמים שונים ולהטמיע את הגוף בתוך החברה הקצרינאית. ביוזמתו, יחד עם לידיה ברונשטיין ואירינה ציפורסקי, נכתב והופק כאן ספר זיכרון על ניצולי השואה מברית המועצות בקצרין; ברונשטיין ושפירו הקימו בספרייה העירונית פינת זיכרון לשואה, אשר לצדה מתקיימים טקסים ומפגשים עם הניצולים.
הארגון התרחב, חברים התווספו, הפעילות התעצמה בהובלת הניצולים לידיה ברונשטיין, קרל סטוליארסקי וקריבורוק ולפני ארבע שנים, הוחלט שאת העשייה תמשיך המתנדבת טניה איתן.
עם צירוף ניצולים שמתגוררים גם ביישובי המועצה האזורית גולן, הפעילות מתבצעת היום תחת שם-הגג “ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן”, המאחד יותר מ-40 ניצולי שואה, בגילאים 73 עד 90. הניצולים עלו ממקומות שונים בעולם, ביניהם ותיקים וגם חדשים יחסית בארץ .בארגון נמצאים גם מי שאינם דוברי עברית, אך משתלבים בהצלחה בפעילותו. יש תכנית מיוחדת לניצולי שואה דוברי רוסית והם משתתפים במפגשים כלליים, בהם נשמעת המנגינה של שפת הלב.
משפחה
“מדוע יש צורך במשפחה?”, עונה טניה איתן בעצמה בשאלה, בפתחו של ריאיון לרגל יום השואה, החל השבוע ומלאת 25 שנים לארגון בקצרין.
השאלה שפותחת את הריאיון עם מי שהיא הכתובת לניצולי השואה כאן והעומדת בראש הארגון בגולן, נוגעת לצורך בקיומו של ארגון לניצולי השואה בגולן. לאחר שהשיבה בשאלה, מרחיבה איתן כי: “אפשר למנות סיבות רבות לצורך בארגון, אבל מעבר לכל הסיבות אנחנו פשוט משפחה. ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן מאחד ניצולי שואה שגרים קרוב, מזמינם להיפגש ולהיות בקשר. רבים מניצולי השואה לא סיפרו על מה שהם עברו במשך שנים, ולא תמיד הייתה פתיחות להקשיב להם. במפגשים שלנו, גם אם לא מזכירים את המלחמה, יש הרגשה שאפשר לדבר על הכול, שאתה עם אנשים שיכולים להבין אותך”.
האם כל מי שהיה באירופה באותה תקופה מוכר כניצול שואה?
“כיום, מכירים בארץ בכמה קבוצות של ניצולי שואה: מהמעגל הראשון ומהמעגל השני. ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן, שהתחיל מהתאחדות ניצולי מחנות הריכוז והגטאות, מאחד את ניצולי השואה שהיו בשטחים תחת השלטון הנאצי. בין חברי הארגון יש אנשים שהיו במחנות ובגטאות, או שהוסתרו תחת שם בדוי אצל מקומיים שהצילו את חייהם, היו שהתחבאו ביערות, בבונקר מתחת לאדמה… והם מגיעים ממקומות שונים באירופה ואף ממרוקו. הארגון כאן פתוח לכולם ואנחנו יוצרים קשר עם כל ניצול שואה שנודע עליו. החברות בארגון בגולן לא מחייבת דבר, אין דמי חברות ומבחינת הארגון – כל ניצולי השואה חברים בו. הארגון מעביר מידע, מציע סיוע ומזמין להשתתף במפגשים ופרויקטים, כל ניצול – על פי בחירתו.
“בשנים האחרונות, פועל בקצרין ארגון נוסף – ‘ארגון פליטי השואה’, המאחד יותר מ-100 ניצולי שואה מברית המועצות, שברחו לפני שהנאצים הגיעו לאזור מגוריהם. הם עברו הרבה בזמן המלחמה ואחריה וכיום, גם הם מוכרים כניצולי שואה, מהמעגל השני. בראש ארגון פליטי השואה בקצרין עומד יצחק זסלבסקי. לארגונים יש קשר טוב ואנחנו מקיימים פעילויות משותפות.
“בישראל, פועלים היום עשרות ארגונים ארציים לניצולי שואה. הם תורמים רבות לשימור זיכרון השואה ומימוש זכויות ניצולי השואה; יש בהם שנותנים מענה ייחודי ליוצאי מדינות מסוימות, ופעילות כל הארגונים חשובה מאוד”.
מה מייחד את ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן?
“ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן פועל למען ניצולי השואה וקשר בין הדורות .בין תחומי הפעילות: מפגשים חברתיים והעשרת הפנאי, ציון חגים וימי הולדת, הנגשת מידע ומימוש הזכויות, חיבור עם גורמים מקצועיים ומתנדבים, סיוע פרטני, העברת תרומות, תיעוד חיי ניצולי השואה, הפעלת פינת הזיכרון, השתתפות בפרויקטים לאומיים וקהילתיים, מפגשים ויצירת קשרים בין ניצולי השואה ובני נוער, העברת שיחות לקבוצות שונות, הובלת תכניות חינוכיות ומעורבות חברתית.
