טיול בגולן אינו רק טיול טבע. המסלול, כמעט תמיד, יוביל אתכם גם דרך הארכיאולוגיה, ההיסטוריה, מורשת הקרב וסיפורי ההתיישבות היהודית מימי יהושע ועד ימינו. על מבנה השטח, הצומח והחי, ועל תולדות האדם והציונות שבין הירמוך לחרמון
גיאוגרפיה
הגולן משתרע על פני 1,190 קמ”ר, אורכו 78 ק”מ ורוחבו המרבי 24 ק”מ.
בדרומו הוא נתחם על ידי הירמוך, בצפונו – נחל סער וחרמון, במערבו – הכנרת ועמק החולה, ובמזרחו – החורן אשר בסוריה.
בצפון, במרומי החרמון, מתנשא הגולן עד לגובה 2,200 מ’; בדרום, גובהם של מצוקי האון 250 מ’ שגולשים במורד תלול אל הכנרת – מינוס 208.8 מ’ מתחת לפני הים.
צפון הגולן ומזרחו מתאפיינים בתלים געשיים, מרכז הגולן בכיסוי אבני בזלת, הדרום באדמת בזלת פורייה. מעיינות ומפלים מתחתרים לרוחב הגולן כולו בדרכם לכנרת ולירדן.
מבנה, אקלים, צומח וחי
הגולן מכוסה בזלת, תוצאה להתפרצות הרי געש שפלטו לבה, גזים, אפר געשי וטוף במשך מיליוני שנה ועד לפני 4,000 שנה. תילי הגעש שנותרו פרוסים לכל אורכו של מזרח הגולן. שונה מכך רכס החרמון, שאותו מרכיבים בעיקר סלעי גיר ודולומיט.
האקלים היבשתי בגולן ובחרמון גורם לתנאי קור וחום קיצוניים, לפערים בין יום ולילה, בין משקעים מועטים וחמימות טרופית בדרומו לאקלים גשום, כמעט אלפיני – בצפונו. שפע המים ומבנה הקרקע יוצרים כאן נחלים שמתחתרים בקניונים ובמפלים בדרכם אל העמקים שבמערב; פיתוח נרחב הביא לאצירתם במאגרים הפרוסים מצומת ווסט ועד לנוב.
בגולן מגוון מרהיב של צומח, החל משטחי עשב ושיחים נמוכים, חורש ים תיכוני של אלה אטלנטית, אלון תבור ושיזף; ועד ליערות בהם מתנשאים מיני אלון, אלה, לבנה רפואי, שיזף הדוב, אגס סורי ועוד. שליש משטחי הגולן הוכרזו כשמורות טבע, שהן בתי גידול נפלא לחיות בר, בהן יערון, דרבן, דלק וסמור, חתול בר, נמיה, גירית ואף חזיר הבר גדול המימדים. בשטחים הפתוחים מתחוללים לעיתים מרדפים מרתקים של זאבים בעקבות צבאים ויעלים; צבועים מפוספסים, תנים ושועלים בעקבות המכרסמים; בין נקיקי הסלעים מצאו ביתם שפנים; הנשרים ודורסים אחרים בונים קיניהם במצוקי הקניונים הגבוהים.
עולם העופות של הגולן עשיר, בעיקר במינים של ציפורי שיר קטנות; מקננים בו שלושה מיני בז, בדרומו נאספים המוני זרזירים ללינת לילה, בשמיו חולפות אלפי ציפורים נודדות וחסידות מקננות ביישובים בדרומו.
הגולן הוא גם ביתם של מיניי דו-חיים וזוחלים רבים, לטאות ומגוון עשיר של נחשים.
האדם ותולדותיו
כבר לפני 233,000 שנים צד האדם למחייתו בברכת רם, בנחל אל-על ועל גדת הירדן. הוא הותיר כאן את הצלמית הקדומה ביותר בהיסטוריה האנושית, פסלון בזלת בדמות אשה. הוא צד סוסים, זברות, פרות בר, צבאים, חזירי בר, איילים, קרנפים, יחמורים, זאבים, אריות ופילים והותיר למזכרת מוט עץ מעובד ואבני יד.
ב-20 יישובים מהתקופה הכלקוליתית במרכז הגולן, נתגלו פסלי בזלת מרשימים עטורי קרניים, חדרים וכלי חרס ענקיים לאגירת דגנים ושמנים.
תקופות הברונזה הקדומה הותירה כאן מאות דולמנים, מתחמים וגלגלי רפאים; בתקופת הברזל, המקרא, מגיעים לראשונה נציגיו של העם היהודי ומקימים כאן כ- 30 יישובים.
יהושע קבע את הגולן כנחלתו של חצי שבט מנשה. העיר גולן שימשה עיר מקלט לתושבי צפון-מזרח ארץ ישראל. המלכים שאול, דוד ושלמה כבשו חלקים מהגולן ומהבשן; ממלכת ישראל ניהלה כאן שמונה מלחמות במלכי ארם; עדות לחשיבותו הכלכלית והביטחונית של הגולן.
יהודה המכבי ערך מסע מלחמה והצלה לתושבי הגלעד והגולן; אלכסנדר ינאי כבש את הגולן והעיר גמלא הייתה לבירת חבל הגולן היהודי. המלך הורדוס הציב כאן צבא פרשים יהודי לשמור על הדרכים המקשרות בין בבל לארץ ישראל.
בעת המרד הגדול ניהלו תושבי גמלא מלחמת גבורה שתוארה באריכות ב”מלחמות היהודים” של פלוויוס. באתרה נתגלה בית כנסת מימי בית שני.
