רינה שביט, מאניעם, אוהבת בעלי חיים ודואגת להם. הבית שלה מלא בהם ובאוספים שונים, בדרך כלל ענתיקות. היא גם אוהבת זיקיות וחולמת על קומה שנייה

לא צריך לעבור את שער הכניסה של הבית על מנת להבין מי זו רינה. כלבים וחתולים מיד מברכים אותך לשלום, שער כניסה ישן ואותנטי, צמחייה ועציצים לרוב ובכניסה – ציור גדול של זיקית.

רינה שביט, גרושה+ שני מתבגרים, עדן ואורי, ונמצאת במערכת יחסים עם אודי. נולדה לפני 47 שנה, באוקראינה, בשם אירינה ועלתה לישראל בת שבע וחצי. במרכז הקליטה, הוחלט בשבילה ש"מהיום קוראים לך רינה" וכך זה נשאר. בתעודת הזהות, היא עדיין "אירינה", כי אף פעם לא הרגישה נוח להחליף את השם באופן רשמי. היא עוסקת בעיצוב גרפי וכשיש זמן, גם באמנות. אהבתה הגדולה היא לבעלי חיים וזה בא לידי ביטוי בכל חלק וחלק מהחיים שלה והבית שלה.

יש לה תשעה חתולים וארבעה כלבים, שניים שלה ועוד שניים באומנה (בית זמני), עד שיימצא להם בית קבע. כולם מסתובבים חופשי בבית ובגינה ונראה שהם חלק בלתי נפרד ממנה.

מעבר לאהבתה האישית לבעלי החיים, רינה ידועה בגולן כמישהי שעוזרת לכלבים ולחתולים ותושבים רבים מרבים לפנות אליה מכל הצפון בבקשות לעזרה. יש שמבקשים ממנה לאמץ, יש שמבקשים שהיא תיקח מהם את הכלב, או החתול ויש שפשוט מיידעים אותה איפה יש בעל חיים נטוש, או פצוע. במהלך השנים, רינה עזרה למאות ואולי אפילו לאלפי חתולים וכלבים למצוא בית קבע, גם באופן פרטי וגם כחלק מהתנדבותה בקבוצת "למען החי גולן-גליל עליון".

הקבוצה הזאת הוקמה ומורכבת ברובה מנשים שלא מוכנות להישאר אדישות לסבל של בעלי החיים. אם יש כלב משוטט, הן יעשו את המקסימום על מנת למצוא לו בית, יפיקו ימי אימוץ ובעצם יעשו הכול על מנת לעורר מודעות לבעלי החיים.

רינה מתגוררת באניעם כבר 17 שנה. היא קנתה את ביתה ישירות מהסוכנות, כך שבעצם הייתה הראשונה לגור בבית הנוכחי שלה.

רינה הכי אוהבת את המרפסת שלדבריה "פתחה לי את הבית". המרפסת כוללת אוספים של קומקומים, זכוכיות צבעונית, אבנים, עתיקות ועציצים. בזמן הריאיון רינה גילתה שמישהו הניח לה עוד קומקום על השער… שיהיה לה לאוסף

החלק האהוב בבית

רינה הכי אוהבת את המרפסת שלדבריה "פתחה לי את הבית". המרפסת כוללת אוספים של קומקומים, זכוכיות צבעונית, אבנים, עתיקות ועציצים. בזמן הריאיון רינה גילתה שמישהו הניח לה עוד קומקום על השער… שיהיה לה לאוסף.

ניתן לראות באופן ברור שהבית מכיל חפצים לרוב, שלוקטו מתקופות שונות ומקורות שונים ולכל אחד סיפור מיוחד משלו.

חלק מהפריטים שמשכו את תשומת הלב במרפסת הם אבן גדולה עם צמחים ורדיו ישן.

לפני כ-12 שנה, אימא של רינה ראתה אבן בגינה והחליטה לשתול בתוכה צמחים. מאז, רינה דואגת להשקות ולטפח והאבן הפכה לפריט עיצובי מרכזי על שולחן המרפסת.

על מדף במרפסת, ממוקם רדיו ישן בן כ-45 שנה, עשוי מפלסטיק ועליו סמל האולימפיאדה. אבא שלה ז"ל היה מהנדס אלקטרוניקה ואת הרדיו הזה הביא מהמפעל שעבד בו באוקראינה. עד לפני כמה שנים, הרדיו עוד פעל.

