“אחרית הימים”, “14 אוקטבות” ו”קצת אחרת” היו שלושה הרכבים חדשניים שפעלו בתחילת שנות ה-70 ולמרות, או בגלל החדשנות נשארו בעיקר בשוליים בזמנם. היום, רבים מחברי אותם הרכבים הם מהמוזיקאים הישראליים המשפיעים ביותר
בשבועות האחרונים, עסקתי באופן טבעי בכמה מהשמות שהובילו את הזרם המרכזי בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, אז הפעם ניתן את תשומת הלב גם לכמה הרכבים שניסו דברים חדשניים ונשארו בעיקר בשוליים.
“אחרית הימים”, “14 אוקטבות” ו”קצת אחרת”, היו שלושת ההרכבים הבולטים שהושפעו מהרוק המתקדם (הפרוגרסיב) שמקורו באנגליה והחליטו בשנות השבעים, לנסות את זה גם כאן בישראל. רוב השמות שהיו חברים בהרכבים האלה, נכנסו שנים אחר כך לרשימת המוזיקאים הישראליים המשפיעים ביותר ורובנו מכירים אותם בזכות קריירת הסולו או אלבומים אחרים בהם השתתפו.
בשנת 1971, זהר לוי – מתופף ומלחין, קיבץ הרכב המשלב בין כישרונות מלהקת הנח”ל – מירי אלוני ואלי מגן הבסיסט, לבין כישרונות מלהקות הקצב – גבי שושן הסולן ויצחק קלפטר, הגיטריסט הדגול. לעומת “החלונות הגבוהים” שפעלו לפניהם, להקת “אחרית הימים” הכניסו לרוק הישראלי לראשונה טקסטים גבוהים שנכתבו בין השאר ע”י חנוך לוין, דליה רביקוביץ’ ועמוס קינן. אחרי שאלוני פרשה, הלהקה התקשתה לשרוד ולמרבה האבסורד, התקליט המלא שלה יצא רק בשנת 72, לאחר שהתפרקה סופית והופיעו בו הלהיטים “יש לי יומולדת”, “העץ הוא גבוה” ו”אין מקום לשניים על עמוד החשמל”. באותה שנה היא זכתה בתואר להקת השנה בגלי צה”ל ובאופן כללי, קיבלה את ההערכה הראויה לה הרבה זמן אחרי שסיימה לפעול.
שנה לאחר מכן, בעקבות מפגש בתוכנית טלוויזיה, חברו שלמה יידוב, שם טוב לוי ושלמה גרוניך לשלישייה שהשם שלה הפך ממש לביטוי שגור במוזיקה הישראלית. גם “קצת אחרת” פעלה פחות משנתיים ושחררה תקליט אחד, אבל כמה מהשירים שם הפכו לקסם שמרגש לשמוע במיוחד גם היום בהזדמנויות שונות. הבולטים ברשימה היו “הנסיך הקטן”, “שיר בין ערביים” ו”שניים סינים”. יידוב ניגן בגיטרה, לוי בחליל, גרוניך בקלידים ושלושתם שרו אך התקליט כלל גם קטעים אינסטרומנטליים לגמרי. לצד הרוגע של לוי והרגישות של יידוב, הטירוף היצירתי של שלמה גרוניך בלט מאוד בעשייה של השלישייה. בארץ, לא היו רגילים לשמוע אז אלתורים מוזרים מהסוג שהוא השמיע ולכן קטעי המעבר לא התקבלו בהכרח באופן טבעי. אחרי שהתפרקו ב-75 גרוניך ויידוב פנו לקריירות סולו ולוי בחר להקים הרכב חדש וגדול יותר בשם “ששת” שכלל בין השאר את יהודית רביץ ועדי רנרט.
ממש באותה שנה נפגשו שני הפסנתרנים יוני רכטר ואבנר קנר ויצרו תקליט נוסף שהתכתב במובן מסוים עם האלטרנטיבות “קצת אחרת” ו”אחרית הימים” ממנה הגיע גם זהר לוי שהצטרף לצמד. רכטר שבמקביל כבר היה חבר בכוורת, הצליח לשכנע את חברת התקליטים “ישראדיסק” ואלו השתכנעו, אך סיפקו 50 שעות אולפן בלבד לטובת ההקלטות. קשה להאמין שהשלישייה הסתפקה בזה כדי להקליט אסופה מדהימה בתוכה נכללו “דמעות של מלאכים”, “כשאור דולק בחלונך” ו”לא טוב היות האדם לבדו”.
ההרכבים האלו התפוגגו אמנם מהר מדי, אך כאמור עבור כמה מחבריהם כמו יהודית רביץ, שם טוב לוי, יוני רכטר ושלמה גרוניך, זו הייתה רק פריצת הדרך שהובילה לקריירות מפוארות שכולנו מעריכים היום הרבה יותר.