“בין התוצרים שכבר הפיק הארגון בגולן: פינת הזיכרון לשואה בספרייה, סיפורי החיים בכתב וראיונות וידאו, אצלנו ובמוזיאון ‘יד ושם’, תמונות ניצולי השואה שצילמו תלמידים… וגם תוצרים שלא ניתן לראות ויזואלית, שהם שוכנים עמוק בלב”.
עד כמה פעילות הארגון משולבת עם תושבי רמת הגולן, ילדים ונוער?
“ארגון ניצולי השואה עומד בקשר הדוק עם מוסדות חינוך ומסגרות שונות בגולן. ניצולי השואה נפגשים עם תלמידי בתי ספר ומכינות קדם-צבאיות, עם חיילים, צעירים אחרי הצבא וסטודנטים, מעבירים שיחות בתנועות נוער, לקבוצות נוער מחוץ לארץ ולמבוגרים.
“בשנתיים האחרונות, נוצרו קשרים מיוחדים עם הקיבוצים אורטל ומרום גולן ומושב יונתן. במסגרת התכנית ‘גשר הדורות’, התקיימו השנה מפגשים בין ניצולי השואה ותלמידים ב’נופי גולן’, בהם התפתח שיח משמעותי ונוצרו קשרים אישיים. לכל תלמידי שכבת י”א ניתנה אפשרות להכיר את ניצולי השואה מקרוב וכעת, תלמידים ממגמת תאטרון מכינים הצגה על ניצולי השואה.
“קשר חם ומתמשך מתקיים עם תלמידי ‘חינוך לפסגות’; בשנה שעברה, הם ראיינו את ניצולי השואה והכינו תכנית רדיו עליהם והשנה, ההיכרות אף מעמיקה ומתקיימים מפגשים חווייתיים עם ניצולי השואה בקצרין. בדרום הגולן, נוצר קשר משמעותי בין ילדים בגיל בר-מצווה מגבעת יואב וניצולי השואה מהיישובים הקרובים. שאיפת הארגון היא חיבור בין אנשים”.
כיצד מעצימה פעילות הארגון את מורשת השואה בקרב הקהילה?
“חשוב לנו מאוד לתעד את סיפורי החיים של הניצולים ולפעול למען העלאת המודעות בקהילה. אנחנו מזמינים גם מכאן את הציבור להיפגש עם הניצולים, זאת הדרך הטובה ביותר להעצמת המורשת. מפגש אישי מאפשר להכיר את ‘אנשי העדות’ כבני אדם וללמוד את הסיפור האנושי של ההיסטוריה.
“במפגשים עם ניצולי השואה, מדברים לא רק על השואה, אלא גם על התקומה, גם על הקמת המדינה, על מה שיצרו כאן הניצולים והם ממשיכים לעשות בחייהם, על ההווה ועל העתיד. ניצולי השואה מדברים עם בני נוער בגובה העיניים ומעבירים מסרים ערכיים לדורות הבאים”.
מוּדעות
בארץ הוכר גם “דור שני לשואה”, האם מתקיימת פעילות בגולן לקבוצה זו?
איתן: “לארגון ניצולי השואה יש קשר עם כמה בני הדור השני ולפעמים, הם משתתפים בפעילויות הארגון ומספרים על הוריהם. הייתה מחשבה על כך שגם לבני הדור השני יכול להיות משמעותי להיפגש ולהשתתף בפעילויות מיוחדות, אך התברר שבגולן אין בזה צורך כעת. רוב בני הדור השני עובדים ועסוקים מאוד וכאשר נשאלו, השיבו אחדים כי הם לא גדלו בצל השואה ואינם חשים בצורך לדבר על השואה. אחרים השיבו שלא יכלו לדבר, כי בבית נושא השואה היה כל כך חזק, עד שהם מתקשים לדבר, או לשמוע על כך דברים נוספים. עוד התברר שגם אם נושא המפגשים לא מוגדר כשיחות על השואה, לא לכולם מתאים להיכנס למעגל החברתי כבני הדור השני. זה אישי מאוד, אך אם מישהו מעונין להשתתף בפעילות ולהקים קבוצה כזו בגולן, אשמח אם יצור אתי קשר”.
בואי נעזוב רגע את הניצולים ונכוון את המבט אלינו, כקהילה, עד כמה אנחנו מושיטים כיחידים יד תומכת לניצולים?
“כן, מושיטים וזה הרבה יותר מהתנדבות: נוצר קשר מלב ללב, קשר הדדי, בו שני האנשים פשוט שמחים לפגוש אחד את השני. אל ניצולי השואה מגיעים תלמידים, סטודנטים ואנשים בוגרים. ביניהם, למשל, גם אַת, שעם כל העומס בעבודה, לא מוותרת על התנדבות משמעותית, מלמדת ניצולי שואה להשתמש במחשב ועוזרת בתחומים נוספים. את מגיעה באופן קבוע, נכנסת לבית ורואה במה יש צורך; עוזרת בכל מה שאפשר ומעדכנת אם צריך סיוע נוסף.
