הריאליטי הטלוויזיוני, הפייסבוק, הוואטסאפ, האינסטגרם – כל אלו השתלטו על עולם התקשורת של כולנו בשנים האחרונות ולמרות הכל, הרדיו – המדיום שקיים כבר מעל ל-130 שנה, עדיין מצליח לשרוד ולשמור על פופולאריות. בגולן אין עדיין תחנת רדיו, אך מסביבנו פעילות ארבע תחנות רדיו שאליהן נקדיש סדרת כתבות בחודש הקרוב – קול הגליל העליון, צפון ללא הפסקה, קול הכנרת וקול רגע
הראשונה בסדרה, היא קול הגליל העליון שהוקמה בשנת 1999 על ידי מועצה אזורית הגליל העליון ופועלת בחסות “קול ישראל”, במסגרת פרויקט התחנות החינוכיות (106 FM), עם רישיון לתדר שניתן ממשרד התקשורת. האולפן הראשי ממוקם בקיבוץ עמיר, בביה”ס “עינות ירדן”, שם לומדים ומשדרים תלמידי הרדיו של בית הספר, תלמידי עמק החולה, סטודנטים ממכללת תל חי והשדרים הקהילתיים. אולפן נוסף ממוקם בבית הספר “הר וגיא” בקיבוץ דפנה והוא מיועד לשידורים של תלמידי “הר וגיא”, הם תלמידי מגמת הרדיו הניגשים לבגרות בתקשורת וברדיו. בימי שגרה ושקט, הרדיו פועל בעיקר בשני מישורים עיקריים: במישור הקהילתי ובמישור החינוכי. בעת הצורך, כשמופר השקט הביטחוני, הרדיו מתפקד כרדיו לשעת חירום.
מי שמנהלת את התחנה בשבה השנים האחרונות היא חגית חצב, תושבת קדרים שהתעקשה בכניסתה לתפקיד לשמור על האופי החינוכי והקהילתי בתחנה: “הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא לשמור על האופי הקהילתי של התחנה ובמקביל לזכור שהתנאי לקיומה, הוא שני בתי הספר המשלבים את הרדיו בלימודיהם. גם אם השידור יישמע פחות טוב בשל חוסר ניסיון וכישורי שפה נמוכים, הם עדיין הבסיס למטרה העיקרית של התחנה. המאזין לכאורה, פחות חשוב בסיטואציה הזו אבל התרגול מאפשר להם להיות במקום פחות שיפוטי, מאוד מאפשר ומעצים כי כשלומדים רדיו התלמידים למעשה מתרגלים כישורי חיים.”
השידורים הקהילתיים מתבצעים ע”י שדרים תושבי האזור שמגיעים בהתנדבות ומגישים תכניות בנושאים שונים. למרות שהרדיו בבעלות מועצה אזורית הגליל העליון, הוא פונה גם לתושבי הרשויות השכנות – קרית שמונה, מבואות החרמון, מרום הגליל, רמת הגולן, מטולה, חצור הגלילית וראש פינה. “רצינו להעצים את הקשר עם הקהילה דרך השדרים הקהילתיים” מסבירה חגית: “כשנכנסתי לתפקיד בדקתי מיד מי האנשים שזמינים לשדר בסביבה ומה יש להם להציע עבור התחנה. דבר נוסף שהונח על השולחן בזמנו, הוא הקמת שיתוף פעולה עם מכללת תל-חי. לקח קרוב לשנתיים עד שזה הבשיל ולמרות שאין לימודי תקשורת במכללה, הצלחנו להגיע להבנות עם קול ישראל שאנחנו נעביר בעצמנו את ההכשרה לסטודנטים. כשהתחלנו את הקורס הראשון, רצועת הסטודנטים נמשכה שעתיים והיום זה כבר מגיע לשש שעות מדי יום.”
בנוסף למפיקה הראשית זהר לידר ולשדרים תושבי המועצה, משדרים בתחנה גם שניים מתושבי הגולן – מנחם וינוגרד מקצרין ועמית ילין משעל, אחת השדרניות הוותיקות בתחנה שהביאה איתה סגנון אחר לתחנה הגלילית: “לפני כ-15 שנים, עברתי לצפון מת”א שם עבדתי בערוץ 2 ואפילו קצת בגלי צה”ל. הגעתי למדבר תקשורתי, כי בגולן אין משרדי פרסום ואין טלוויזיה עד שחברה אמרה לי: ‘אולי תנסי יש איזו תחנה חמודה של קול ישראל בקיבוץ עמיר. עמוס נוראל ז”ל, מנהל התחנה דאז מאוד התלהב ממני כי הבאתי משב תל אביבי בסגנון אחר. זה היה חפוז, עירוני, משעשע ומשוחרר יותר מהחברה הקיבוצית השמרנית. זה הפתיע אותי כי לא חשבתי שיקבלו את האישיות המוחצנת שלי אבל אחרי חצי שנה התחלתי לשדר. כבר כמעט עשור שאני משדרת את “לגופו של עניין”, תוכנית העוסקת בספורט, תרבות, סגנון חיים ותזונה. בכל יום חמישי בין 10 ל-11, אני מראיינת אנשי מקצוע מפורסמים ולעתים אף מארחת אותם באולפן.”
