התפיסה הישראלית המקובלת, היא תפיסה של מאבקי כוחות בין בעלי עניין, ולא חסרים כאלה גם כאן – הירוקים, אנשי עסקים, צה”ל, המתיישבים. הרוח הגולנית מתנגדת לתפיסה זו, הבהיר אלי מלכה, ראש המועצה, בדבריו בפני צירי ועידת מפלגת העבודה
לפני חודשים אחדים, ערכו צירי ועידת מפלגת העבודה סיור בגולן. הם הזמינו אותי לשאת באוזניהם הרצאה בסוגיה המדינית, ואת ראש המועצה האזורית גולן אלי מלכה, לשאת דברים על הגולן היום. בדבריו, הציג אלי פריסה רחבה של העשייה הגולנית בעשור האחרון. בשלב השאלות, ביקש אחד האורחים את רשות הדיבור ושאל / התריס: “בדרך לכאן עברנו בכביש הראשי, ולכל האורך נתקלנו בהזנחה. עד שולי הכביש, הכל מלא קוצים. למה אתם לא עושים משהו עם הבעיה הזאת?”
מה, לדעתכם, הייתה תשובתו של אלי?
הוא יכול לומר: “אתה צודק, הנושא יטופל”.
הוא יכול לומר: “בסדרי העדיפויות שלנו, דברים אחרים קודמים, וטרם הגענו לכך”.
הוא יכול לספר כמה השקענו בטיפוח אתר זה ומקום אחר, ולהבהיר שאין אפשרות להגיע בכל עת לכל פינה, ובוודאי עוד נגיע גם לשדות הקוצים הללו.
אולם תשובתו הייתה אחרת. הוא הציג תפיסה ערכית אודות חשיבות השמירה על השטחים הפתוחים, על ערכי הטבע בגולן; על המחויבות שלנו לא להתערב מעבר לנחוץ במה שעושה הטבע. על כך שתושבי הגולן באו לחיות בטבע ולא להילחם בטבע. הוא דיבר על כך שהאזור המקסים הזה נמצא בידינו כשליחי הציבור הישראלי כולו, ואנו נושאים באחריות עליו לטובת כל המדינה ולמען הדורות הבאים. והוא סיים באמירה ברורה, שהמדיניות שלנו היא להשאיר את הקוצים הללו, כי זה הטבע של הגולן, הוא יפה בעינינו ואנו נשמור עליו.
דבריו של אלי נענו במחיאות כפיים מצד הנוכחים. ואני, כתושב הגולן, חשתי גאווה גדולה.
התפיסה הישראלית המקובלת, היא תפיסה של מאבקי כוחות בין בעלי עניין. כך בסוגיות החברתיות – כלכליות, וכך גם בסוגיות האקולוגיות. יש ירוקים, שלהם אכפת העניין האקולוגי. יש אנשי עסקים, ולהם אכפת רק מעסקיהם. יש צבא, והוא בעל עניין בקיומם של שטחי אש גדולים כדי לאפשר לצה”ל להתאמן. יש מתיישבים, שהעניין שלהם הוא פיתוח מקסימלי של ההתיישבות. כל גורם במקבילית הכוחות הזאת מקדם את עניינו. במקרה הרע – מי שחזק יותר, זוכה ועל פיו יישק דבר. במקרה הטוב – כל אחד נלחם על האינטרס שלו, והיד הנעלמה מבטיחה שסך כל הלחצים של בעלי העניין יתאזן באופן סביר.
על פי תפיסה זו, ניתן לצפות מראש המועצה שיהיה נציג המתיישבים ויקדם את אינטרס הפיתוח המקסימלי, למען חיזוק היישובים, הגברת יכולת הקליטה והצמיחה הדמוגרפית והבטחת פרנסת המתיישבים. אין ספק שאלה אינטרסים חיוניים וחובתו של ראש המועצה לדאוג להם ולקדם אותם.
