הלימוד של הפרידה מהחיתולים חשוב שיגיע מתוך מקום שמאמין שהסוגרים של הילד באחריותו ובבעלותו ולכן אין מקום להחליט לו מתי יעשה ואין מקום ללחוץ עליו
משפטים שאני שומעת הרבה סביב הגמילה מהחיתולים: “הילד שלי עוד לא מוכן”, “אני לא חושבת שהילד שלי מסוגל לעשות פיפי בשירותים”, “הוא עוד לא בשל”, “הילד שלי לא ממש מבין מה זה אומר”, “עובדה שהוא אומר שהוא צריך ולא יוצא לו כלום”, “עובדה שכל הזמן הוא עושה בבגד, או על הרצפה”.
הבסיס להצלחה בתהליך גמילה נעים, מאפשר וקשוב הוא האמונה כי הילד מסוגל ויכול להיפרד מהחיתול.
חשוב שתדעו שכבר מגיל לידה ואפילו עוד בעוברוּת, התינוק יכול להבין ולקשר בין הרגשת הגוף לבין הצרכים שיוצאים מן הגוף. כבר בגיל 7-9 חודשים, מתפתחת אצלו יכולת השליטה והאיפוק והוא יכול לשלוט פיזיולוגית ביציאות שלו. ודאי שבגיל מאוחר יותר, כפי שמקובל היום, סביב גיל שנתיים-שלוש. העניין העיקרי הוא לפתח מודעות ולתקשר סביב ההרגשות, התחושות והדבר עצמו. לתמלל לו את ההרגשה שלפני, שהיא קשורה לפיפי, או לקקי וגם תוך כדי להגיד: “אתה עושה קקי. יופי, אחר כך תרגיש יותר נעים בגוף”. נשקף תחושות סביב ההרגשה ומה אני עושה את עם זה.
כל הלימוד של הפרידה מהחיתולים חשוב שיגיע מתוך מקום שמאמין שהסוגרים של הילד באחריותו ובבעלותו ולכן אין מקום להחליט לו מתי יעשה ואין מקום ללחוץ עליו, או להציק לו בעניין. המסר שחשוב לנו בתהליך זה להעביר לילד שלנו: שהוא מסוגל, שזה שלו ושהוא יכול ללמוד איך המערכת הזו עובדת. ניתן לו זמן, סבלנות והכלה וזה יקרה.
מצד שני, על ידי תקשורת ודוגמה אישית, נלמד אותו איך הולכים לשירותים, או לסיר ואיפה אפשר עוד להתרוקן, מה התפקיד שלו ואיך הוא יכול להיות יותר קשוב לגופו, ליהנות מחוויית הלמידה, להגביר את הסקרנות והמוטיבציה שלו ובכך להשפיע על תפיסת הלימוד והסקרנות בכל תחומי החיים.
על ידי תקשורת ודוגמה אישית, נלמד אותו איך הולכים לשירותים, או לסיר ואיפה אפשר עוד להתרוקן, מה התפקיד שלו ואיך הוא יכול להיות יותר קשוב לגופו, ליהנות מחוויית הלמידה, להגביר את הסקרנות והמוטיבציה של
לכן, כשהילד שלכם מסמן לכם שהוא רוצה להיפרד מהחיתול, והתחלתם את שלב ההכנה, שהצגתי שבוע שעבר, בו סיפרתם ספרים והראיתם סרטונים המתאימים לדרך שלכם, קניתם ביחד תחתונים, ישבנון, או סיר, תוך שבועיים שלשה, אפשר בהדרגה להתחיל להוריד את החיתול. בכל יום, לעוד קצת זמן ובזמן הזה, להיות פנויים ובעיקר, לאפשר למידה.
היחס שלנו לעשיית הצרכים של ילדינו והדרך בה נגיב הם אלה שישפיעו על המחשבה שלו ותפיסת העניין אצלו. ילד מפרש סיטואציה לפי התגובה שלנו, ההורה/ המבוגר שאתו. לכן, חשובה התגובה העניינית שלנו. חשוב לשדר שגם אם עשה בתוך הסיר וגם אם עשה על הרצפה, זה בסדר. כך לומדים. תגובה שמחה מדי ומתלהבת, יכולה לייצר לחץ שהרי ההורים שלי, או הגננת, כל כך שמחים ומה יקרה אם לא אצליח? ואם אעשה במכנסיים, או על הרצפה, כולם יהיו עצובים בגללי? לכן, מדבקה, או פרס, הם גם עונש. כי מה יקרה אם לא אצליח? לכן, נגיב בצורה עניינית. “אני רואה שעשית פיפי, בוא נלך להחליף. בפעם הבאה, תעשה בשירותים, או בסיר”.
חשוב לא לייצר סביב הסוגרים מוקדי שליטה, אלא לשדר לילדנו שזה עניין שלו ובאחריותו ושאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו שהוא מסוגל.
