כל מי שמצדד בנסיגה מהגולן, הסורים ודאי וגם כמה ישראלים, מחפשים את התוואי האמיתי של קו הגבול בין ישראל לסוריה. מה הסיפור של הקו הזה ואיפה הוא עובר? הרצאה מרתקת של איני עבאדי
במוצאי שבת, התקיימה השלישית בין ההרצאות, אותן מקיים בית ספר שדה גולן, במוצאי שבת אחת לחודש. הרצאה זו משכה אליה כ-200 מאזינים מהגולן והגליל, הודות לעניין הרב שעוררה. המרצה היה המזרחן איני עבאדי, שהציג את סוגיית קו הגבול ישראל-סוריה, מנקודת מבט סורית. עבאדי ריתק כאשר ערך בפני הקהל הצגה אמיתית, כדובר סורי המציג את עמדותיו בגוף ראשון.
בהקדמה, אמר עבאדי שלמעלה מ-20 שנה ברור לו שיש לעקוב אחרי שני מרכיבים – תכניות הלימודים ופסקי ההלכה, על מנת להבין את הצד השני. הנתון השלישי שיש לקחת בחשבון הוא היותה של סוריה עלומה מבחינת הישראלים, כאשר לא קיים חומר מחקרי בשפה העברית אודותיה.
“התלבטתי במה לבחור במסגרת הזמן הקצר העומד לרשותנו הערב”, אמר עבאדי. “מאז מדריד ועד היום, התקיימו 19 מפגשים רשמיים בין ישראל לסוריה. בכל הפעמים, סוריה הציבה עמדה חד-משמעית חדה כתער, ברורה להדהים, בכל מה שקשור לתנאי הראשון וזו שאלת קו הגבול בין ישראל וסוריה במקרה של שלום.
“יש לדעת, כל בוגר בסוריה לומד את נושא הגבול פעמיים-שלוש. פעם אחת בלימודים תיכוניים ופעם אחת באקדמיה, ייתכן שגם כתלמיד חטיבת הביניים. הם לומדים במסודר על 100 שנות קורות הגבול מנקודת ראות סורית.
“אם נבין את נקודת הראות הסורית, אולי נבין מנין נגזרת אותה עמדה חד-משמעית בכל המפגשים בין ישראל וסוריה לגבי קו הגבול, ללא נסיגה ולו במילימטר. יש לציין שהמקור לכל החומרים המוגשים ללומד הסורי הם חומרים עבריים, מסומכים אל מקורות עבריים, כדי ליצר אמון בתלמידים שאין כאן פברוק”.
סוריה, בגוף ראשון
מכאן ואילך תופס עבאדי את מקומו של חומר הלימוד הסורי ומדבר בגוף ראשון מתוך נקודת מבט סורית, להלן תקציר הדברים.
“מאז נקבע הגבול לפני כמאה שנה, דבר לא השתנה. בשנת 1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה. בשנתה הראשונה נפגשו בריטניה, צרפת ורוסיה הצארית, לברר מה יהיה חלקן לאחר נפילת האימפריה העות’מנית, כאשר על הקיר מפת המזרח התיכון ללא שום גבול, למעט הגבול שבין סיני לנגב שסומן ב-1906-7. בריטניה הזמינה מעמד בכורה במפרץ הפרסי. צרפת רוצה מעמד בכורה בלבנט.
“בשנת 1916, נפגש סיר סייקס הבריטי, עם העמית הצרפתי פיקו, על מנת לסכם על חלוקת המזרח התיכון בשליטה ישירה של בריטניה וצרפת, בצירוף מפה, לפיה שני שליש מהכנרת יהיה בתחום צרפת, רק שליש בתחומי המנדט הבריטי. צפת נמצאת מחוץ לתחום הבריטי.
“ביום בו נחתם הסכם סייקס-פיקו, חתמו על הסכם מקמהון וחוסין, בו הבריטים מקימים ממלכה למלך חוסיין (אב סבו של המלך עבדאללה השולט היום – ד.ש.), על שטח ענק, בתמורה להשתתפות במלחמה לכיבוש ארץ ישראל וסוריה. שני הסכמי נבלה מבחינתנו, הסורים.
“הכי מצחיקים הם היהודים. ב-2 בנובבמר 1917, הם הגיעו להצהרת בלפור, בה הבטיחו להם הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הבטיחו, אז מה? לא התכוונו ליישם.
“בשנת 1921, צ’רציל כותב ביומנו באלכסנדריה, שהוא התווה את הגבולות במזרח התיכון. הוא לא שאל איש מיושבי הארצות על הגבולות שעיצב. את גבולות המנדטים הוא שרטט בסוף רק ב-1923. הכי דפוק הוא שיש מישהו שקורא לקו הזה קו הגבול הבינלאומי.
