אסתר ומייקל שכטר, עולים מארה”ב, בנו בית עם ילדיהם בקצרין. מקווים להקים מרכז קהילתי ייחודי עבור כלל התושבים
שמואל לוין
אחד הדברים המאפיינים את קצרין הוא הפסיפס האנושי המיוחד שבה. ישראלים, ותיקים ופחות ותיקים, עולים מחבר-העמים, דוברי אנגלית ואפילו דוברי גרמנית והולנדית חיים כאן בהרמוניה ותורמים כל אחד מן הניחוח המייחד את התרבות ממנה הגיעו. אם תרצו, קצרין היא מיקרו-קוסמוס של אותו קיבוץ גלויות שממנו נרקמה והתפתחה מדינת ישראל.
משפחת שכטר – מייקל, אסתר, והילדים איל, נתנאל, תהילה ויפית – עלו ארצה מארצות הברית. מייקל גדל והתחנך בקווינס שבניו יורק והגיע ארצה כדי ללמוד ב”בית מדרש לתורה”, בירושלים. אסתר גדלה בברמינגהם, אלבמה, למדה בטורונטו (קנדה) והגיעה לישראל על מנת ללמוד במדרשת “לינדנבאום”, בירושלים ופסיכולוגיה, באוניברסיטת בר-אילן.
אסתר ומייקל נפגשו בבירה, התחתנו בה וחזרו לארה”ב, למה שאמור היה להיות תקופה קצרה בלבד. “ידענו שאנו רוצים לחיות בישראל והתכוונו לחזור לארה”ב לתקופה מוגבלת בלבד”, מספר מייקל. “אך הנסיבות השתנו ועברו שתים עשרה שנה לפני שיכולנו להגשים את עצמנו ולחזור ולהתגורר בישראל באופן קבוע.”
ב-12 השנים הללו, עבד מייקל, בעלBA ו-MA במקצועות היהדות והסמכה לרב – כמורה, מנהל ואדמניסטרטור במוסדות חינוך שונים ברחבי ארצות הברית, בתחומי החינוך הפורמאלי והבלתי-פורמאלי. אסתר המשיכה בלימודיה והשלימה תוארMA בעבודה סוציאלית. ארבעת ילדיהם של בני הזוג נולדו בארה”ב ועם עלות המשפחה לארץ, התמנה מייקל כמנהל מרכז “מורשת הרמב”ם”, בטבריה, שם הוא ראש מחלקת התכניות של המרכז.
אסתר: “רצינו ליצור משהו חדש עבור הקהילה. אני רוצה שיידעו כולם שביתנו פתוח לכל אדם, בכל עת. המניין שלנו הוא מקום שבו מתייחסים גם אל הנשים הבאות לתפילה באופן מכובד והן שותפות ל’קהילה’ שלנו, במגבלות ההלכה האורתודוכסית
אל קצרין הגיעו השכטרים, לפני כארבע שנים. “גרנו שנה אחת בטבריה ועוד שנתיים ברמת-ישי, אבל לא מצאנו שם את האווירה והמרקם הקהילתי שחיפשנו. כאן, בקצרין, מצאנו את האווירה והחברה שמתאימה לנו”, אומרת אסתר.
מה הכוונה מרקם קהילתי שמתאים לכם?
אסתר: “מצד אחד, לא רצינו מקום גדול. מצד שני, גם לא רצינו מקום קטן מדי. חיפשנו מקום עם קהילה מעורבת שיש בה ציבור דתי מזרמים שונים, חילונים, וגם אנגלוסקסים, שיבינו אותנו ואת הרקע התרבותי ממנו אנחנו באים. קצרין היא יישוב שמשלב את כל הדברים. קצרין היא גם ‘יישוב ידידותי לילדים’ ויש כאן גם את כל החוגים שהילדים שלנו צריכים וגם את כל השירותים העירוניים הנחוצים. יש כאן גם קהילה רחבה של דוברי אנגלית וזה בהחלט מקל עלינו”.
מייקל: “המשפחות שלנו נשארו בארצות הברית. בסופו של דבר, אנחנו די לבד כאן. החיבור עם הקהילה של דוברי האנגלית חשוב לנו מאוד”.
חינוך ביתי
היה קשה לעבור מן החיים בארה”ב לחיים בישראל?
אסתר ומייקל לא רואים את הקשיים, אלא את האתגרים ואת החשיבות של לחיות בישראל, כיהודים. “לחיות בארץ זה בהחלט אתגר, אבל אנחנו כאן מתוך תחושה של זהות יהודית ושייכות. לכאן אנו שייכים, כאן אנו רוצים לגדל את ילדינו ואנחנו רוצים לתרום להתפתחותה של המדינה”. יש ברק מיוחד בעיניה של אסתר, כשהיא מצהירה: “לחיות בארץ זו גם חוויה דתית!”
