“הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו”. אותנו מעניין, קודם כול, הביטחון. ברחוב, כמו בגבול. תפקידה של הממשלה לדאוג לזה בעבר,

אני יושב לכתוב את המאמר וקשה לי נורא, התקופה הזאת תמיד מציפה רגשות עזים והרבה מחשבות, היכולת להסתכל אחורה, ללמוד מהטעויות שלנו והרצון התמידי לנסות

“עוד שנה… הזמן הוא כמו גלגל ענק”, כך שרו להקת “חלב ודבש” את מילותיה של שמרית אור ולעתים, זאת התחושה המורגשת בחלוף הזמן, כאילו השנים

השנה הייתה 2005, אם אינני טועה. אני קצין צעיר בבסיס הדרכה בצריפין, עת התחילו לרוץ שמועות: מפקד הבסיס החדש עומד לקבל החלטה על איסור שימוש

ראשוני משפחת עבו הצפתית עלו לעיר מאלזג’יר, לפני כ-200 שנה. השפעתם על עירם, והאזור כולו, ניכרת עד היום אביתר ליכטמן, בי”ס שדה “קשת יהונתן” בימים

התכניות אושרו, הקבלן נבחר, הכסף גויס ועכשיו, מגיעים לשלבים המעשיים הראשונים של בניית הבית. אנשי המקצוע הראשונים בשטח הם יועץ הקרקע והמהנדס אילו עוד בעלי

באזור התעשייה קצרין, אין מצוקת חנייה. ברוב הרחובות יש חנייה בשפע וללא תשלום. לכן נשאלת השאלה: מדוע הופעל נוהל החנייה? הנוהל הופעל באזור מצומצם, ברחוב

צודקים התושבים המגיבים ברשתות החברתיות, ואני בתוכם, שקוראים לנבחרי הציבור לנטוש את הלעומתיות ולחפש את המשותף ליצירת אווירה של אחדות ושיתוף פעולה אף אחד לא

בתקציב המועצה שאושר לאחרונה, לאחר קיצוצים ברווחה ובמתנ”ס, מופיע סעיף: הקמת קבוצת כדורגל בוגרים לליגה ג’ – 120 אלף ש”ח. החזקת קבוצה בליגה ג’ עולה

בטור האישי מהשבוע שעבר, ציינתי כי הדי היריבות בין הנבחרים בעיר עדיין נשמעים והאחדות מתבקשת… השבוע, באמצעות הפייסבוק, נחשפנו לתקרית שנותנת ביטוי ליריבות זו דני

למרות שהוצגו בפניהן אמצעי אבטחה מוכחים לשמירה על שלום הנשרים באזור החווה, ממשיכות הרט”ג והחברה להגנת הטבע בקמפיין האימים שלהן. הסיפור האמתי אלי זיו, קשת