לגור בקצרין זה כמו לגור בעיר עם רוב השירותים הדרושים, ומצד שני עם שלווה שמאפיינת כפר. כך מעיד חיים פרחן שהתיישב עם משפחתו בקצרין לפני כחודש ימים. עכשיו נותר רק לקוות שגם חמשת ילדיהם יצלחו את חבלי הקליטה באותה הצלחה
הכל התחיל לפני יותר משלושים שנה כשחיים פרחן שירת בבסיס דלאווה בצפון הרמה. מאז הבטיח לעצמו שמתישהו, בשלב כזה או אחר ירצה לחזור לחיות בגולן. לפני כחודש, סופסוף זכה להגשים את החלום הקטן כשהגיע לגור בקצרין יחד עם ורד אשתו וחמשת ילדיו – סיוון, עוז, צור, נדב ולוטם. משפחת פרחן נקלטת בימים אלו בקצרין במסגרת פרויקט “לגור קצרין” שמקבל מדי שנה, בעיקר בחודשי הקיץ עשרות משפחות.
ורד, בת 42 שגדלה באילת וחיים, בן 51 במקור משדה עוזיהו, מאוד מחוברים לחיי המושב והחליטו להתרחק עד לקצה השני של הארץ כדי לאפשר לילדיהם את אורח החיים הזה. “לפני קצרין, ניסינו להשתלב בשני מקומות אחרים בצפון. בהתחלה הגענו למנרה כי לא רציתי לגור בעיר אלא איפשהו בצפון, לא בגולן בהכרח,” מספר חיים. “לאחר שנה וחצי התבקשנו לעזוב מסיבות בירוקרטיות של היישוב ואז עברנו לקריית שמונה. האמת שבקריית שמונה היה סביר אבל זה עדיין לא מה שחיפשנו כי פחות התחברנו לאנשים.” כדי להדגיש את הנקודה, ורד טוענת: “לשים מושבניקים בעיר זה אסון. היה לי מאוד קשה להסתדר עם המנטליות, כשהילדים יוצאים החוצה אתה חושש למה שיקרה ופה זה אחרת – זה כמו במושב. הילדים יכולים לרוץ חופשי כך שקצרין מזכירה לחלוטין מושב והשקט שיש פה זה בדיוק מה שחיפשתי.”
אז מנרה וקריית שמונה היוו עבורם סוג של הכנה לחיים בקצרין, בייחוד כששני בני הזוג מצאו תעסוקה מספקת – ורד כמנהלת חשבונות ב”אופטיקה שמיר” וחיים כמנהל מערך בבית האריזה “שוהם” שנמצא במושב רמות. הילדים יחלו את שנת הלימודים החדשה במוסדות החינוך השונים של קצרין מגן “בתרא” ועד לביה”ס התיכון, “נופי גולן”.
“קצרין נכנסה לתודעה שלנו בעיקר ממודעות שראינו לקראת יום העצמאות הקודם וכשהבנו שזה ברדיוס סביר ממקום העבודה של ורד, החלטנו להגיע בחג כדי לבחון. האמת שאני זוכר את קצרין מתקופת הסדיר שלי בשנות ה-80 כשהיו פה רק שני רחובות ואמרתי לעצמי – כמה זה כבר יכול היה להתפתח? כשהגענו ביום העצמאות לסיבוב, ראינו עיר נקייה, מטופחת, פורחת, מסודרת ושלווה ואז החלטנו לחפש כאן באמת. אפילו שמדובר בזמן קצר, אנחנו כבר מבינים שאת האיכות חיים שיש כאן, לא אמצא בשום מקום אחר. מצד אחד, אני גר בעיר עם רוב השירותים הדרושים ומצד שני – אתה רואה את השלווה פה שמאפיינת כפר.”
מהרגע שקיבלו את ההחלטה ומצאו את הבית הנכון ברחוב הארז, חלפו כחודשיים וברגע שהסתיימה שנת הלימודים ארזו את חפציהם אל עבר העתיד המבטיח. ביומם הראשון בקצרין אחרי שהתמקמו כמובן, הספיקו אפילו לבקר בקצרי-חי. כמתנדב לשעבר בחברה להגנת הטבע, דוד מאוד בעניין הטיולים הרגליים בסביבה ומקווה שילדיו יחברו לתחביב לפחות כמוהו. בזמן הקצר שהמשפחה כאן, הם כבר מרגישים שרוב תקוותיהם התגשמו: “גרנו שנתיים וחצי בקריית שמונה ואף אחד לא היה אומר לנו שלום, פה כבר רוב השכנים חברים ומציעים עזרה בלי סוף אז אתה מרגיש פתאום שיש לך קרבה לאנשים. אתה כבר בכלל לא לבד.” הם מקווים שגם ילדיהם יצלחו את חבלי הקליטה במהירות, בעיקר בפן החברתי שלעיתים עשוי לעורר קשיים. ההורים תולים ציפיות רבות בחיי התרבות ובספרייה המקומית כגורמים שיתרמו להשתלבות הילדים. “אם הצלחנו בזה, הכול ממש מושלם מבחינתנו”.
לפחות עד עכשיו, לא נתקלו בהרבה קשיים ובכל אופן הם מאוד מרוצים מקבלת הפנים שקיבלו בקצרין. רוב הקרדיט על כך מגיע לטל צרפתי שדות, רכזת הצמיחה הדמוגרפית בקצרין שבחודשים האחרונים הקלה משמעותית על משפחת פרחן בעיקר בכל הקשור לענייני הבירוקרטיה הכרוכים במעבר ובהירשמות למוסדות החינוך. בתוקף תפקידה, כל המשפחות שפונות לטל, זוכות ממנה לאותו יחס אדיב המלווה בחיוכים כמובן. “יש כאן פתיחות שממש לא מובנת מאליה.” מסיימת ורד ואף פונה למשפחות נוספות שעדיין מתלבטות: “בעצם הגענו לחממה, אווירה כפרית נהדרת שאידיאלית לחיי משפחה שלווים.” כמאמר השיר: “יותר מזה אנחנו לא צריכים”.
אם אתם מכירים משפחה חדשה בקצרין או משפחות אשר תהיינה מעוניינות לעבור לקצרין, יש למי לפנות: טל 054-7886604
מוזמנים להוסיף לייק בדף הפייסבוק “לגור קצרין” ואף לשתף חברים על מנת שיקבלו מידע על קצרין.
www.facebook.com/katsrinmyhome
