פעמיים ניצח את הסרטן. בן 19 החזיק לבד מטבח. יש לו אופי של פייטר ואמונה שהכול לטובה. סהר סבאג, הבעלים של “השף”, מסתער קדימה, חולם בגדול ויגיע רחוק. השף שלא הכרתם
כשהיה בן 4, חלה סהר בסרטן הדם. שלוש שנים של חיים בבתי חולים, יחד עם אימא שלא עזבה אותו 24/7, ובעזרת משפחה תומכת וכוח רצון ענק, הוא ניצח את המחלה. בגיל11, הודיעו לסהר שהמחלה חזרה. חייו הגיעו למשבר, מוות קליני ורצון להפסיק להילחם: “אימא, אני לא חוזר לבית חולים, לא רוצה תרופות, אני לא רוצה לחיות”. לאחר עיכול הבשורה, החליט סהר שיש מטרה אחת לנגד עיניו והיא – לנצח.
18 שנים אחרי כל זה, סהר (29) נשוי לעדי (28) עם אלירז בן השלוש ושי-לי, שנולדה לפני כחודש. ברזומה שלו, הגיע סהר לפסגת העולם הקולינרי, אצל השף חיים טיבי וכבר היה סגור במסעדה של השף מאיר אדוני. היום, כאשר הוא חוגג שלוש שנים להקמת העסק “השף” בקצרין, ישבנו לריאיון מזווית קצת אחרת. ריגושים, חיוכים, זיכרונות, חלומות והוא מבטיח דבר אחד – “בעוד 10 שנים, אסתכל על הכתבה הזאת ואגיד ‘עשיתי זאת'”. השף, כפי שמעולם לא הכרתם.
סהר ועדי נשואים כחמש שנים וביחד בזוגיות 13 שנים. איך הכול התחיל ?
סהר: “עדי הגיעה לקצרין בגיל 14, הייתי מסתכל עליה שעות מהקומה למעלה בבית ספר, ואומר ‘הלוואי שהיא תהיה שלי’, אבל לא הייתי אופטימי לגבי זה. שנה חלפה והפכנו להיות יחד. מאז ועד היום, 13 שנים של עליות, ירידות, צחוק, שמחה ובעיקר, 13 שנים של אהבה”.
מעטים יודעים, אבל מאחוריך סיפור חיים מרתק ולא פשוט, אתה ניצחת את המחלה פעמיים בגיל צעיר
“בגיל 4, חליתי פעם ראשונה בסרטן הדם. הצפי היה שאני לא אצא מזה. בזמנו, לפני 25 שנה, הרפואה לא הייתה מפותחת כמו היום, תמיד אמרו ‘אין תקווה לסרטן הדם’. לאחר שניצחתי את המחלה בפעם הראשונה, כל רופא שפגש את ההורים שלי אמר שהוא לא יודע להסביר איך הילד ניצח. מאז ומעולם היו לי כוחות, הייתי ילד שמח וחייכן, אימא שלי ליוותה אותי כל יום ויום, חיזוקים שאי אפשר להסביר במילים. ללא ספק, זו התרופה הכי טובה.
“בגיל 11, כשהסרטן חזר, שם נשברתי. לא רציתי לחיות, ילד בן 11 אומר להורים שהוא רוצה לוותר על החיים. אני לבית חולים לא חוזר יותר. הרגע הקשה ביותר בפעם השנייה שחליתי הוא היה המוות קליני שעברתי. אני זוכר את כל הדקות האלו שהייתי ללא חיים. הנשמה יצאה מהגוף, הסתכלתי על אבא שלי מנשים אותי, זוכר את הצעקות של אחי וסבתא שלי, אני זוכר הכול כאילו הייתי אחד האנשים שהיו בחדר, אימא שלי פתחה את החלון, פרץ של אוויר נכנס ובאותו רגע הרגשתי נשימה נכנסת לריאות והתעוררתי.
