עשרות אנשים מקצרין והגולן השתתפו במפגש כסלו של “חברותא”, המוקדש לזכרו של אסף רז ז”ל. המרצה האורח היה פרופסור אסא כשר, ששכל גם הוא בן בתאונה
כמדי שנה, מקדישה “חברותא” – דתיים וחילוניים הלומדים במקורות ישראל, את מפגש חודש כסלו לזכרו של בני אסף רז ז”ל, שנולד ביום י”ג כסלו. המפגש התקיים במרכז פסג”ה, בנוכחותם המחזקת של עשרות אנשים מקצרין והגולן.
במפגש השנה, ריתק אותנו פרופסור אסא כשר, אשר דן בשאלת “חוק, מוסר ואתיקה ומה שביניהם”.
אני מודה לאורי הייטנר, מנהל מתנ”ס גולן, על בחירתו המדויקת להדהים, בפרופ’ אסא כשר, כמרצה המתאים ביותר להעשיר אותנו בדבריו, אשר הוקדשו לזכר בני, אסף ז”ל. מיום מותו של אסף, אימצתי גישה האומרת ששום דבר אינו מקרי בחיינו. כנראה שגם לא הבחירה בפרופ’ אסא כשר וזאת בשל נקודות הדמיון שעלו וצפו מיד עם תחילת המפגש.
פרופ’ כשר, בדומה לנו, איבד את בנו יהורז, גם כן בתאונה מצערת. מצאתי קו דמיון גדול המחבר בין יהורז לבין אסף, שבשפת המקורות אומר: “דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים”, (שיר השירים, פרק ו’, ב’): שניהם צעירים, יפים בפנים ובחוץ, משכילים ורחבי אופקים בידיעותיהם, מוכשרים ורב-גוניים ובעיקר – מצטיינים בענוותנותם.
המפגש נפתח במצגת מרגשת ביותר אשר סקרה את דמותו ופועלו של אסף בני.
פרופ’ כשר, ממקום החיבור לדבריי ולאסף, בחר להרחיב אודות משמעות המושג ” חיים בלבבות”, אותו טבע לראשונה בספר שערך בשם “משמעות החיים”, עם מות בנו יהורז.
“יחס לאדם יקר שמת מביא אנשים לשאול עצמם: מה אני עושה נוכח מות האדם היקר לי?”, אמר פרופ’ כשר ולדעתו, שאלה זו מחריפה בקיצוניותה, כאשר מדובר במוות שלא כדרך הטבע, במותו של אדם צעיר. “חיים בלבבות היא הנוכחות של המתים בחייהם של אלו שנשארו, בעזרת מעשים גדולים של בני אדם. אנו יוצרים תמונה של אדם חי, חי בלבנו, בשיח שלנו, במחשבה שלנו”. אסף, יהורז, ועוד שלושים אלף הרוגי תאונות הדרכים מאז קום המדינה, חיים בלבבות של כולנו. השאלה: מה אנו עושים עם זה ? – זה פתוח בפני כל אחד מאתנו.
חוק, מוסר ואתיקה
ולנושא ההרצאה: “חוק, מוסר ואתיקה”. מה ביניהם? מה ראוי לנו שנעשה ומה לא?
ה”חוק” הנו מכשיר לעשיית צדק. הוא עוסק אך ורק ב”מותר” וב”אסור” ובדרכי הענישה. החוק פועל בתוך סקאלה שבה יש “סף” (תחתון) ו”ורף” (עליון). עלינו תמיד לבחון היכן מעשינו ממוקמים על סקאלה זו, כאשר פנינו תמיד אל מעבר לרף.
ב”אתיקה”, אנו מדברים על תפיסה בדבר ההתנהגות הראויה בתחום מסוים של פעילות. לכן, ניתן לדבר על אתיקה של רופאים, מורים, הורים, אנשי צבא וכו’. וצריך כאן להבין לעומק את משמעותן של המילים “תפיסה”, “התנהגות”, ומדוע הדברים הנאמרים בהקשר להם “ראויים”?
התפיסה, כמערכת עקרונות, מנחה אותנו לגבי מהו הראוי ומהו הלא-ראוי בהתנהגותנו ומהם הנימוקים לכך.
במילה “התנהגות”, שהיא רק היבט אחד של אישיותנו, אנו מדברים על מה שהאדם שולט בו מבפנים והאחרים רואים מבחוץ. ההתנהגות שלנו נשלטת על ידינו, בניגוד לרגשות שלנו.
מכאן – “אתיקה” היא תפיסה בדבר התנהגות. כיוון שכך, אפשר וחובה עלינו לדרוש אותה! האתיקה שייכת לעולם החינוכי התומך ולא המעניש. מטבע הדברים, כלי האתיקה, שונים מאוד מאלו של החוק.
כמסקנה מכך, אם ברצוננו לשנות את פני החברה האנושית בארץ, עלינו לפעול קודם בתחומי האתיקה ולא בתחומי החוק, כיוון שתחום החוק עושה את מלאכתו, אך ורק כאשר הוא נוכח בסביבה. בהיעדרו – אנו שבים לסורנו, מכיוון שלא הפנמנו מספיק את הקודים האתיים על פיהם ננהג בחיינו.
דוגמה? התנהגותנו בכביש. לא דומה הנהיגה שלנו בכביש כשאנו נוהגים לבד, מול נהיגה בסמוך לניידת משטרה.
לרוב, בני אדם בוחרים לנהוג “ראוי” מסיבה אחת – הם פוחדים מהעונש שיגיע. בעוד שעלינו לנהוג על פי נורמות המעוגנות במוסר ובאתיקה מקצועית כלשהי, כל אחד בתחומו הוא.
בקצרה – חינוך ולא עונש!
אין אנו חייבים להיות בעלי אמונות ודעות שווים, אך בהחלט כן – עלינו לנהוג על פי נורמות, מוסר ואתיקה שווים. או אז – “ובא לציון גואל”…
מכיוון שאסף בני הצטיין במידותיו, למד והתמחה בפילוסופיה, לרבות הפילוסופיה של המוסר, ניתח לעומקן סוגיות מוסריות רבות דרך הלימוד בקורס “בעיות בפילוסופיה של המוסר”, לא נותר לי אלא לסיים בדרך בה הלך כל חייו המשתמעת מכל האמור: “ואהבת לרעך כמוך”.
תהי נשמת אסף צרורה בצרור החיים
יפה רז, מושב שעל
