תחום הספורט רחב כל כך, הוא מקיף עשרות ענפים ומציג מאות גוונים לעשרות ענפי הספורט השונים. לכל הענפים יש בסיס יציב ומוצק – ריצה. הריצה כל כך נוכחת בכל ענף ספורט, עד שכמעט שכחנו שהיא ענף בפני עצמו
פידיפידיס היווני היה גבר חסון וחזק. כאשר היוונים הצליחו להפיל את האימפריה הפרסית, הלוחם היווני מיהר לחזור לאתונה על מנת לבשר לתושביה כי הצבא היווני ניצח. הוא עשה זאת בריצה, הגיע לעיר, בישר את הבשורה, אך נפטר אחרי שרץ 42 קילומטר – מה שנחשב עד היום לריצת המרתון. הלוחם היווני אמנם לא שרד את הריצה, אך ריצת המרתון הפכה לאירוע תרבותי עם השנים. גם בעולם, גם בישראל ואפילו כאן ברמת הגולן.
פידיפידיס נפל? את תניה ריצ’רדסון, 31 זה לא מעניין. היא רצה מרתון באופן מתמיד ואף מצטיינת בתחום הזה. אז איך עושים את זה?
מה גורם לאישה לרוץ?
תניה: “בהרגשה שלי זה בעיקר חיצוניות, זה משקל, זה בריאות, זה מראה”.
מהו ההישג הבולט שלך עד כה?
“השתתפתי בתחרות ‘חצי איש הברזל’ באילת. זה כולל 1.9 קילומטר שחייה, 90 קילומטר רכיבה אתגרית על אופניים ולסיום – 21 קילומטר ריצה. בקיץ אשתתף בהולנד, בתחרות המלאה של ‘איש הברזל'”.
בכמה מרתונים השתתפת עד כה?
“השתתפתי בשמונה מרתונים, הצלחתי לסיים שבעה מהם. בעוד כשבועיים, אשמש כפייסרית (מכתיבת קצב) במרתון ירושלים”.
לפעמים את מרגישה שונה דווקא בגלל שאת בחורה?
“כן ברור. אנשים יותר מתפלאים כאשר אישה רצה מרתון, זה משהו שקשה להסביר”.
אילו תגובות את מקבלת?
“אנשים קוראים לי משוגעת (צוחקת), ברור שיש תגובות טובות, בעלי מאוד תומך בי. בלי התמיכה של בעלי, לא הייתי יכולה לקחת את כל שעות האימונים שאני לוקחת. יש אנשים שרואים בכך הגזמה, בכל ההתמסרות למקצוע. לאנשים שלא חיים את התחום יותר קשה להבין מה כיף בזה”.
מהי ריצה בשבילך?
“זה גורם לי אושר. אין משהו יותר כיפי מאשר לפתוח את הבוקר עם ריצה, במיוחד עם ‘רצי רמת הגולן’. אין לי משפחה מורחבת בגולן ולכן רצי הגולן הם ממש כמו המשפחה שלי”.
האם יש מבחר של תחרויות?
“כן, יש תחרויות כמו ‘הר לעמק’, או כמו ‘תנ”ך תש”ח’. אלו תחרויות שמוגדרות כמירוץ שליחים, זו תחרות קבוצתית. יש תחרויות של מרתון, מרתון טבריה לדוגמה, שזה בעיקר כדי לשפר זמנים. את מרתון ירושלים עושים בשביל החוויה. יש עוד כמה תחרויות קטנות, כמו מירוץ גליל עליון שייערך השבוע, ומירוץ ‘העגור’ בו זכיתי במקום השלישי”.
איך הצטרפת לרצי הגולן?
“לפני שלוש שנים וחצי, כשהגעתי לקצרין, הדבר הראשון שעשיתי היה לברר אם יש קבוצת רצים באזור. באותו זמן ‘רצי רמת הגולן’ היו בתחילת דרכם. מאז אני מתאמנת איתם לפחות פעמיים בשבוע”.
ספרי לנו קצת עליכם…
“‘רצי רמת הגולן’ מתאמנים באופן רשמי עם מאמן בימי שלישי, אלה אימונים מודרכים. בימי שישי, אנחנו מתארגנים יחד לריצה ארוכה, כל פעם באזור שונה, לפעמים בצפון הרמה, לפעמים בדרום הרמה, לפעמים אפילו מגיעים לכנרת. אנחנו רצים ביחד, אוכלים ביחד. יש עוד חבר’ה שמתארגנים, בלי קשר לימים הקבועים, כדי לרוץ ביחד. הרבה יותר קל לרוץ כקבוצה.
“בתחרויות, אנחנו מתארגנים כקבוצה ויוצאים ביחד. מי שרץ מרתון תמיד זוכה לליווי צמוד בסוף התחרות, ההרגשה האישית היא שהקבוצה היא מאוד תומכת ועוזרת להגשים את החלומות. כל אחד ביכולתו. זה מאוד מדרבן”.
יש מסלול שעבורך הוא מסלול החלומות?
“להגיע לסוף תחרות ‘איש הברזל’. 14 שעות תחרות, על גבול הלא-אנושי. עבורי זה מסלול החלומות ואותו אני שואפת לסיים”.
חוץ מהפעילות ברצי הגולן, במה עוד את עוסקת?
“אני מאמנת כושר אישי, מגיעה לבתים של אנשים לעבוד איתם. מדריכת זומבה וקיק-בוקס. השיעורים שלי עובדים לפי כרטיסיות. אני עובדת עם אנשים מקצרין, קשת וגם ביונתן. בין היתר, אני עובדת גם בחדר הכושר ‘גולן אקטיב’, בבני יהודה, שהם כמובן גם עוזרים לי לגעת בחלומות שלי”.
לסיום?
“תודה ענקית למכון הכושר בבני יהודה ‘גולן אקטיב’, שתומכים בי. לבעלי הנפלא, כמובן ולארבעת ילדיי המקסימים. לכל משפחתי המורחבת ב’רצי רמת הגולן’. אני מזמינה את מי שרק רוצה להגיע לריצות ולקחת חלק ב’רצי רמת הגולן’. מוזמנים גם לחדר הכושר הנפלא בבני יהודה”.
