ראשוני רמת מגשימים עלו על הקרקע בשנת 1968. 47 שנים מאוחר יותר, מספר אורי מאיר, ממקימי המושב על התחלת הדרך כגרעין נח”ל עם אנשים שהגיעו מתנועות הצופים ובני עקיבא, ועד להוספת ההרחבה הקהילתית לאחרונה, שהכפילה את הישוב
כמעט 48 שנים חלפו מאז תחילת ההתיישבות בגולן ונראה שבשנתיים האחרונות הפיתוח הקהילתי והצמיחה הדמוגרפית נמצאים בשיאה. בהזדמנות זו, סדרת כתבות חדשה של ‘שישי בגולן’ יוצאת לדרכה, כאשר בכל שבוע, נקדיש כתבה לישוב אחד כדי להכיר לעומק את התהליכים שעברו על הישובים במשך השנים. בפרק הראשון, אורי מאיר שהיה ממקימי המושב רמת מגשימים, מספר על הימים הראשונים, על היתרונות הקהילתיים כישוב דתי והאופן בו החזון שהתחיל ב-68 ממשיך להתגשם גם כיום.
“עלינו לקרקע ביולי 1968 כדי להקים ישוב,” מספר אורי: “הכל עבד לפי התוכניות בדיוק כמו שכיוונו בהתחלה במסגרת מושב שיתופי. בקבוצה הראשונה של גרעין “מגשימים” היו 25 איש מתוכם נשארו עשרה לאחר השירות, אליהם הצטרפו כמה נספחים בשנה הראשונה.”
באופן טבעי, התקופה הראשונית הייתה מורכבת ומאתגרת מאוד, אך השבת הראשונה בנקודה, זכורה לאורי במיוחד: “בהתחלה גרנו במושב מירון ועסקנו בשיפוץ בית הספר בפיק, כדי שנוכל לגור בו. כל ערב נסענו חזרה לישון במירון, אך באחד מימי חמישי בערב, הפעלנו גנרטור ונדלק אור לראשונה בחצר בית הספר בפיק. באותו רגע החלטנו שלא יורדים יותר. היות ובמירון חיכו לנו המארחים, נסעתי לשם עם הטנדר ואמרתי שאנחנו לא מגיעים יותר אבל כמה בנות שהכרנו שם, ביקשו להצטרף אליי ולעלות לנקודה. באחת מהשיחות בשישי בבוקר, שאלה אמה של אחת הבנות – ‘מה תאכלו ותשתו שם, הרי אין לכם כלום.’ הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר, העלינו את הבנות ממירון יחד איתנו, נסענו לטבריה כדי לעשות קניות לשבת ועלינו לגולן מדרום דרך אל חמה. מסתבר שלא כל ההורים סמכו עליי, ואחד מזוגות ההורים התכוון לקחת את בתם חזרה למירון. כשהגענו לנקודה, הם כבר חיכו לנו בכעס, האמא ראתה שאין אוכל בכלל והתחילה לצעוק עליי שהבאתי את האנשים בלי שום אחריות. בסופו של דבר, הגברת הפשילה את השרוולים ונסעה אתנו יחד למטבח של הגרעין הראשון של גבעת יואב ובישלה עבורנו אוכל לכל השבת. מאז אנחנו שם.”
מה אתה חושב על התהליך שעבר הישוב מימי ההקמה ועד היום?
“אני חושב שהתהליך בסופו של דבר היה נורמלי וטבעי – חווינו גידול באמצעות גרעיני נח”ל כדי להשלים את כמות האנשים שהגיעו מתנועות הצופים ובני עקיבא. בנוסף לכך, במסגרת ראייה אזורית, נולדה ישיבת ההסדר הראשונה בגולן וחלק מהבחורים התחברו לבנות שהגיעו מבתי ספר בתל אביב לשירות לאומי בישוב. בהמשך, כבר הפכנו לישוב של משפחות, ישיבת הגולן עברה לחספין והשתתפנו בהקמת בית הספר האזורי הראשון. למעשה, לרמת מגשימים הייתה הזכות להוות נדבך מרכזי בהתארגנות האזורית הראשונה עם הישובים הדתיים, שבהמשך הפכה למועצה אזורית. מבחינתי, כל מה שיצקנו ביסודות הראשוניים, מתגשם היום והמושב השיתופי גדל ומתפתח. השינוי הרציני הוא שהוספנו את ההרחבה הקהילתית שהכפילה את הישוב, אבל אופי הישוב נשאר בהחלט כפי שיצקנו אותו מלכתחילה.”
למרות השנים הרבות שחלפו, תחום ההתפרנסות העיקרי של המושב הוא ענף החקלאות שממשיך להתחדש כפי שאורי מתאר: “עיקר הפרנסה שלנו היא החקלאות ונלוויה, ביניהם השותפות בפירות גולן. כל הזמן נוספים ענפים חדשים – חלק ממטעי התפוחים הוסבו לכרמים והגדלנו את שטחי הנשירים. נוספה רפת החלב המשותפת עם קיבוץ מחניים ומשנה לשנה אנחנו ממשיכים לחדש. פעם ניסינו לגדל כותנה והיום למשל יש ניסיון לגדל פירות הדר כמו קלמנטינות”.
איך הכפלת האוכלוסייה בשנים האחרונות משפיעה על התרבות וחיי הקהילה?
“ההרחבה הקהילתית מאוד מוצלחת מבחינתנו ותושביה משתלבים בלי שום הבדלים כך שכל הפעילות היא משותפת לגמרי. האגודה אמנם מחזיקה בנכסים אבל אין שום סתירה בפעילות החינוכית-תרבותית בין התושבים לחברי האגודה. למסגרת הדתית יש יתרון גדול כי היא יוצרת המון דברים שותפים ביומיום – מהתפילות במשך כל השבוע ועד הפעילויות התרבותיות שמתבססות על האופי של אנשי המקום. כל הוועדות והארגונים מתפקדים כיחידה אחת שעובדת בהרמוניה מלאה. מה שמחזק את היישוב הוא שהרבה בני משק חוזרים לאגודה או כתושבים בהרחבה וזה נתון לגמרי לבחירתם. כמו בכל קהילה, גם אנחנו נתקלים בבעיות יומיומיות אבל באופן כללי, הרוב מתנהל על מי מנוחות.”
לסיכום, אורי מתאר את רמת מגשימים במשפט אחד: “קהילת רמת מגשימים היא קהילה עם פתיחות חברתית גדולה לחבורה שחיה כאן מול המשפחות הנקלטות, במטרה להגשים חזון של התיישבות דתית עם הדגשה על היעדים המשותפים של פיתוח והתיישבות בגולן”.