פריט אהוב במיוחד

לרינה יש מגוון רחב של פריטים מיוחדים וייחודים, כולל טלפון חוגה, מכונת תפירה ישנה, רדיו עתיק ועוד. יש פריטים רבים שאהובים עליה והיה לה קצת קשה לבחור פריט יחיד ואהוב.

באמצע הסלון, ממקום כיסא נדנדה מעץ, ישן וקסום, שקנתה בטבריה לפני כ-25 שנה משכנה מבוגרת. הכיסא עלה לה 50 ש"ח. הילדים ישנו על הכיסא, התנדנדו עליו, רינה הוסיפה לו ריפוד והכיסא הפך לפריט מרכזי ואהוב בסלון ביתה. גם החתולים נהנים ממנו.

על קיר הסלון, ניתן להבחין בתמונה שהיא בעצם פאזל ממוסגר – ציור של מורדילו. רינה הרכיבה את הפאזל עם הגרוש שלה, עוד כשהייתה חיילת, לפני מעל 25 שנה, 5000 חלקים. לקח להם יותר משבועיים להרכיב אותו. החתולים דאגו להפריע ולפזר את החלקים והכלבים פשוט אכלו את חלקו. עד היום, חסרים בפאזל שמונה חלקים שרינה דאגה להשלים אותם בציור. הפאזל מאוד משמעותי לרינה והחלקים החסרים רק מוסיפים לו ערך. לשאלתי אם הייתה מחליפה אותו בתמונה שלמה של מורדילו, היא עונה: "אין מצב".

החלק בבית שמייצג

חדר השינה שלה מייצג אותה הכי הרבה. תמונות המשפחה תלויות, כולל תמונה בשחור לבן של האימא היפה שלה.

על הרצפה, יש "ארגז מסע" ישן, אשר מצאה לפני 25 שנה באחד הביקורים בשוק הפשפשים, התמקחה וקנתה אותו ב-200 ש"ח. הארגז משמש אותה עד היום לאחסון מוצרי חימום… מה שנקרא "מסע בין עונות".

לא ניתן להתעלם מדלת חדר השינה, שעליה מודבקים בגאווה שלטי פרסום על ימי אימוץ לכלבים.

בין השאר, רינה אוהבת לטאות וזיקיות וגם לעסק הגרפיקה שלה קראה "קמיליון" (זיקית, באנגלית). רינה אוהבת את הצורה של הזיקית וגלגול הזנב שלה, אוהבת את העיניים המסתובבות. יש בזיקית משהו מאוד אמנותי. מדהים אותה שהזיקית יכולה להחליף צבעים. כך גם רינה אוהבת "להחליף צבעים". את סלון הבית מעטרות זיקיות ולטאות. בכניסה לבית, על הקיר החיצוני, יש ציור גדול של זיקית, שרינה ציירה וקישטה ביחד עם הבנים שלה. היא לא הסתפקה בקישוט הבית, קישטה גם את גופה והוסיפה קעקוע של זיקית על ידה.

היית משנה משהו בבית?

רינה: "הבית קטן כך שהייתי רוצה להגדיל אותו. החלום זה לבנות קומה שנייה, עם מרפסת לנוף הפתוח, שאוכל לראות את הרי הגליל והגולן".

יש משהו שחשוב לך להביע?

"חשוב לי מבעלי החיים, חשוב לי שאנשים יהיו מודעים למה שעובר על הכלב והחתול, שאנשים יבינו שאימוץ כלב, או חתול, זה כמו לקחת ילד. אנשים צריכים לדעת שחובה לסרס ולעקר את הכלבים, צריך לשמור עליהם בבית. יש מגמה שאנשים נוטשים חיות מחמד יותר בקיץ ובחגים, כי רוצים לטוס לחו"ל, לקנות כלב חדש, מעבר בית. כל אחד והסיבה שלו, יותר נכון, תירוצים.

"זה לא מתקבל על הדעת. איך אדם יכול לנטוש כך מישהו שהיה חלק מהחיים שלו? זה פשוט זלזול. לא היו נוטשים את הילד, אז למה את החתול, הכלב, או האוגר כן?"