ילדיהם של בני הזוג שכטר לומדים בחינוך ביתי והוריהם עוקבים אחרי התפתחותם, תוך הקפדה על חינוך לערכים. המקרר בביתה של משפחת שכטר משמש גם מעין “לוח מעקב” אחרי לימודיהם והתנהגותם של הילדים. תלויים עליו טבלאות ולוחות בכל הקשור לחוגים ולפעילויות, לצד ניקוד עבור מידות טובות, ומילוי החובות המוטלות על כל ילד.
מדוע “חינוך ביתי”?
אסתר: “הגענו למסקנה שזה מה שהכי מתאים לילדים שלנו. אני יודעת שאנחנו לא קונבנציונליים, שגרתיים, במובן הזה, אבל מה שחשוב זה שהילדים ימצו את מלוא יכולתם”.
אכן, השכטרים הצעירים הם חבורה כישרונית במיוחד. תהילה בת ה-12 ויפית בת ה-9 הן רקדניות, שכישרונן זוכה לדחיפה ולטיפוח מההורים. הבכור איל, בן ה-18, עובד ב”מכון שמיר למחקר”, מנגן על פסנתר וגיטרה ועוסק גם בהלחנת מוזיקה. הבן השני, נתנאל, 15, מנגן אף הוא בפסנתר ומלחין. תהילה מנגנת על פסתנר ודרבוקה ויפית מנגנת בחליל צד. ערב מוזיקלי בחברת משפחת שכטר הוא חוויה מיוחדת מאוד.
הזוג שכטר מקפיד מאוד על חינוכם של הילדים ברוח היהדות. הבנים משתתפים יומית בתפילה במניין, והבנות עוסקות בפרויקט משפחתי ייחודי: לימוד ש”ס משניות. לקראת בת המצווה שחגגה לפני חודשים ספורים, השלימה תהילה עם אביה את לימודם של ששת סדרי המשנה והסיום החגיגי התקיים במסגרת מסיבת בת המצווה שלה, שנחוגה כמובן בקצרין. יפית, אמנם רק בת תשע, כבר לומדת עם מייקל במרץ והיא תלך בעקבות אחותה ותסיים גם היא את ששת הסדרים לכבוד בת המצווה שלה. מדובר במשימה עצומה, שאפילו אנשים בוגרי המנוסים בלימוד תורה שיטתי לא יסיימו בנקל…
איך אתם רואים את עצמכם תורמים לקהילת קצרין?
אסתר מנהלת בלוג תחת הכותרת kosherfrugal.com””, המספק מידע לציבור על דרכים לחסוך כסף ונותן טיפים שונים בנושאי בישול, תזונה, וצרכנות. אסתר גם משתדלת להתנדב עבור בני הקהילה בקצרין, בכל פעם שמישהו או מישהי זקוקים לעזרה. מלבד זאת, מייקל ואסתר יסדו לפני כתשעה חודשים את “המניין האשכנזי של קצרין” – בית-כנסת הפועל בסלון ביתם, בשבתות ובחגים.
“רצינו ליצור משהו חדש עבור הקהילה”, מסבירה אסתר. “אני רוצה שיידעו כולם שביתנו פתוח לכל אדם, בכל עת. המניין שלנו הוא מקום שבו מתייחסים גם אל הנשים הבאות לתפילה באופן מכובד והן שותפות ל’קהילה’ שלנו, במגבלות ההלכה האורתודוכסית. הן אינן יכולות, כמובן, להיות חלק פעיל מן המניין עצמו, אך הן יכולות בהחלט לתת דבר תורה אצלנו, דבר שאנחנו מעודדים וגם קורה בפועל. הן יכולות להביא את ילדיהן לתפילה, מבלי לחשוש שיגערו בילדים, או בהן, אם יהיה קצת רעש… ויש לנו פעילויות חינוכיות בשבת עבור הילדים, בממוצע אחת לשבועיים”.
אסתר ומייקל חולמים ומקווים שהמניין שהקימו יהפוך בבוא העת למרכז קהילתי ייחודי, אשר יפעל לצד הגופים הקהילתיים שכבר קיימים ופועלים ביישוב ויהווה תוספת ותרומה לחיי הרוח, החינוך והחסד, שכבר מפארים הקהילה הפורחת של קצרין.
בתמונה, מימין לשמאל: איל, אסתר, תהילה, נתנאל, מייקל, ויפית לפני נתנאל