“בוועידת השלום בפריז, דיברו על עצמאות ללאומים. אז באו לאומים רבים וביניהם משלחת ציונית. שאלו את הציונים למה באו, הם אמרו שיש להם את ההכרזה של בלפור. הבריטים שאלו איפה אתם רוצים את הבית, היהודים השיבו: מן הים ועד למדבר. משמע עד תוואי מסילת הברזל בגולן. נכתב שהוועדה רשמה לפניה את התביעות הציוניות לבית לאומי בגבולות 1919. וכך הוחלט לחלק את ארץ ישראל למזרחית ומערבית. כך נקבע קו הגבול של שנת 23′, שמטורפים קוראים לו קו הגבול הבינלאומי. הוא יוצא ממטולה לבניאס וכך מנעו מאתנו את הגישה אל המים. האם היה יום שלא שתינו מהמים האלה? זה קו נבלה ועוולה.
“והייתה מלחמת השחרור. היהודים מדברים על פלישת צבאות ערב הסדירים. תזכירו לנו: הלגיון הערבי פלש? הרי הגדה המערבית נפלה בידי יהודים לפני קום המדינה. על איזה פלישה מדובר?
“הצבא המצרי פלש בשני צירים, ציר אחד בנגב סיני. הוא מגיע לבאר שבע – אין שם אף יהודי. הוא מטפס לדרום הר חברון – אין גוש עציון. מגיע לרמת רחל ושם פורצים קרבות בין הלגיון הירדני לצבא המצרי. ציר מצרי שני מגיע מרצועת עזה, פונה מזרחה אבל נלחם עם הלגיון הערבי. כך היה.
“כאשר פרצה אותה מלחמה, ולא היה אף צרפתי או בריטי בסביבה, קמנו יום אחד ועברנו את קו העוולה והנבלה. ניסינו לפרוץ מדרום לכנרת, והצלחנו במשמר הירדן. ישבנו שם 14 חודש בלי לנקוף אצבע. כל ענייננו היה לבטל את קו 1923. כמו שישבנו שם, הגיע סא”ל מרדכי מקלף. אמר שעכשיו גמרנו את כל שיחות הסכמי שביתת הנשק ברודוס ואתם לא רציתם לבוא לשיחות. אמר שרוצים שנעבור זמנית את קו הגבול. אמרנו שמתאים לנו אך בבקשה ענה על שלוש שאלות:
1. מה יהיה גורל השטח שנפנה מרצוננו? הוא השיב שלישראל לעולם לא תהיה שם ריבונות, לא יהיה שם צבא ולא מפעל לאומי.
2. איך יקראו לזה? שאלנו. הוא השיב: אזור מפורז.
3. אם יהיה הסכם שלום מאיפה יתחיל הגבול? הוא אמר: מנקודה זו, 700 מטר מהגדר של איילת השחר.
ועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית נפגשה לעתים קרובות, הכול נחתם וזה נמצא בספר החוזים ובספרים.
10 מטר, לאיזה כיוון?
עבאדי: “יום אחד, הגיע יו”ר הוועדה לרמטכ”ל דיין ואמר לו שהסורים שיושבים מנוקייב צפונה רוצים לשתות מים מהכנרת וגם להשקות עדרים. דיין השיב: בהסכם משנת 1923, נאמר שאין לצרפת חזקה בשטח עד 10 מטר מהמים, אבל מותר להם להקים מזח בצמח ובטבריה לצורכי שיט ודיג וגם לשתות מהמים. מבחינתנו, זה הסכם נבלה, החלטנו שמותר לנו עשרה מטר בתוך המים וזה סומן בחביות בטון.
שאלה שהישראלים מוכנים להרוג את עצמם היא – האם אל חמה בפנים או בחוץ?
“ב-4 אפריל 1951 הייתה תקרית השוטרים. לישראלים אסור היה להכניס צבא לאל חמה. מה עשו? הביאו מילואמיניקים, חיפשו אותם לשוטרים, וכך שיחקו את המשחק המון שנים. שישחקו, אמרנו. ואז רצחו תושבי הכפר אל-חימה שבעה שוטרים. בפעולת תגמול של היהודים, הם הניסו את תושבי הכפר הסורי סמרה לתאופיק. בוועדת שביתת הנשק, בבית המכס העליון, ביקש הישראלי שלא לחייב להחזיר את תושבי סמרה, כי יהיה כיף שבין עין גב לצמח לא יהיה אף סורי. אמרנו שבתמורה אנחנו רוצים את פיתחת אל חמה, שייקרא שטח בריבונות סוריה. בתמורה, כל החוף מעין גב עד צמח יהיה ללא סורי אחד. כך השטח של אל חמה הפך לשטח ריבוני שלנו תמורת ויתור שלנו על חוף בכנרת.
