לשמֶר חברויות, לתקתק בישולים, לעשות ספורט על בסיס יום-יומי, לגהץ גם מגבות, לחגוג כל יום את החיים. הייתי רוצה – אבל לא יצא…
הייתי רוצה להיות כמו אותם אנשים שיודעים לתחזק חברויות ארוכות שנים עם הרבה חברים. אני תמיד מתפעלת מהאנשים האלו שמשמרים קשרים, שאוספים המון חברים קרובים. כשאני חושבת על עצמי, בכל תקופה בחיים, היו לי חבר וחברה קרובים ועוד כמה בחבר'ה, אבל לא המונים. אלו שהיו קרובים היו חברי אמת ולא תמיד השקעתי בשמירה על הקשר ובמרחק השנים, רוב הקשרים הישנים נותקו. בעידן הרשתות החברתיות, חזרתי לשמור על קשר עם חלקם, אבל זה לא מספיק בעיניי והלוואי שהייתי מאלו שיודעים יותר לשמר ולתחזק קשרים עם בני משפחה וחברים, כי בתוכי, אני יודעת ומאמינה שזה אחד הדברים החשובים בחיים.
הייתי גם רוצה להיות האימא הזאת שמשכימה קום בבוקר ומעמידה סיר על הגז עם ארוחת צהריים מזינה וטובה ושהילדים יגיעו אחרי בית הספר ויחכה להם אוכל של אימא. אבל אני לא כזאת… אני מתעוררת בבוקר ולוקח לי זמן להניע. אני צריכה קפה בשקט והדבר האחרון שבא לי לעשות זה לבשל. גם בערב קודם, אחרי יום עבודה, אני עושה קצת מטלות בית, לפעמים, אבל אין לי ממש כוח לבשל ליום המחרת.
הייתי רוצה להיות כמו אלו שהבית שלהם תמיד מתוקתק וסלי הכביסה ריקים והם מגהצות גם את המגבות. בעצם, זה פחות. אני אסתפק בגיהוץ חולצות ומכנסיים. אני מקווה שהילדים שלי חיים עם זה בשלום שאני לא אימא כזאת, כי הייתי רוצה להיות.
הייתי רוצה להיות כמו האנשים האלו שמתמידים לעשות ספורט כל יום, שרצים, שמתאמנים למרתונים וצולחים אותם, כמו אלו שרוכבים על אופניים, ששומרים על שגרת ספורט יום-יומית. אצלי זה מקסימות הליכות וגם זה בתקופות. לפעמים, אני מחזיקה מעמד כמה חודשים ומתמידה ואז יוצאת להפסקה ארוכה ואז שוב מנסה ואז עומס ושגרה גורמים לי לוותר ואני בעיקר אומרת לעצמי ולאחרים כמה הייתי רוצה ואיך אני מעריצה את המתמידים.
הדרך הקלה
עכשיו, רגע לפני פורים, אני חושבת על זה שתמיד הסתכלתי בהערכה והערצה על כל האנשים והנשים שמשקיעים במשלוחי המנות מעשה ידיהם, שאופים, מבשלים ומכינים כמויות ועושים את זה בשמחה ומכל הלב, כדי לחלק ולתת מעצמם לשכנים, למשפחה,, לחברים ולאנשים שהם אוהבים. אותי זה דווקא קצת מלחיץ ותמיד זה נדחה לרגע האחרון. ראיתי השבוע את אימא שלי מתאמצת לאפות עוגיות, כדי לחלק ולתת וכשאמרתי לה שהיא כבר לא צריכה ושתשחרר, היא כעסה עליי ואמרה שזה מה שנותן לה כוחות בגילה לעשות ולהרגיש שהיא עוד יכולה לתת מעצמה. קצת התבאסתי על עצמי שלא ירשתי ממנה את התכונה הזאת. אני יותר נוטה לחפש את הדרך הקלה, אבל מעריכה את האנשים שמתאמצים, שמשקיעים, שמתַחזקים.
ככה, בערב פורים, אני חושבת לעצמי שהחג הזה יש בו הרבה מסרים חשובים לחיים. המצווה לשמוח, לתת מתנות לאביונים, משלוחי מנות, סעודות פורים והזמנת אורחים. בפורים, אנחנו מצווים לחגוג ולהיות בנתינה, אבל בעצם חשוב שזה לא יהיה רק פעם בשנה, אלא דרך חיים והלוואי שאהיה כזאת, חוגגת כל יום את החיים, מוקפת בחברים ושמחה.
פורים שמח!
