מי משוגע לקום מוקדם בבוקר לעבודה חקלאית קשה, בצינה הגולנית, ללהוט מחום בצהריים, רחוק מפינוקי המרכז ועוד להגיד תודה? אנחנו ב”נטעים”
אלון אברבנל
זה לא שפוי. כמעט כל צעיר ישראלי בוגר צבא שתשאלו יפסול את האפשרות הזאת על הסף. לקום ביום בהיר אחד ולהחליט לעזוב את מרכז הארץ, לטובת עבודה חקלאית בצפון הרחוק. להשאיר משפחה, חברים ועבודה מכניסה מאחור ולפתוח דף חדש בקצה העולם, בואכה מרום גולן, שלושה ק”מ מסוריה. את הצעד הזה עשו לא פחות מ-20 צעירים וצעירות, רובם ממרכז הארץ, שמובילים השנה את פרויקט “נטעים” במרום גולן.
למי שלא מכיר, תכנית “נטעים” נועדה לתת מענה לצעירים אחרי צבא, שמעוניינים לעבוד בעבודה חקלאית בגולן, בשילוב חיי קבוצה ולימודים בנושאים שונים כמו פסיכולוגיה, חברה, היסטוריה וכדומה.
התכנית כוללת גם כן סיורים מגוונים ומצאו חן בעיניי במיוחד הסיור בנושא דרוזים במגד’ל שמס וסיור מורשת הקרב בתל פאחר.
“נטעים” הוקמה ב-2012, על ידי שמוליק שוורץ, במסגרת מדרשת מיצר וכיום מרכז את התוכנית יובל גולן, בן 30 מאניעם, ששירת כמ”פ בנח”ל ובימים אלו, זו ה”בייבי” שלו.
“החבר’ה שמגיעים לתכנית בוחרים בתנאים לא קלים”, מתאר יובל. “עבודה פיזית יום-יומית בחקלאות, תנאי מחיה משותפים ומסגרת חברתית-לימודית אינטנסיבית. הם בעצם אומרים שמשכורת גבוהה ועבודה קלה לא נמצאות בראש מעיינם, אלא חיים פשוטים וקרובים לאדמה, עבודת כפיים וחברה טובה”.
ישנן קבוצות נוספות של התכנית השנה בקיבוצים אל-רום ואפיק ולראשונה, גם במושב מעלה גמלא. בסה”כ, השנה מונה התכנית כ-70 צעירים וצעירות.
עבורי, זהו סוג של הגשמת חלום, לגור בגולן ובמרום גולן, בפרט. במשך חיי, טיילתי רבות בגולן ואף צלחתי את “שביל הגולן”. במרום גולן, תמיד הייתה תחושה של חו”ל, בעיניי. האקלים הקריר, השלג בחורף והשלכת בסתיו. מעין חלקת אלוהים קטנה בארץ הקודש. תכנית “נטעים” גרמה לי להבין שזהו המקום שבו ארצה לחיות את חיי ולא במרכז הארץ, שם נולדתי וגרתי כל השנים.
האנשים המקומיים, האוויר הנקי והצלול והמרחבים האין-סופיים הפרוסים בגולן גרמו לי להבין שזה המקום בשבילי.
רוגע ופשטות
על כך, נוספה העבודה החקלאית שהיוותה חוויה עצומה בשבילי. לעבוד בטבע, רחוק מהמשרד ולחוש את צינת הבוקר הגולנית ובצהריים, לסבול מהחום הלוהט.
לעבוד בעבודה פיזית, לעתים קשה ולעתים לפקח בקטיף תפוח על קבוצת קוטפים מהכפרים בגליל, שלולא העבודה בחקלאות, כנראה שלא היינו נפגשים בחיים. הרי אני בסה”כ ילד עירוני מהוד השרון, שעבד בחברת ביטוח, עד לפני מספר חודשים.
לחוות את חילופי העונות המורגשים בגולן ויחד עם אתן את השינוי שחל במטעים, מלבלוב העץ באביב, הקטיף בקיץ והשלכת, בעונת הסתיו.
עכשיו רק נותר לחכות לשלג בחורף שיקשט את העצים בלבן…
לעבוד בעבודה פיזית, לעתים קשה ולעתים לפקח בקטיף תפוח על קבוצת קוטפים מהכפרים בגליל, שלולא העבודה בחקלאות, כנראה שלא היינו נפגשים בחיים. הרי אני בסה”כ ילד עירוני מהוד השרון, שעבד בחברת ביטוח, עד לפני מספר חודשים
מעל לכול, רכשתי כאן חברים לחיים. חווינו יחדיו חוויות משותפות וגרנו יחדיו במשך שבעה חודשים. התמודדנו עם ניהול משק בית משותף, ועם צפיפות של ארבעה אנשים בדירת שני חדרים. כלים לחיים, כבר אמרנו?
בקיבוץ מרום גולן, התפתחה מסורת של משפחות מאמצות לחברי התכנית. המשפחות מארחות את הצעירים והצעירות לארוחות משותפות, עוזרות בהתנהלות מול הקיבוץ וגם מסייעות בכביסה. גם זה חשוב, לא?
“העבודה החקלאית בגולן מחברת אותי למקום, לאדמה ולאנשים”, אומר אביב קריאף, מקבוצת “נטעים” מרום גולן. “היא מכניסה בי מעין רוגע ופשטות בחיים, שקשה לתאר במילים”.
“חקלאות בגולן, ובכלל בשאר הארץ, היא סוג של שליחות”, מוסיף עידו שנטל, מ”נטעים” אל-רום. “החקלאים מחפשים צעירים ישראלים טובים ואיכותיים, שיעזרו להם להמשיך לשמר את אחד מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית”.
חוויה זמנית? אם תשאלו את חברי “נטעים” מרום גולן, הם יגידו לכם שלא.
בעיניי, ההצלחה הגדולה של הפרויקט מתבטאת בכך שיותר ממחצית מחברי “נטעים” במרום גולן ממשיכים להתגורר בקיבוץ לאחר סיום התכנית בסוף החודש.
בכל זאת, קשה לוותר על שלג, לא?
