הן התגייסו כלוחמות בצה”ל, שוות בין שווים, זחלו בבוץ, סחבו משקלים, הוקפצו באמצע הלילה ועשו הכול כמו הלוחמים-זכרים ביחידות המעורבות שלהם. תשובה ציונית הולמת
אנו נמצאים בעיצומו של חודש מרץ, חודש בו מתרחשים הגיוסים ליחידות הקרביות בצה”ל. במחזור הגיוס הנוכחי, נפתח לראשונה גיוס לגדוד קרבי מעורב חדש שהוקם ופועל בגזרת בקעת הירדן. זהו גדוד אליו התגייסו לוחמים ולוחמות, בנוסף לשאר היחידות הקרביות המעורבות בצבא.
הלוחמות ביחידות המעורבות עוברות מסעות, סוחבות משקלים ומבצעות פעילויות מבצעיות בשוויון מלא עם הלוחמים שאתן. לכבוד פתיחת הגדוד המעורב החדש, אנו מביאים את סיפורן של שתי לוחמות בצה”ל, תושבות רמת הגולן, ששיתפו אותנו בחוויות שלהן.
סמל ראשון שיר בנימין, בת 21 מקצרין, משרתת כסמלת מחלקה בפלוגת רמון של גדוד רם, בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. מדובר בחטיבה בה משרתים לוחמים ולוחמות זה לצד זה. מלבד ההכשרה הקרבית הסטנדרטית שמקבלים כל הלוחמים, הם מוכשרים גם בתחום החילוץ, מה שמקנה להם את היכולת לתפעל כלים טכנולוגיים כבדים, על מנת לחלץ נפגעים מאירועי הרס, כמו באירוע קריסת החניון בתל אביב, לפני מספר חודשים, אליו הוקפצו לוחמי החטיבה.
שיר שמעה על החטיבה מחברה ששירתה בה והרגישה שזה משהו שתרצה לנסות. “ידעתי ששירות משרדי זה לא משהו שיתאים לי, רציתי משהו שהוא יותר פעיל. רציתי לשרת במקום שיאתגר אותי, שידרוש ממני חשיבה והתמודדות, שדרכו אוכל ללמוד על עצמי דברים חדשים ולהתנסות בחוויות חדשות ולשמחתי, אלו דברים שהשגתי בשירות שלי”, היא מספרת.
מאי: “אני חושבת שכל אזרח חייב להחזיר למדינה את מה שהוא מקבל. גדלתי פה במשך 18 שנה בתחושת ביטחון ואני מרגישה מחויבת לעזור לאנשים אחרים להרגיש בטוחים כאן. אימא דאגה, לפעמים היא עדיין קצת לחוצה, אבל אבא מרגיע אותה. אני בהחלט מרגישה שהם מאוד גאים בי מהרגע הראשון”
הסביבה והעיסוק הצבאי הם כבר חלק מהמורשת במשפחתה, כאשר אחיה הגדול שירת כקצין בשריון ואביה היה בקבע במשך 30 שנים. “הצבא לא היה זר לי בכלל. גדלתי לתוך המציאות הצבאית, תמיד ראיתי מדים סביבי וכבר חיכיתי לרגע שבו אהיה חלק מזה, ויגיע הזמן שלי לתרום את חלקי”, היא מספרת. כך, מיד בסיום הכשרתה כלוחמת, יצאה שיר לקורס מפקדים.
שיר: “פיקוד זה אתגר לא פשוט ובעיניי, בתור אישה, הוא יכול להיות גם מורכב יותר. כשאני התגייסתי, לא היו אצלנו כמעט מפקדות בנות, הרוב היו בנים. אנחנו פועלים במחלקות מעורבות של בנים ובנות, כך שבסיום הקורס, הגעתי לפקד על לוחמים ולוחמות. מבחינתי, יש אתגר משמעותי בפיקוד על לוחמים, צריך לשמש לכולם דוגמה מכל הבחינות, גם מהבחינה הפיזית. היה לי צורך להוכיח את עצמי כמפקדת שווה, להראות להם את היכולות שלי ואני מרגישה שהצלחתי לעשות את זה. היום מקומה של המפקדת הוא מאוד טבעי, הלוחמים סומכים עלינו ומתייחסים באופן זהה למפקד-בן או למפקדת-בת וזה מבורך בעיניי”.
