לפני שבע שנים חווה הגולן כולו וקצרין בפרט מכה איומה ונוראה – הרצח המזעזע של תאיר ראדה. שבע שנים לאחר מכן, עדיין רוחשת באינטרנט קבוצת פייסבוק המתמקדת בניסיון לטפול את האשמה ברצח תאיר על חברותיה, וזה עוד ייגמר באסון
בתגובה על מאמרי מן השבוע שעבר – “מגדלור” (אותו פרסמתי, כמו את כל מאמריי, גם בבלוג שלי), שבו הצגתי חזון קהילתי חינוכי לגולן, כמופת לחברה הישראלית כולה, קיבלתי תגובה מאדם שהסתתר מאחורי השם הבדוי “חוף כרמל”, בזו הלשון:
“החזון ראוי, אבל האם הגולן וקצרין בפרט הוא המקום בו יוכל להיות מוגשם? לצערי, על החינוך בקצרין מרחפת אשמת הרצח. עד שלא יינתן הסבר מניח את הדעת לא תוכלו להיות חלוץ לפני המחנה”.
לא פחות. “על קצרין מרחפת אשמת הרצח”. הגולן כולו וקצרין בפרט, הוכו מכה איומה ונוראה לפני שבע שנים – הרצח המזעזע של תאיר ראדה. והנה, העיר שהוכתה מוכית שנית, הפעם ברצח אופי קולקטיבי, כאשר אליה מופנית האשמה כבדה כל כך.
וכך השבתי לאיש: “דברי הבלע הנתעבים שלך נוראים ומזעזעים. הרוצח יושב בכלא. הניסיון לטפול על קהילה ומערכת החינוך שלה פשע נורא שביצע בן עוולה, היא מעשה הסתה מכוער. איני יודע מי אתה. אתה מסתתר מאחורי כינוי. אך אני בז לך עד עמקי נשמתי”.
יכולתי לפטור את הדברים כדברי הבל של תימהוני או מטורף, אך אילו הייתי עושה כן, הייתה זו בריחה. אלפי אנשים, אם לא למעלה מזה, מתבטאים באופן דומה. שבע שנים של הסתה שיטתית, מאורגנת, מתוכננת ומובנית, מניבה את פירותיה הבאושים.
אלפי מאמרים כתבתי בחיי, ואף אחד לא הניב תגובות רבות כמו טוקבק זניח ששלחתי ל-ynet שעה קלה אחרי הרשעת רומן זדורוב. למעלה משלוש שנים חלפו מאז, ועד היום אני מקבל תגובות. תגובות? נאצות, חרפות וגידופים.
כך כתבתי בטוקבק: “עוד לא יבש הדיו מפסק הדין הברור, החד משמעי, על פיו רומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר ראדה, והאתר הוצף בצונאמי של טוקבקים, של אנשים שאין להם שמץ של היכרות עם הראיות, שלבטח לא קראו את פסק הדין, אך הם קובעים בנחרצות שהרוצח זכאי, שנתפר תיק וכו’. זה הפרי של ארבע שנות הסתה.
כמו בתיאוריית הקונספירציה על רצח רבין – ככל שתיאוריית קונספירציה יותר מופרכת, יותר חסרת שחר, יותר אבסורדית, כך יהיו אלפים ורבבות שיקנו אותה. כך גם במקרה זה. והשאלה, תמיד, היא מה המניע של ממציאי התיאוריה? במקרה זה יש מספר מניעים – ניסיון להסית את ציבור העולים מחבר העמים נגד המדינה ונגד הציבור הוותיק, הסתה נגד גורמי אכיפת החוק בישראל, וניסיון להוכיח את התדרדרות הנוער בישראל לאלימות שסופה רצח. השילוב בין שלושת המניעים, יצר תיאוריה שהמוני ישראלים נשבו בתוכה. וכך נעשה רצח אופי לתלמידי ביה”ס ‘נופי גולן’, שלא זו בלבד שפקד אותם אסון כבד כל כך, שמם הוכתם כשאשמה קולקטיבית כה נוראה, כאילו מתוכם יצאו רוצחים, הוטחה בהם. עכשיו, בית דין לא יעזור – תרתי משמע. ככל שהרוצח יערער וככל שערעוריו ידחו, כך מאמיני הקונספירציה יראו בדחיית הערעורים הוכחה לטענתם שבית המשפט מוּטֶה.
העובדה שניתן להסית כך חלקים גדולים בציבור, היא בעיה חברתית שיש להתמודד אִתה. ובאשר לרצח תאיר ראדה – דבר לא יוכל להשיב את החיים שנלקחו, אולם טוב לדעת שהרוצח הנתעב, שרצח ילדה תמה ללא כל סיבה – סתם, מתוך תאוות רצח לשמה, יישב כל חייו מאחורי סורג ובריח”.
איך זה ששלוש שנים אחרי פרסום הטוקבק, עדיין אני מקבל הודעות נאצה אודותיו? ברור שיש כאן ארגון. ברור שיש מי שסורקים כל מילה בנושא ברשת, ודואגים שמי שפרסם דברים שאינם לרוחם – יחטוף. ברור לי שכך יהיה גם לאחר שהמאמר הזה יעלה לרשת.
שיאה של תעשיית ההסתה, הוא קבוצת פייסבוק, שמספר החברים בה מתקרב ל-20,000 איש (!) שכל כולה הסתה וניסיון לטפול את האשמה ברצח על חברותיה של תאיר, תוך אזכור שמותיהן. בכתבה בנושא באתר “נענע 10”, הובאו ציטוטים מחרידים של איומים והטרדות שקיבלה אחת מקורבנות ההסתה: “‘מהרגע הראשון ידעתי שאת שרמוטה, כשראיתי את החיוך המזדיין שלך בטלוויזיה’, ‘תישרפי בגיהינום רוצחת’, ‘איך את ישנה בלילה, אבל אל תדאגי האמת תתגלה בקרוב’, ‘או שירצחו אותך ביום מן הימים או שירצחו לך ילד'” – ציטוטים איומים אלה הם יבול חלקי.
זוהי תופעה מחרידה, שאסור להשלים אתה. חופש הביטוי אינו חופש ההסתה, וכאן מדובר בפירוש בהסתה לרצח. מערכת אכיפת החוק אינה יכולה להשלים עם ההסתה המאורגנת הזאת. המשטרה יודעת מי עומד מאחורי התעשיה וההסתה ואינה עושה דבר. מדוע אין דואגים לחסום את הקבוצה הזאת, להוריד את הקבוצה הזאת מהרשת?
זוהי תופעה חמורה מאוד. זוהי תופעה שמדינה מתוקנת אינה יכולה להישאר אדישה אליה. אם לא יושם קץ להסתה הזאת, היא עלולה להיגמר באסון.
