סמ”ר עידן אלימלך, מאל-רום, הוא לוחם בפלחו”ד (פלוגת החוד) גדוד 50 של חטיבת הנח”ל, כמו שתמיד חלם להיות. עבר קורס צלפים מתקדם, כמו שתמיד חלם. אחרי הצבא, חוזר הביתה, לגולן
אני סמ”ר עידן אלימלך, לוחם בפלחו”ד (פלוגת החוד) גדוד 50 של חטיבת הנח”ל, גר בקיבוץ אל-רום, בצפון רמת הגולן, יחד עם הוריי ושני אחיי הקטנים, עוז וליאל (13). במשך כל חיי גדלתי בגולן. לפני גיוסי לצבא, עבדתי בעיקר בעבודות חקלאות ברחבי הגולן. עבדתי במטעים, בכרמים ברפת וכדומה. מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד אהבתי לטייל בגולן ולחזור הביתה לאוויר של הגולן.
“כאשר אני חוזר הביתה מהצבא, אני אוהב להכין קפה ולשתות אותו במרפסת, מחוץ לדירה שלי. המקום האהוב עליי בעולם הוא ללא ספק הר החרמונית. לשם אני מגיע בכל פעם שאני רוצה להירגע ולנקות את הראש. אני מאוד אוהב לבלות עם חבריי לקיבוץ ולשבת אתם בערב ולבלות”
את לימודיי העברתי בבית הספר “אביטל” ולאחר מכן בבית הספר “הר וגיא”, בקיבוץ דפנה.
אני זוכר שמאז ומתמיד רציתי להתגייס לחטיבת הנח”ל, בדומה לעוד הרבה צעירים מהקיבוץ שלי. בסופו של דבר, הגשמתי את החלום ובנובמבר 2014, הגעתי ללשכת הגיוס, שם נודע לי שהשיבוץ שלי הוא לחטיבת הנח”ל. התגייסתי והגעתי לגדוד 50, אותו הגדוד בו שירת אבי, במהלך שירותו הצבאי.
לאחר שמונה חודשים קשים ומאתגרים, סיימתי את ההכשרה המקצועית שלי בתור קשר המ”מ. אחרי ההכשרה, עלינו לגדוד, שם החלטתי שאני רוצה להגשים חלום נוסף, חלום שהיה לי מאז שהייתי ילד – לצאת לקרוס צלפים. לא ויתרתי ועשיתי כל מה שיכולתי על מנת להגשים את חלומי ולבסוף, הגשמתי גם אותו. יצאתי לקורס צלפים, בו עברתי יחד עם חבריי קורס הכשרה נוספת שארך כחודש ובנוסף להכשרה זו, עברתי הכשרה מיוחדת באורך של שבועיים נוספים, על רובה צלפים לטווחים ארוכים. לאחר שסיימנו את הקורס, חזרנו לגדוד, עשינו לא מעט מארבים בגבול לבנון, באזור חברון, בשטחי עוטף עזה ועוד. האימונים הם מאתגרים, אך מספקים והתפקיד עוד יותר. הוא דורש המון סבלנות, הפעלת שיקול דעת וחשיבה מחוץ לקופסה. זהו תפקיד תובעני ללא ספק, אך כל רגע שווה את זה.
בסופו של דבר, הפלוגה בצבא היא הבית שלך. בפלחו”ד יש הווי משפחתי מאוד גבוה, כולם דואגים לכולם. אתה לומד דברים חדשים בכל יום ולמרות שיש רגעים קשים, צריך להתחזק מהם ולצמוח. החברים הופכים לאחים שלך וכך השירות עובר בכיף ובקלות.
כאשר אני חוזר הביתה מהצבא, אני אוהב להכין קפה ולשתות אותו במרפסת, מחוץ לדירה שלי. המקום האהוב עליי בעולם הוא ללא ספק הר החרמונית. לשם אני מגיע בכל פעם שאני רוצה להירגע ולנקות את הראש. אני מאוד אוהב לבלות עם חבריי לקיבוץ ולשבת אתם בערב ולבלות.
כיום, אני נמצא באימון בגזרת רמת הגולן, ממש ליד הבית. להיות קרוב לבית זה לפעמים טוב ולפעמים פחות טוב. לפעמים, זה לא פשוט לקחת חלק בתרגיל שקורה ממש מאחורי הקיבוץ שלך, אך בסופו של דבר, אין דבר יותר מספק מלקום בבוקר לאוויר של הבית, לאותם הנופים בהם גדלתי. הגולן הוא הבית שלי והוא תמיד יישאר הבית שלי, לא משנה מה. לאחר שאשתחרר, ארצה להמשיך לעבוד באזור הגולן, בחקלאות בשדות וכדומה ולאחר מכן, לטייל בהודו.
