סמ”ר מתן וולמן נלחם לאורך כל שירותו הצבאי על מנת להיות לוחם וקצין קרבי, והוא עדיין לא מוותר על החלום. לאחר מאבקים בירוקרטיים הצליח להעלות פרופיל ולהיכנס להכשרות לחיל השריון. היום הוא משמש כסמל מחלקה בפלוגת ‘חרב’ בגדוד 74
עליות ומורדות הן המאפיין המובהק ביותר של השירות הצבאי של סמל ראשון מתן וולמן, אבל חלילה לא וויתור. הלוחם, בן ה-22 אשר מתגורר במרום גולן, החל את שירותו הצבאי בתפקיד מטה בזרוע היבשה. “הייתי בחיל החימוש במשך שמונה חודשים בעקבות פרופיל רפואי, אבל היה לי ברור שאני רוצה לתת מעצמי יותר,” הוא מספר. הבחור שסיים זה עתה מכינה קדם צבאית במעגן מיכאל, לא היה מוכן לוותר על שירות משמעותי כלוחם, ולאחר מאבקים בירוקרטיים הצליח להעלות את הפרופיל הרפואי שלו ולהיכנס לשורות החיילים בהכשרות לחיל השריון.
“כשסיימתי את הטירונות (בפעם השנייה בשירות), החל מבצע “צוק איתן” בעזה וכלל הכוחות הוקפצו לתת מענה בשדה הקרב. אני שימשתי כנהג נגמ”ש פינוי פצועים,” הוא נזכר בימי הלחימה. “כשנגמר המבצע, חזרתי לאימון המתקדם – מה שנקרא בשריון -הצמ”פ, ומשם גם אל קורס מפקדי הטנקים ולבה”ד 1,” הוא מספר על הדרך שעבר. אך כאמור, הדרך הייתה מלאה באתגרים. וולמן לא עבר את שלבי ההכנה לבה”ד ולא הגיע למימוש החלום – להפוך לקצין בצה”ל.
מתן חזר לשרת כמפקד בהכשרות השריון והיום הוא משמש כסמל מחלקה בפלוגת ‘חרב’ בגדוד 74.
“היום אנחנו אחראיים על פעילות הבטחון השוטפת בגזרת החטיבה המרחבית מנשה,” מספר מתן. גזרת התפר הארוכה, מחנות הפליטים ויישובים פלסטינאים מהווים אתגר המייחד את החטיבה המרחבית ומוקד לפעילות טרור איתה מתמודדים חיילי הגדוד.
“התקופה שאנחנו נמצאים בה היא תקופה מורכבת ורגישה ועל כן הדריכות בגדוד מורגשת היטב,” מדגיש מתן. “אנחנו מבצעים מעצרים של פעילי טרור בגזרה, מפזרים הפרות סדר ומנסים לשמור על השגרה התקינה של תושבי האזור. כמובן שהאתגרים שעומדים בפנינו הם רבים, אך אנחנו מסופקים מהעשייה,” מדגיש בגאווה.
גדוד 74 אליו שייך מתן, הוא גדוד בעל מורשת קרב ענפה הנמצא תחת פיקודה של חטיבת השריון 188, שרמת הגולן חרוטה עמוק במורשתה. בתור מי שמתגורר בגולן, וולמן מכיר וגאה במורשת החטיבתית והגדודית ממלחמת יום הכיפורים במהלכה נלחמה החטיבה עד אחרון לוחמיה כנגד הסורים במטרה למנוע את כיבוש הרמה.
בהתאם להיסטוריה החטיבתי והעקשנות להמשיך הילחם גם כשנראה שאין מוצא, ממשיך מתן לפעול על מנת להגשים את החלום ולהפוך לקצין. “אני לא מוותר” הוא מדגיש בחיוך נבוך, ואכן נראה שרוח החטיבה השתרשה בו לאורך השנים.
