החיה הכהניסטית על כל ביטוייה, מהטבח במערת המכפלה, דרך רצח רבין, ועד לפיגועים של סוף השבוע, נגד מצעד הגאווה ורצח התינוק – היא האויבת של מדינת ישראל ושל ההתיישבות ביש”ע. אנשי הימין ואנשי יש”ע חייבים להוביל נגדה מלחמת חורמה
על העם היהודי לנהל מלחמת חורמה במוטציה הפגאנית של הקנאות הגזענית והדתית שיצאה ממנו.
אין לי ספק שהשב”כ והמשטרה עושים הכל כדי לתפוס את העבריינים ולהעמידם לדין, ופענוח הצתת כנסיית הלחם והיין יעיד כל כך, אולם אי אפשר להילחם ביתושים הללו בלי לייבש את הביצה. לביצה יש שם: החיה הכהניסטית.
וכשאני מדבר על החיה הכהניסטית, איני מדבר רק על ארגון, אלא על אידיאולוגיה, על תופעה, על הלך רוח. לאידיאולוגיה הזאת יש גם ביטויים ארגוניים, כמו הקו-קלוקס-קלאן הישראלי, הקרוי להב”ה, להבה של אש זרה. אך כוונתי היא לכל אותה תופעה שהסיסמה שלה היא “מוות לערבים”, בת דמותה המוחלטת של הסיסמה “מוות ליהודים”, שעמנו סבל כה קשה מפרי הבאושים שלה.
יש להילחם בתופעה בדרכים בלתי קונבנציונליות, כמעט אמרתי “בלי בג”ץ ובלי ‘בצלם'”, כלומר להגיע למנהיגים ולמסיתים, ולפעול בדרכים של צווי הרחקה, מעצרים מנהליים וכד’, בשלב ראשון.
אולם אי אפשר להילחם בתופעה, בלי מלחמה רעיונית – הוקעה מוחלטת, בלי אבל ובלי “מצד שני”, נגד החיה הכהניסטית על כל התופעות הכרוכות בה. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין זאת? לא הספיקו לנו הטבח במערת המכפלה, רצח אמיל גרינצווייג, רצח רבין, כל פשעי השנאה של “תג מחיר” כמו הצתת כנסיות ומסגדים, רצח הנער חדיר, אלימות כלפי קציני וחיילי צה”ל ורכוש צה”ל ועכשיו שני הפיגועים של סוף השבוע, נגד מצעד הגאווה ורצח התינוק.
למה אני מתכוון באומרי “בלי אבל”? לכל אותם צידוקים והסברים להגנת הפושעים, ואתן בהם סימנים.
א. “אבל הערבים” – כלומר, “למה-לא-אומרים-כלום-כשרוצחים-יהודים” ו”מה-עם-חילול-המצבות-בהר-הזיתים” וכו’. יש לומר ברורות – אין בטרור הערבי ולו שמץ של צידוק לתמונת הראי שלו שיצאה מתוכנו. ולכן, התירוץ הזה אינו קביל לחלוטין ואין בו כדי להקל כהוא זה בחומרת המעשים.
ב. “זה רק גרפיטי” – הניסיון למזער את חומרת המעשים. כאשר מציתים מסגד ואיש לא נשרף, ועל המסגד נכתבות כתובות הנאצה כמו “מוות לערבים” ו”מוחמד חזיר”, מיתממים הסניגורים של השטן באמירות כמו “מה זה? בסך הכל גרפיטי. אין חופש דיבור?” לא. אין חופש דיבור לגזענות הממאירה בנוסח החיה הכהניסטית. כל מעשה כזה הוא פשע שנאה, שיש להילחם בו בכל החומרה. כאשר במערכה הראשונה מופיעה כתובת “מוות לערבים”, במערכה השלישית יישרפו תינוקות למוות.
ג. שקרי הקונספירציה – אחרי כל אירוע נשמע הטיעון: “מי אמר שזה יהודים? זאת בטח פרובוקציה של ערבים. עובדה – זה מה שהיה בטובא זנגריה” (אחד מאפיקי החקירה של הצתת המסגד בטובא היא שמדובר במלחמת חמולות ומאז – אותו אפיק חקירה הוא, כביכול, אמת לאמתה, והוכחה לכך שהכל קונספירציות). מאז הקונספירציה השקרית והמרושעת על רצח רבין, מפיצים אנשי הכת הקנאית שקרי קונספירציה אחרי כל אירוע, כדי לגונן על חבריהם. הבעיה היא שרבים קונים את השקר, כי נוח לקנות את השקר.
יש לדחות את כל ה”אבלים” הללו. אין כאן “מצד שני”. יש כאן רע מוחלט. החיה הכהניסטית היא רוע מוחלט, ולכן יש לנהל בה מלחמת חורמה, עד שיודבר הנגיף.
החיה הכהניסטית היא האויבת של העם היהודי ושל מדינת ישראל, אך בראש ובראשונה של ההתיישבות ביש”ע. ולכן, בראש מלחמת החורמה נגד התופעה, צריכים לעמוד אנשי הימין ואנשי יש”ע. יש כלים לכך, ובראש ובראשונה חרם ונידוי כלפי המנהיגים; להוציא אותם מהקהל, לא לצרף אותם למניין, לגרש אותם מן היישובים וכו’.
אחרי הטבח במערת המכפלה פרסמתי ב”נקודה”, בטאון מועצת יש”ע, מאמר שכותרו: “חסלו את הכהניזם, ולא – הכהניזם יחסל אתכם”. במאמר קראתי לחבריי ביש”ע לעשות ביעור חמץ ולבער את הרע מקרבם. אחרי רצח רבין, התקשרו אליי אנשים והזכירו לי את המאמר ההוא, והוסיפו: חבל שלא שמענו בקולך אז.
עלינו לנהל מלחמת חורמה בחיה הכהניסטית, טורפת התינוקות. זו משימה לאומית עליונה.
