כבר בכניסה לאניעם, ניתן להבחין שאין מדובר ביישוב מן השורה. שפע השלטים המקדמים את פנינו מעידים על הפעלתנות של תושביו ועל שפע הענפים המסחריים הפועלים בתוכו, כולל כפר האמנים המשגשג
לאחר ימים עם משקעים מבורכים, כאשר כל עם ישראל מסתער על השלג בצפון, אנחנו מפנים גבנו אל החרמון ושמים פעמינו לאניעם. מי גשמים עדיין זורמים בתעלות והאוויר קר במיוחד, אבל זו שבת שטופת שמש ואנחנו מקווים שהיא תאפשר לנו ליהנות מיישוב ייחודי זה.
כבר בכניסה לאניעם, ניתן להבחין שאין מדובר ביישוב מן השורה. שפע השלטים המקדמים את פנינו מעידים על הפעלתנות של תושביו ועל שפע הענפים המסחריים הפועלים בתוכו. מחנים את הרכב בחנייה המרכזית ופונים אל דרך המערכת. הנופים המקסימים של הרי הגליל העליון, הגליל התחתון והכנרת מלווים אותנו, כשהם מעוטרים בעשבייה רעננה וירוקה של אחרי הגשם. על דרך המערכת נעשה ניסיון ייחודי לכתת חרבות לאתים ולהשתמש בקרקע לגידול פרוטאות, אולם נראה שכמו חזונו של ישעיהו, כך גם הענף החקלאי הזה אינו מחזיק מים.
הגדר נמתחת במקביל לערוצו העמוק של נחל עיט. רובנו מכירים את מפל עיט שעל ציר המפלים, אולם יודעי ח”ן אומרים שהברכות בערוץ הנחל יפות שבעתיים. טעימה מברכות אלו ניתנת לנו בפינת חמד בה נקווה המעיין המקומי ויוצר ברכה עטורת עצי פרי, ערבות ושיחי פטל המזכירים את אמות המים השקטות.
בסמיכות למקום, נמצאים שרידי היישוב הסורי שקדם לנו – אל עמודיה. שומאכר ביקר כאן לפני 120 שנים וכבר אז, על פי עדותו, הכפר הצטיין במיקומו הנאה. במהלך הביקור כאן, הוא חווה אפילו קרב יריות בין הבדווים לצ’רקסים, שהסתיים בניצחון צ’רקסי. מי היה מעלה על דעתו שיום אחד יהיו בגולן רק מלחמות עם כדורי שלג. נראה שלכפר יש שורשים קדומים יותר, שכן הוא הוכרז כאתר עתיקות, מה שאינו מאפשר לבני אניעם להרחיב את היישוב למקום זה.
גדר המערכת נעלמת ואנחנו נכנסים לתחום של שכונת ההרחבה. כ-60 בתים בשלל סגנונות אדריכליים כבר ממלאים את השכונה. נראה שגם כאן, כמו שכבר ראינו בחד נס, מצאו המתיישבים החדשים כר פורה להקמת בית חלומותיהם וכמו שאומרים הגששים – “שיעלה כמה שיעלה”. ריבוי הסגנונות יוצר עומס ויזואלי ואולי היה מקום שקברניטי היישוב ישקלו מגבלות בנדון. עולה על כולם ביתה של משפחת סמוכה, שלא רק שבנתה מעין מבצר צלבני יפהפה, אלא שליתר ביטחון גם העמידה בכניסה כמה פסלי אבירים חמושים. ראו הוזהרתם.
הטיול לאורך היישוב יוצר תחושה חזקה של מעבר ממתחם למתחם, כשכל אחד שונה מהותית ממשנהו. התחלנו בהרחבה ואנחנו ממשיכים אל היישוב הוותיק. כאן הבתים צנועים יותר ומשתרעים על חצי דונם בלבד. לעומת זאת, השטחים הציבוריים רחבי ידיים וכוללים מדשאות, גינון עשיר, גני משחקים ומוסדות ציבור. כך נראתה מציאות חיינו, בתקופה שבה הכלל עלה בחשיבותו על הפרט. תושבי השכונה הם ותיקי היישוב והחברים באגודה החקלאית. לאניעם כמה ענפים חקלאיים, כולל פרדס וכרם וחלק מהחברים אפילו זוכרים בנוסטלגיה את הביקור האחרון שלהם בשטחים אלה.
זהו המקום להעלות מנבכי הזיכרון שלנו קצת נוסטלגיה ולהיזכר בכך שאניעם התחילה את דרכה ב”משולשים” של מושב רמות, כשהיא נושאת את השם “עלייה 70”. המקימים היו ברובם עולים מברית המועצות שרצו להקים יישוב כפרי תעשייתי ובאמת התחילו במגוון פעילויות מדעיות ותעשיתיות. כאשר עבר היישוב למקומו הנוכחי, כבר לא נשאר כמעט אף אחד מקבוצת המייסדים.
אנחנו עוברים אל המתחם הבא שנקרא לו “ההרחבה התחתונה”. גם לשכונה זו מקורות מ”אימא רוסיה” והיא הוקמה עבור גל העלייה של שנות התשעים. הבתים במקורם צנועי מידות והמשתכנים פיתחו אותם, איש איש על פי יכולותיו. ישנם כאלה שהשאירו את הבית במתכונתו הראשונית ואחרים שהגדילו והרחיבו כיד הדמיון הטובה.
אזור התעשייה של היישוב אמור היה להגשים את החזון של היישוב התעשייתי. בפועל, זהו איזור דהוי למדי, המשלב מעט בתי מלאכה, עם פעילות חקלאית. באופן מפתיע, במהלך השבת, אנחנו מוצאים במרכז המתחם את חוות תבליני הגולן, כשהיא פתוחה ומשרתת את ציבור המטיילים. היזם מעיד על הצלחת המיזם התיירותי, שבמסגרתו מביאים לגולן גם את התבלינים וגם את המבקרים הרבים. כמו שאמר הרצל “אם תרצו..”.
אנו מסיימים את הסיבוב בכפר האמנים הידוע והמתוקשר, שכבר נכתבו עליו תלי תלים של מילים. שבת היום והמקום הומה מטיילים היוצרים אווירה חגיגית. זה הזמן לארוחת בוקר מאוחרת, שסוגרת מעגל של יום מהנה באניעם.
