שלמה ז"ל היה אישיות בולטת בכל מקום. כזה שאי אפשר שלא להרגיש בו. איש ללא חת. כשרצה דבר, לא שקט ולא נח עד שהגיע אליו בדרכו,עם או בלי עזרה של אחרים.הוא הסתובב עם כובע של בוקרים כמו שריף בכפר שלו-לאמור, אני הכתובת לכל מה שצריך ומועיל לפרט ולכלל. איש שאמר את אשר על ליבו בקול ובגאון
לאחר שירות ארוך בצה"ל בו הטביע את חותמו בכל מקום שהיה בסגנון המחוספס והקפדני שלו, עבר שלמה להיות מאיש הסייפא לאיש הספרא. כך נעשה לחברו הטוב של הספר ובעיקר של התלמוד הבבלי – ספר הספרים של היהודי. תחילה למד מספר שנים בכולל הקהילתי בהנהגתו של הרב אוריה שחור. הוא בלט בהשקעה שלו וברצון להבין כל דבר כתלמיד טוב שאינו מתבייש מאף אחד. בשנים האחרונות עבר ללמוד בפינה המיוחדת שלו בבית המדרש אותה עיצב בקפדנות ובמחשבה על כל דבר שיוכל לעזור לו בלימודו.
כך סיים מסכת אחר מסכת תוך כדי חזרות וסיכומים שערך בכתב ידו. בסוף כל מסכת ערך מסיבת סיום על חשבונו וניכרת הייתה בו שמחה גדולה. בכל מקום שנתקל בקשיים בלימודו פנה לבעלי ניסיון תלמודי ולא הרפה עד שקיבל תשובה מלאה ומוסמכת. כך עשה עד יום שישי האחרון שלו, בו פנה מוטרד לאחד החברים בשאלת הבנה בדף היומי התלמודי.
אך לא הסתגר בארבע אמותיו-כל הזמן הגה רעיונות כיצד ניתן להרחיב את מעגל הלומדים בקצרין. כשביקש הרב יחיאל פרץ להקים את ישיבת טל חרמון בצפון הגולן היה זה שלמה שנתרם כחייל חלוץ והוציא את כל מרצו והונו להצלחת הישיבה שהייתה בחיתוליה.
עם השנים יכולת לראות את שלמה מתעדן ונעשה "רך"יותר. ראית, איך מתחת למעטה הקשוח שוכנת נפש יקרה ועדינה, ראית את פניו המאירים כשבא ללחוץ לך יד לשלום בחמימות רבה.
בשבוע האחרון שלו חזר משהות ממושכת בבית חולים. הוא לא בזבז זמן וחזר ללימודיו ולספריו. אך ליבו הטהור בגד בו בשבת קודש, שבת מלכה, פרשת קדושים.
זכה שלמה להחזיר נשמתו לבוראו ביום קדוש ומלכותי כפי שהוא השתדל להיות.
יהי זכרו ברוך.
אביעד ששון, מלמד בכולל הקהילתי, קצרין