“זו טראומה שבנתה אותי ועיצבה אותי. היום אני יודע, אין דבר שאני לא יכול להתמודד אתו, אין דבר שיעמוד בדרכי בדרך למטרות שלי. זו לא שחצנות, זו מציאות, זה המתנה שקיבלתי מבורא עולם, שאני יודע שהוא מכוון אותי ותמיד אתי”.
והיום, 18 שנים אחרי?
“הימים האלו גרמו לי להבין שאפשר לנצח הכול. היום, 18 שנים אחרי, אני נשוי לאישה מדהימה אבא לשני ילדים מקסימים ובריא, ברוך השם. היום, כל יום הוא הניצחון האישי שלי. אני יודע שאני לא כמו כולם, תמיד יהיה לי יותר קשה בחדר כושר, יש לי מגבלות, אבל אני לא מפחד מהן, אני מתמודד אתן בעבודה קשה, עומד המון שעות על הרגליים, עובד קשה וזה גורם לי להביא תוצאות.
״החוכמה היא להפיק את הטוב מכל דבר, להרים את הראש ולהגיד תודה לבורא עולם ולאשתי, שהיא הכוח שלי, תמיד נמצאת שם, מבינה אותי ותומכת בי, החצי שמשלים אותי. כל יום זה הניצחון האישי שלי”.
קונספט אגדי
במעבר חד, איך הגעת למקצוע, מאיפה נוצרה האהבה למטבח ?
סהר: “במילה אחת – אימא. אימא שלי ליוותה אותי במשך כל התקופות הקשות יום אחרי יום. אחד הדברים שמניעים אותי עד היום הוא התחושה שתלווה אותי עד סוף החיים, הרגשה שאני חייב לאימא. חייב לה על הכול. הייתי ילד שמאוד עוזר בבית, רציתי להקל עליה בכל דבר. התחלתי להיכנס למטבח ביום-יום, בימי שישי, למדתי המון, קראתי המון והגעתי למצב שאני מבשל ארוחות צהריים לבית, הייתי אומר לה ‘עזבי אימא אני מבשל, תנוחי’. משם היא רצתה לשלוח אותי ל’תדמור’ וזה היה כרוך בשינה מחוץ לבית. לזה לא הייתי מוכן, הבית היה עבורי הממלכה שלי. כבר לפני הצבא, ידעתי שאני רוצה לעסוק בזה. שנה אחרי שהתגייסתי, שמעתי שמחפשים עובדים במסעדת ה’פסנתר’, שהייתה בעבר באניעם. התחלתי כמלצר, באחת השיחות אמרתי למנהלת שאני יכול להיות גם במטבח אם צריך, לשם כיוונתי מהתחלה. לאחר יומיים בדיוק, נכנסתי למטבח, שלושה חודשים אחר כך, הטבח פוטר והחזקתי את כל הבית קפה לבד. משמרת צהריים-ערב אני הטבח הראשי. ילד בן 19”.
הבחירה הטבעית של הרבה מבוגרי המקום היא לקום ולעזוב, בטח אחד עם כישרון כמו שלך. מה גרם לך להישאר כאן ולפתח את עצמך?
“האמת היא שכבר הייתי סגור במסעדה של מאיר אדוני. באותה התקופה פתחתי באוהלו את ה’ווק- שף’, שהצליח מאוד וגרם לי להבין שיש כאן פוטנציאל וזו אחת הסיבות שנשארתי לבסוף בקצרין. בחנתי את האפשרות לפתוח עסק במרכז קצרין, דברים התחילו להסתדר לי ולבסוף הצלחתי לפתוח את ‘השף’, שבקרוב מאוד חוגג שלוש שנים. בהזדמנות הזאת, גם אודה לכל הלקוחות הנאמנים, שיום אחרי יום מגיעים ונהנים מהחידושים והמטעמים שאני מכין להם באהבה ענקית ומכל הלב”.
צובט לך לפעמים לפתוח מסעדה עם כל המנות שרצות לך בראש? אם היית מקבל אפשרות להוציא לפועל את החלום שלך, מהו?
