היום, כתמיד, חשוב לזכור ולהנציח את מתיישבי הגולן שקדמו לנו, בגולן ובחורן. המועצה האזורית גולן עשתה מעשה והנציחה את ההתיישבות בביר א-שגום (בני יהודה הישנה)

מטרתו של יהושע חנקין התבטאה בצוואותיו האידיאולוגיות: להגיע למיליון יהודים בארץ ישראל בתוך 10 שנים ולרכוש ארבעה מיליוני דונם, רבע מתוכם ממזרח לירדן בצוואה אידיאולוגית,

ההתיישבות היהודית בגולן (סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה 20) לא זכתה להגשים חלום, אך יצרה אבות טיפוס ומודלים התיישבותיים עבור כל ההתיישבות בצדו המערבי

מי שמאמין כי המונח “תלך-תבוא” נולד רק לאחרונה, מוטב לו שיתעמק בנאמר כאן למטה. מסתבר, מעדות ראשונה, כי הפקידים של חברת יק”א החריבו בתככיהם את

כך תיארו חברי המשלחת את היבול הצפוי מאדמת בודיע, בגוש ח’אן א-שייח’, 40 אלף דונם, על כביש קוניטרה-דמשק, כ-70 ק”מ מזרחית לירדן – החדירה היהודית

משה רוזנטל היה נכדו של מאיר שמס סוליצה רוזנטל, שחי עם משפחתו 15 שנים איומות בביר-שגום, עד שעזבו. ריאיון עם הנכד רוזנטל פורסם בגיליון המאה

תמונה אחת ויחידה צולמה במושבה בני יהודה, בביר א-שגום. צילמה אותה אמה טריטש, אשתו של עסקן ציוני, שביקרה במקום. ייתכן שמדובר בתמונה מהחתונה הראשונה בגולן

הרצח של אחרוני המתיישבים בבני יהודה, האלמנה פרומה ובנה אברהם, סימן את סוף ההתיישבות היהודית בגולן. המאבק על בני יהודה ואדמות ביר א-שגום נמשך עד

הניסיון האחרון להתיישב בצדו המזרחי של הירדן, עלה בתרס”ה. 16 משפחות, תחת חסותו של הבק עבדול רחמן פחה, התחילו טוב, עד שהקדחת כילתה אותם. רעיון

מתוך סיפוריהם של מאירסון ולז’ינסקי, ממתיישבי הבטיחה   “הבטיחה, חבל ארץ נפלא וקטלני, בו ‘שואגת’ ימת כנרת אל החוף בנהמת גלים, כשהם פולטים אליו שורשי