חברים לכל החיים
סמ”ר מאי אופיר, בת 22, מקיבוץ כפר חרוב שברמת הגולן, היא לוחמת בגדוד “הרעם”, באגד התותחנים 282. מאי התגייסה בחודש נובמבר שנת 2014, לאחר שנה בה התנדבה במסגרת תכנית שנת השירות של תנועת “בני המושבים”, במועצה האזורית אשכול. “זאת הייתה שנה מטורפת, מאוד נקשרתי לחניכים וחוויתי אתם חוויות מדהימות”, מספרת מאי על שנת השירות שלה.
במשך שנים, שמעה מאי סיפורים מאביה, ששירת בגולני, על האחווה והחברות שישנה בין הלוחמים בגדוד. “אבא שלי עדיין נפגש עם החברים מהצבא, זה משהו שמשך אותי ללוחמה, החברים שפוגשים בצבא הם חברים לכל החיים”, אומרת מאי. “במשך שלוש שנים, אנחנו עוברים הכול ביחד – טירונות, הקפצות באמצע בלילה, מעצרים והמון קשיים אחרים שעוברים. כשאנחנו תופסים קו, או מבצעים פטרול ביישובים, אנחנו מרגישים שאנחנו מגנים על המדינה ורק החברים שאתך באותו רגע חולקים אתך את ההרגשה הזאת”.
בנוסף לחברים שרצתה לפגוש, מספרת מאי כי בחרה להתגייס לתפקיד קרבי, כי ידעה שזו הדרך בה תוכל לתרום למדינה בצורה הטובה ביותר.
מאי: “אני חושבת שכל אזרח חייב להחזיר למדינה את מה שהוא מקבל. גדלתי פה במשך 18 שנה בתחושת ביטחון ואני מרגישה מחויבת לעזור לאנשים אחרים להרגיש בטוחים כאן”. מאי אומרת שכשסיפרה להוריה על רצונה להתגייס כלוחמת, הם היו גאים ושמחים על החלטתה. “אימא דאגה, לפעמים היא עדיין קצת לחוצה, אבל אבא מרגיע אותה. אני בהחלט מרגישה שהם מאוד גאים בי מהרגע הראשון”.
למאי יש שתי אחיות, אחת מהן, טל, משרתת במחנה “ירדן”, שברמת הגולן, במחלקת קשר, בחיל האיסוף הקרבי. אחותה הקטנה, נוגה, לומדת כעת בכיתה י”ב ובשנה הבאה, תצא גם היא לשנת שירות. “המשפחה שלי מאוד חשובה לי, בסופי שבוע אנחנו מטיילים ומבלים המון ביחד. האחיות שלי ואני מאוד קרובות, חשוב לי לשמור על קשר אתן גם כשאנחנו לא מתראות במשך זמן רב”.
מאי משתחררת בחודש נובמבר הקרוב ולאחר שחרורה, מתכננת לצאת לטיול הגדול בדרום אמריקה. “אני מאוד רוצה ללמוד עיצוב פנים או משחק ואני חולמת כבר להיות אימא. אני יודעת שאגדל את הילדים שלי ברמת הגולן. אני חושבת שזאת ילדות מיוחדת, שלא הרבה אנשים זוכים לחוות. אני אישית גדלתי בעמק חפר ועברתי לקיבוץ כפר חרוב כשהייתי בת 10, ראיתי את השוני ואת הטוב שיש פה וזה משהו שאני רוצה להעביר לילדים שלי”.