“הצביטה קיימת ואתה החלום הקטן והגדול גם כן. הראש שלי מלא ברעיונות ומנות מדהימות, אבל אני כל כולי שקוע ב’שף’, מפתח וממנף את המקום כל יום יותר ויותר ואת הזמן הפנוי מקדיש לאשתי ולילדים. אני מאמין שייקח עוד זמן ויגיעו הימים שה’שף’ יוכל לעמוד לבד בלעדיי ואני אוכל להמשיך ולקדם את הרעיונות שלי הלאה.
“בראש, יש לי קונספט אגדי בסדר גודל ארצי. אני יודע שיום אחד החלום הגדול הזה יתגשם וזה יצא לפועל ודרכו אצליח להגיע למטרות שלי, שזה להיות מבוסס כלכלית ברמה מאוד גבוהה. זה משהו שתמיד נמצא בראש שלי גם כי הרצון להחזיר לאימא תמיד קיים אצלי וגם מההבנה שכסף היום קונה כמעט הכול ודרך זה אגשים את החלום הקטן שלי – מסעדה קטנה בבית חלומותיי ובה אני אצור את כל הרעיונות שלי ואת כל המנות שרצות לי בראש, מבוקר עד ערב. אני יודע שברגע שאגיע למצב הזה, אומר שעשיתי את שלי ומפה נותר לי רק להעניק ולתרום לסביבה, לאוכלוסיות חלשות ולנזקקים, זו אחת המטרות שלי”.
לא לוותר
החלום יהפוך למציאות ?
סהר: “יש לי קעקועים בשתי כפות הידיים, אחד של חציל והשני של עגבנייה. עשיתי אותם כשהגעתי יום אחד למצב שנשבר לי מהמקצוע. אמרתי לעצמי שאני זורק את המקצוע. אתה לא רואה בית, הורס את הבריאות שגם ככה במקרה שלי היא לא בשמים. בגלל הקשיים, הלכתי לעשות את הקעקועים. כשהילדים שלי יגדלו וישאלו אותי ‘אבא מה הקעקועים האלו’, אני אגיד להם כדי שהם יזכירו לי שיש לי חלום ואסור לוותר עד שאני אגשים אותו ובדרך הזו אחנך אותם – לא לוותר”.
אמנם הכותרת העיקרית של העסק שלך היא “שווארמה”, אבל הלקוחות שלך יודעים שכל פעם אתה ממציא את הגלגל מחדש, איך ולפי מה אתה בונה את המנות?
“שווארמה זאת אהבה מילדות. מאז ומעולם, הייתי משגע את אבא שלי שייקח אותי כל הזמן לשווארמה. לגבי המנות, הראש שלי כל הזמן עובד. גם כשאני ישן, אני כל הזמן מנסה להיות ייחודי ולגוון. הקהל שלי ברובו הוא מקומי וחובתי היא לא לשעמם אותו. אם אשאר רק שווארמה, לא יעזור הסדר והניקיון שיש לי בעסק, אוטומטית אהפוך לעוד אחד. לכן פיתחתי תפריט רחב ומגוון, שבו אפשר להגיע כל יום ויום במשך השבוע וליהנות ממנה אחרת. גיוון אדיר. התוצאות מראות שהלקוחות חוזרים ואין דבר שיכול לעשות יותר טוב מזה”.
ה”שף” יהפוך לרשת?
“ה’שף’, כ’שף’ יהיה שף. לומר בוודאות בתור מה הוא יהיה אני, עדיין לא בטוח. יש קונספט שאני בונה. אלה תהליכים שנבנים ועם הזמן, הם יתבהרו יותר. ה’שף’ אכן יהיה שף ועם עבודה קשה, אמונה גדולה ודבקות במטרה – ה’שף’ יהפוך לרשת. ”
מה החזון? איפה אני פוגש אותך בעוד עשר שנים?