“יום אחד קמנו בבוקר וראינו שבאפיק הירדן מתחילים להטות את המים לצלע המערבית. אמרנו: רגע, אבל זה הגבול, חצי שלנו, היהודים התחייבו שבאזור המפורז לא יהיה מפעל לאומי וכן לא מטים מים בגבול. היהודים אמרו שימשיכו. לכן ירינו על העובדים, האם היה סביר שלא נירה? ככה זה בכל עניין.
ביום מן הימים, הופיע כאן ראש ממשלתם, ברק, הציע הסכם עם כבוד, אמרנו מסכימים. אמר שנתדיין אך צריך מראש להסכים על שני דברים: דבר ראשון – אני יכול להוציא לפועל הסכם ללא משאל עם. דבר שני אמר, אם וכאשר נחזיר את הגולן, המים שבאים לישראל מהחלק של סוריה דרך הגולן – לא תשתמשו בהם. תגיד, אתה מטורף?, אמרנו. אל תבלבל את הראש, תרמה את היהודים, לא אותנו. בדמשק יש רק שתי מנות מים בשבוע, אתה יודע, אז אתה רוצה הסכם כזה?
“תרשום לך – כל אגם ההיקוות הזה הוא ממוצע רב-שנתי של מיליארד קוב מים, חצי ממנו מתאדה, השאר אתם שואבים בנבלה. כל הסיפור הוא חצי מיליארד קוב. ב-2006, הפעלת מפעל באשקלון שבו מפיקים מיליון קוב מים מזוקקים. אמרת שכל קוב מים יעלה דולר, כל סיפור הכנרת אם כך הוא חצי מיליארד דולר. זו האמת. אני לא יכול להתפיל מים, כי התל”ג שלי הוא פחית קולה לנפש. אתה לא מתבייש? שהמים שבאים מסוריה לא נשתמש בהם? לך מפה, רשע!
“… היהודים גם אמרו: השטחים הם פיקדון זמני לשלום תמורת שטחים. סיפוח הגולן היה ביום שבגין היה בגבס, העביר החלטת ממשלה של שלוש קריאות ביום אחד וכתוב בו שהיד שחתמה היא זו שיכולה לבטל. עד להחלטה אחרת, חוק רמת הגולן מותנה בממשלה ולא בכנסת.
“אז ניפגש שוב. אני היום נורא בטוח בעצמי כי נשבר בכם כוח העמידה. תמיד התגליתי כמי שאף פעם לא נגרר ולא שבר את הראש בקיר, לכן לא הגבנו על הפצצת הכור מצדכם”.
שם המשחק – כסף מזומן
בנקודה זו “עבר” עבאדי “את הגבול” ושב להציג את סוגית הגבול מתוך עיניו הפרטיות, כחוקר והיסטוריון ישראלי.
“מי שעוקב אחרי מה שקורה היום בסוריה, מבין שהעם מאוד רוצה להגיע להסדר, כולל השליטים. אלא שבעיות סוציו-אקונומיות בסוריה מונעות זאת. לסוריה יש בעיות חברתיות שנגזרות מהבעיות הכלכליות. זו מדינה שרוצה בשקט, אך עושה רעש גדול, מתוך ידיעה שפשוט לא הגיוני לחזור לנקודה של 700 מטר מאיילת השחר. הם אומרים: שיקראו לנו ‘ציר רשע’ כמה שרוצים, הבעיה שלנו היא התל”ג שהוא פחות מפחית קולה. כמעט ודאי שהשלום לא יפתור שום בעיה מבעיותינו הסוציו-אקונומיות. השלום עם מצרים היה טירוף מבחינת סאדאת. כאשר הוא עלה לשלטון ב-1970, הוא אמר שמצרים אינה מחויבת עוד לשאת את הדגל הערבי במלחמות עם ישראל, אלא רוצה להביא למצרים קצת יותר, אוכל וכולי. מאותו רגע, המדינות הערביות הפסיקו לתת לו כסף ונמנעה הכנסה של 28 מיליארד דולר. גם ברית המועצות נפלה. שם המשחק הפך להיות כסף מזומן, אבל לסוריה אין. אם ילכו בדרכה, יקבלו שני מיליארד דולר, זה לא יספיק. לכן סוריה אומרת: אני צריכה את איראן, כי היא מחזיקה אותי. בשביל זה אעשה כל מעשה, מה גם שהמודל המצרי קרס ואין מצרי שרוצה בהסכם השלום.
“אז מה נקבל מזה? שואלים הסורים. כל ישראלי שהציע לנהל משא ומתן אתנו, עשה זאת בגלל חולשה. נראה לנו, שלא היה יום שישראל חלשה כיום זה. אנחנו מדברים מתוך עוצמה ובעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה.
“תשמעו מה שאמר סגן שר החוץ הסורי לישראלים, רק היום: ‘אני מציע לכם לא לגדל בגולן ילדים’. הוא דיבר בדיוק על אותו רפיון שהיה אז אצל רבין וקיים גם היום”.