אולם הרוח הגולנית, אותה ביטא אלי בדבריו, מנוגדת לעצם התפיסה של מאבק הכוחות בין בעלי העניין. הגישה שאלי הציג, היא גישה של אחריות כוללת. האינטרס של פיתוח ההתיישבות הוא אינטרס שלנו – לא רק מן ההיבט הלוקאלי אלא בראש ובראשונה מההיבט הציוני, אך גם האינטרס של שמירת הטבע הוא שלנו וגם האינטרס של ביטחון המדינה והיכולת של צה”ל להתאמן הוא אינטרס שלנו. ומתוך אחריות כוללת זו, האינטרס העליון שלנו, הוא מציאת האיזונים הראויים בין הצרכים והרצונות השונים, כמי שרואים עצמנו אחראים על הגולן, כנאמני עם ישראל והדורות הבאים.
הכנס “יש טבע בגולן” לזכר אורנה אשד, שנערך בחנוכה, הוקדש לסוגיית השטחים הפתוחים בגולן. הכנס הסתיים בשולחן עגול של בעלי העניין השונים, שהם גם שותפים במנהלת המשותפת לניהול השטחים הפתוחים, הנמצאת בהקמה. הרב אביה רוזן, חבר הנהלת המועצה, הנחה את הרב שיח, והיה מעין נציג הציבור בין הגורמים השונים.
בדיון התגלעו חילוקי דעות בין גורמים שונים, כמו המחלוקת בין קק”ל לרט”ל (רשות שמורות הטבע והגנים) בסוגיית ייעור הגולן. אולם מה שבלט, היה התובנה המשותפת לכל הגורמים, ולא רק של נציג המועצה (קובי גביש), בדבר האחריות המשותפת על מכלול הצרכים והאינטרסים. כנראה שהרוח הגולנית מדבקת גם בעלי אינטרס, כאשר הם עוסקים בענייני הגולן.
****
חתן פרס ישראל, הסופר ס. יזהר (יזהר סמילנסקי) כיהן כח”כ בשש הכנסות הראשונות, בין השנים 1949-1967, מטעם מפא”י ולאחר הפילוג בה – מטעם רפ”י. אחד הנושאים המרכזיים בהם פעל יזהר, ובמידה רבה הקדים את זמנו, היה איכות הסביבה, או בלשון התקופה – הגנת הטבע.
בנאום שנשא בכנסת ביוני 1962, אמר יזהר: “ארץ נושבת בלי פרחי בר – מחנק בה. ארץ שאין בה משב רוח פתוח, בלתי מופרע – תהיה מלון ולא מולדת. ארץ נושבת שהכל בה כביש ומדרכה והרגשת הכל-גמור-לי-כאן, תאכל כל חלקה טובה בלב צעיריה… אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ אקליפטוס עבות, שִיקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי אדם. בניין תוכל להקים כאן או שם ולעץ בן מאה אין תמורה. אין זו רק ונדליות, אלא ערעור העתיד… למי הוא חוף הים בארץ זאת? לכורי הזיפזיף המשחיתים את קו החוף הקצר שלנו לבלי רחם ולבלי תקן? לפרטים או לחברות הסוגרים נתח אחר נתח ורואים רשות הים כרשות הפרט וגובים מס על חופש הכניסה לים? קו ים כה קצר אצלנו – ורובו כבר סוגר או מושחת או בלתי כשר לרחיצה מעיקרו. האין זה עיקר הרגשת חירות האזרח – רשותו לבוא ולצאת כרצונו ולטבול בים, לשחק ולבלות על שפתו בלי לשאול פי איש?”
כעבור כחצי שנה, בדיון על חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, אמר יזהר: “ארץ מכוערת תוליד אנשים מכוערים, אנשים מכוערים יולידו עולם מכוער, ועולם מכוער לא יוליד עוד, אלא יחנוק”.
אנו תושבי הגולן, הרואים עצמנו אחראים על יישוב הגולן, אחראים לא פחות לשמירה על השטחים הפתוחים ועל הטבע בגולן. אנו מחויבים לגולן כחבל ארץ יפה, שיוליד אנשים יפים, שיולידו עולם יפה.