בתקופת המשנה והתלמוד פרחו כאן כ- 300 יישובים, והותירו שרידיהם של כ- 30 בתי כנסת מפוארים.
רוב יישובי הגולן ניטשו בשלהי השלטון הביזנטי, היישוב היהודי נעזב ברעש הגדול של 749 וממשיך להתקיים רק בבניאס ובפיק.
בתקופה הצלבנית התחוללו בגולן קרבות בין הצלבנים והמוסלמים, במיוחד סביב עיר המבצר בניאס.
התקופה הממלוכית הביאה לפריחה בגולן ואילו הכיבוש העות’מני לנסיגה יישובית וכלכלית עד תחילת המאה ה- 20.
על אף יישובם של צ’רקסים ודרוזים, הגולן היה אזור ספר פראי, שסבל במשך כאלף שנים מפשיטות של בדואים.
הציונות שבה לגולן
בסוף המאה ה- 19 התקיימו ארבעה ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן ובחורן:
1886 – התיישבות של בני צפת ברמסניה (ליד מושב קשת ד’היום), שגורשו לאחר שנתיים.
1888 – נוסדה המושבה בני יהודה בביר שגום (צפונית מזרחית לעין גב). המקום ניטש ב-1920 בעקבות רצח תושביו על ידי בדואים.
1891 – הברון רוטשילד רכש כ- 100,000 דונם בחלקו הדרום-מערבי של החורן. יהודים מרוסיה, רומניה, בולגריה, ארצות הברית, קנדה ואנגליה התיישבו בסביבות הכפרים ג’ילין וסאחם ג’ולן; רובם גורשו ב- 1898. חוות הברון ליד ג’ילין המשיכה להתקיים עד למלחמת העולם הראשונה.
1905 – התיישבות יהודית בבית הבק בבקעת הבטיחה, אשר נעזב לאחר שנה עקב פגעי הקדחת.
מנהיגי התנועה הציונית תבעו לכלול את הגולן בתחום הבית הלאומי ליהודים. בהסכם משנת 1920 נכלל הגולן בתחום המנדט הבריטי, אך ב- 1923 עבר לתחום המנדט הצרפתי.
ריבונות סורית התקיימה בגולן במשך 21 שנים בלבד – משנת 1946 עד 1967.
הגולן הושב ב- 1967, החוק הישראלי הוחל עליו ב- 1981, וכיום הוא מותג לאזור מצליח ומשגשג.
לטייל בגולן
בטיול בגולן אין “רק” טבע, המסלול, כמעט תמיד, יוביל אתכם גם דרך ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, מורשת הקרב וסיפורי ההתיישבות.
לטייל בתוך היסטוריה יהודית
בסוף המרד הגדול הוגלו היהודים מיהודה לגליל ולגולן. ההתיישבות היהודית שבה לפרוח ולקראת סוף המאה השלישית לספה”נ, החלה לבנות בתי כנסת, אשר שרידיהם פזורים במרכז הגולן והממצאים – במוזיאון הגולן בקצרין.
בתי כנסת עתיקים בגולן – ארבעה מתוך 30, חובה לבקר
קצרין העתיקה – בבית הכנסת הקדום בפארק קצרין עדיין נשמעים קולות התפילה, טוות בפלך וסופר סת”ם עושים מלאכתם, הנחתום מעיד על עיסתו ובבית הבד המשוחזר אוצרים שמן. הכפר נבנה בתקופת המשנה ותושביו הקימו במרכזו בית כנסת מרשים, הבנוי מאבני גזית, ששימש אותם במשך דורות רבים. הבדואים שהתפעלו משרידיו המפוארים קראו לו “קצרין”, משמע, מצודה או ארמון.
עין קשתות – אום אל-קנאטיר – נקרא כך בשל קשתות הבזלת היפות שנבנו מעל המעיין. בית הכנסת בכפר הינו אחד המפוארים שנחשפו בארץ, והיחיד שבו נשתמרה במלואה בימת ארון הקודש – ההיכלית. יעד המשחזרים להכשיר את בית הכנסת למתפללים; נוף יפהפה לעבר הכנרת, בריכות עתיקות של תעשיה לאשפרת פשתן וקשתות מרהיבות, משלימים את חוויית הביקור כאן.
עין נשוט – בקרו בשרידי בית כנסת תלמודי קטן ומפואר, על גדת נחל עין נשוט ונמצאו בו כתובות בעברית כמו: “אמן, אמן סלע שלום”, “אבון בר יוסה” ועיטורי מנורות, שופרות, ארבעת המינים ועוד. סמוך לבית מבנה בית בד ובו מתקן פריכה וסחיטה לזיתים.
גמלא – שמורת גמלא משלבת נוף יפהפה, טבע והיסטוריה יהודית. על המדרון הצופה אלי כנרת שרידי העיר ושרידי בית הכנסת מהקדומים בישראל. גמלא מוזכרת בתלמוד כאחת הערים מוקפות החומה מתקופת יהושע בן נון. במרד הגדול ניהלה מלחמה הרואית ברומאים ולאחר נפילתה לא יושבה עוד. לאחר זיהויה בשנת 1968 עלו מחפירותיה שרידי בית כנסת, אמת מים, מקווה טהרה, מבני ציבור, אבני קלע, ראשי חיצים וכמה מטבעות שעליהם חקקו מגיניה “לגאולת ירושלים הקדושה”. במצוקיה מקננים נשרים ודורסים, מפלי ענק ודולמנים מעטרים את עבריה.