מדוע הרדיו עדיין מצליח לשמור לדעתך על רלוונטיות ב-2015?
עמית: “פעם הוא היה ממש מדורת שבט והיום זה שונה אבל כשאתה נוסע ברכב, יש שתי אפשרויות – לחבר סמארטפון עם השירים שלך או לפתוח תחנה, להתחבר לתוכניות שאתה אוהב ולשמוע אנשים מדברים. אני חושבת שאנשים עדיין זקוקים לאינטימיות הזאת, לקול האנושי שבוקע מהצד השני. הרדיו הוא חבר, כין אין אלמנט חיצוני – זה לא מעניין אף אחד איך אתה נראה ולכן הרדיו הוא יותר אישי, עמוק ואינטליגנטי.”
חגית: “אין משהו שיחליף את הישירות והאינטימיות הזו בין שדר שמביא את האני המאמין שלו דרך האולפן כולל בחירת התכנים ורמת החשיפה האישית, לבין הצרכן שמתמסר לבחירה שמישהו אחר בוחר בשבילו. ברור שכל אחד יכול להשיג את המוזיקה שמושמעת ברדיו, אבל ברור שהרבה לא עושים זאת. מדובר בשילוב מנצח בין המימד האישי לבין המסתוריות הזו כשהמאזין תוהה מה מחכה לי הפעם, מה יהיה השיר הבא ומי מסתתר מאחורי הקול שאני שומע. סיפרו לי כבר כמה אנשים שהם תפסו טרמפים ואז הנהג אמר להם: ‘אני מכיר את הקול שלך – אתה משדר ברדיו?’ זה מדהים בעיניי שמזהים מישהו לפי הקול שלו.”
כדי לשמור על מודעות גדולה של הרדיו בקרב הציבור, יש שיתוף פעולה הדוק בין התחנה לבין המועצה המאמצת, דבר הבא לידי ביטוי בתחומים רבים כפי שחגית מספרת: “אם יש יזמים צעירים, חשוב לנו שידעו שהרדיו הוא אופציה לסייע להם בהנגשת האינפורמציה. במתכונת הזו, כולם מרוויחים – אנחנו מרוויחים תוכן, המפיק מרוויח חשיפה והמאזינים מרוויחים ערוץ אינפורמציה ברמה יומיומית. אנחנו בקשר עם כל המחלקות במועצה שמתקצבת אותנו באופן מלא ונחשבים חלק מאגף התקשורת שלה. מדובר בכלי שיכול לבטא משהו שהוא לא פלקטי, אלא מנומק ומאפשר זמן לשוחח על הדברים. המועצה היא המממנת העיקרית אמנם, אבל כתוצאה משיתופי פעולה, אנחנו נתמכים גם ע”י גורמים שלא למטרות רווח כמו המכללה והחברה לחקלאות. סך הכל, אנחנו שייכים להתיישבות עובדת וחשוב לנו לבטא את זה, לכן לפני שנתיים וחצי יצרנו את ‘חקלאייב’ – תוכנית המיועדת לחקלאי האזור ובהשתתפותם. כיום אנחנו הרדיו היחיד בארץ שמייחד שעה ביום לתוכן חקלאי.”
על אילו חידושים שקורים בתקופה זו בתחנה את יכולה לספר?
חגית: “קודם כל, אנחנו בשיאם של שידורי הקיץ הכוללים שידורי שטח באירועים ופסטיבלים שונים, רצועה שבה קייטנות מתארחות באולפן ורצועה נוספת שבה מקומות עבודה בוחרים את השירים. במקביל, אחרי שש שנים בהן השידור שלנו עלה באינטרנט, אנחנו משיקים בימים אלו אתר חדש שנוסף לחוויית ההאזנה, תהיה בו גם חוויה של תוכן. כך המאזינים יוכלו להכיר את האנשים ולהיכנס לתוך התוכניות והעשייה של הרדיו מחוץ לגבולות האולפן. זו תהיה היכרות עם כל הפלטפורמות שאנחנו מפעילים וכך המאזין לשם שינוי, יוכל לראות את התמונה הרחבה.”
“בהזדמנות זו”, מבקשת חגית לציין את גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון: “כי זה לא מובן מאליו שלמועצה יש רדיו. התחנות החינוכיות הגדולות יוצאות ממכללות, אך במקרה הזה ייאמר לזכותו של אהרון ולנסי שהקים את התחנה, אך גיורא זלץ חושב שזה מספיק חשוב כדי לשמור עליה במתכונת הנוכחית עם שידורים חיים משבע בבוקר עד חצות. חשוב להזכיר גם שכל השדרים פועלים בהתנדבות ומדובר במערך שלם של אנשים שכל אחד מהם עוסק בהמון עיסוקים אחרים ועדיין חשוב להם להתפנות ולהגיע מרחוק, רק בשביל הטריפ הקסום הזה שנקרא רדיו.”