“אני מבקשת להזכיר כאן את התופעה העצובה, שלצערנו עדיין קיימת, כאשר חברות ואנשים פרטיים מנצלים את תום הלב ומרמים ניצולי שואה ואנשים מבוגרים בכלל ובמיוחד, עולים חדשים שלא מבינים עברית באופן מלא. זה המקום לספר כיצד ניצלת את מעמדך, התקשרת לחברה גדולה והתערבותך פתרה בעיה עגומה. הודות להתערבות נוספת שלך, נפתרו גם בעיות עם קבלנים מקומיים, שלא ביצעו כהלכה שירותים נוספים שנקנו בכסף מלא”.
באותו ענין ממש – עד כמה אנחנו יכולים למנוע הישנות של מקרים כאלה?
“קודם כול, עלינו להעלות מודעוּת ולהעביר מידע, שאנשים ידעו ממה להיזהר, שידעו מהן זכויותיהם ואיך ניתן לממש אותן. חשוב להביע ערנות ונכונות לעזור לאנשים מבוגרים באופן אישי, בבדיקת מסמכים ופנייה לגורמים רלוונטיים ושיהיה ברור שאנשים מבוגרים אינם לבדם, שלא נאפשר לגרום להם נזק… ויכול להיות שהכול מתחיל בחינוך.
“הארגון מזמין את ניצולי השואה לפנות אם יש צורך בסיוע בכל נושא. הארגון בקשר עם גורמים שונים ומציע סיוע במימוש זכויות וחיבור עם מתנדבים, ששמחים לעשות את מה שהם יכולים. אבל הנושא הוא לא רק הסיוע, קודם כול הערכה וקשר אנושי עם ניצולי השואה. גם לעזור ולתת לניצולי השואה זו זכות גדולה”.
על אף גילם, ניצולי השואה שותפים לדברייך ואף הם פונים להתנדבות ולעזרה?
“ניצולי השואה מתנדבים ותורמים בעצמם; במשך שנים, ולפעמים אפילו כמה פעמים בשבוע ואפילו כמה פעמים ביום. ניצולי השואה מעבירים שיחות מדם לבם, בהתנדבות ובמסירות. הם עצמם מתנדבים בעמותות בשביל לעזור לאחרים ועושים המון למען הקהילה”.
התנדבות
אילו גופים עוזרים לניצולי השואה במימוש הזכויות?
איתן: “גופים כמו הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, ועידת התביעות, החברה להשבת הרכוש, הקרן לרווחה לנפגעי השואה, יש קרן מיוחדת במד”א, עמותת ‘אביב’ שמתמחה במיצוי זכויות ניצולי השואה. לניצולי שואה מגיע סיוע משפטי חינם ממשרד המשפטים. אפשר לפנות לעמותה לעזרה מידית לניצולי שואה ויש עוד ארגונים ופרויקטים שונים שחשוב לדעת עליהם”.
מהם מקורות המימון לפעילות הארגון בגולן, האם יש תרומות של עמותות?
“ארגון ניצולי השואה לא מקבל מימון כארגון. לניצולי השואה עצמם ניתן סיוע אישי לפי הצורך. לאורך השנים, לניצולי השואה בקצרין עוזרות העמותות ‘יד עזר לחבר’, בניהול ברוך סבג, ו’קרן אורו של חסד’, בניהול ארז כהן. דרך מתנ”ס קצרין מועברים שוברים לקניית כיבוד למפגשים במסגרת תכנית ‘בית חם’ וניתנת אפשרות לקיים מפגשים במועדון גיל הזהב ובמתנ”ס ללא תשלום.
“הארגון עומד בקשר עם עסקים שנותנים מתנות שי עבור ניצולי השואה בגולן, כביטוי של הערכה ואהבה לניצולים. מתקיים גם קשר עם אנשים שעוזרים ומעבירים פעילויות בהתנדבות, כל אחד יכול להיות שותף בדרכו”.
במה יש צורך כעת ומה היעדים של ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן?
“נכון לעכשיו, יש צורך בסיוע בהסעת ניצולי השואה למפגשים, אנחנו מחפשים הסעה לטיול בצפון ומדי פעם, מתעוררים צרכים שונים. השאיפה היא שיהיה קשר עם כמה שיותר אנשים שאליהם אפשר לפנות. נשמח לשמוע מאנשי מקצוע ומכל מי שיכול להתנדב בתחומים שונים, גם באופן חד-פעמי. היעדים הקרובים הם הפקת ספר על ניצולי השואה, בעברית ואולי גם באנגלית, והכנת סרט על חיי ניצולי השואה ברמת הגולן. יש עוד תכניות ואנחנו מזמינים שותפים לדרך”.
נחזור אלייך- מהי נקודת המוצא שלך כמתנדבת לניהול הארגון בגולן?
“זאת זכות ושמחה בשבילי להיות בקשר עם ניצולי השואה. הם אנשים נפלאים, גיבורים אמתיים, שמעוררים השראה”.
ליצירת קשר עם ארגון ניצולי השואה ברמת הגולן: 054-8180808 (טניה)
