יש קיטוב בחברה הגולנית. הקיטוב הזה קיים כבר שנים רבות והבחירות לראשות המועצה רק הציפו אותו. מחובתנו למחוק אותו ולחזור לרוח ה"ביחד" שאפיינה אותנו שנים רבות

בעד שום הון שבעולם, לא הייתי מוכן לחזור לימים הקשים של המאבק על הגולן; ימים בהם חבל העקירה הונח על צווארנו, חרב הנסיגה ריחפה מעל ראשנו, מפעל חיינו היה בסכנה קיומית מוחשית, ממשלות ישראליות פעלו למסירת הגולן למשפחת אסד.

אבל הייתי שמח מאוד לחזור לרוח הגדולה שפיעמה בנו אז, או ליתר דיוק – להחזיר אותה אלינו, כאן בגולן, על סף שנות העשרים של המאה ה-21.

"כוחנו באחדותנו" – כתובת זו ניצבה בגאון במשרדי ועד יישובי הגולן. היא הייתה מוטו לפעולתנו ושימשה נר לרגלנו לאורך כל שנות המאבק

מעולם לא הייתה אחווה כזו ולא היה שיתוף פעולה כזה בין קצרין ויישובי המועצה האזורית, בין חילונים ודתיים, בין קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, בין צפון הגולן ודרום הגולן, כמו בתקופת המאבק.

כפי שהחברה הישראלית מתאחדת בעת מלחמה, כך נהגנו גם אנו וכאן מדובר היה בעשור רצוף. האתגר הוא לשמר את הרוח הגדולה הזאת גם בימי שלום.

 בין "כוחנו באחדותנו" להסתגרות מחנאית

בכתבה שקראתי על הבחירות בגולן, נכתב: "בגולן, גם כשיש יריבות לקראת הבחירות, האווירה הוגנת וחברית, וכך היה גם הפעם". בהשוואה למקומות אחרים בארץ, כנראה שהמשפט הזה מדויק. אך הוא אינו מנחם אותי, כי ההשוואה שלי אינה לאזורים אחרים, אלא לגולן שאליו אנו שואפים, אליו אנו חותרים. למרבה הצער, במערכת הבחירות האחרונה, נחשפנו להתנהגויות שלא הכרנו בעבר, טוב היה אלמלא נתקלנו בהן גם הפעם וחשוב שנפעל כקהילה כדי לעקור אותן מחיינו.

מערכת הבחירות גם חשפה מתחים, פערים ומחנאוּת בין מגזרים בגולן. כאן השתדלתי לדייק – כאשר אני כותב "חשפה", כוונתי שהיא לא יצרה את המתחים, אלא העלתה אותם מעל פני השטח. ייתכן שהיותם מעל פני השטח עדיף על היותם כבושים תחת מעטה קל של איפור, כיוון שניתן להתמודד אתם. לצערי, אני מכיר אותם כבר מהתקופה שאחרי המאבק על הגולן.

שנה לאחר ניצחוננו במאבק, נבחרתי לנהל את מתנ"ס הגולן. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה הקמת מועצת נוער של נוער הגולן על כל גווניו. הצעד עורר התלהבות גדולה בקרב הנוער, אולם זמן קצר לאחר מכן, עולם המבוגרים שפך על היוזמה מים צוננים. ההנהגה הרבנית ביישובים הדתיים אסרה על קיומה של מועצת נוער משותפת לנוער דתי וחילוני. נדהמתי. הרי ישבתי עם אותם רבנים על שולחן אחד בוועד יישובי הגולן; יחד עודדנו את הנוער הדתי והחילוני לפעול יחד ב"נוער הגולן" של הוועד, לצאת להפגנות, למחנות שילוט ופעילויות שונות יחד, בכל רחבי הארץ. מעבר לתרומה למאבק, ראינו בעצם היחד הזה ערך גדול. ראינו בו ביטוי לאהבת ישראל, לאחדות ישראל, ל"כוחנו באחדותנו". ראינו בכך את עצמנו כחיל חלוץ המציג מופת לאומי לעם ישראל כולו. ולפתע… מה קרה? זו בטח איזו אי הבנה.

אך זו לא הייתה אי הבנה. לאורך תשע שנות תפקידי, ניהלתי מו"מ ממושך, עד כמה מותר החבל ובאילו תנאים, ועם אילו איסורים ובאילו מגבלות ניתן לקיים יחד כזה.

המסר היה שהילדים שלנו עוד לא בשלים למפגש הזה. מבוגרים – זה משהו אחר. אדרבא, אנו מעודדים את המפגש המשותף ואת החיבור בין חילונים ודתיים, כאשר מדובר במבוגרים.

"איזה מסר אתם מעבירים לילדים ולנוער באמירה הזו?", התרסתי, "הרי אם הם צריכים להיות כל כך מחוסנים ובשלים למפגש הזה, פירוש הדבר ש'הצד השני' כל כך מסוכן, כל כך מאיים', שצריך חוסן נפשי מיוחד כדי להתמודד אתו". מפאת קוצר היריעה, לא אכנס לפרטים; אומר רק שלאורך השנים, היו לא מעט הישגים, אך גם לא מעט נסיגות. היה זה סימפטום לפער בין "כוחנו באחדותנו" של המאבק, להסתגרות המחנאית של ימי השלום.

רוח רעה נושבת

המייחד את הגולן הוא שמרבית היישובים, למעט נטור, הם חד-מגזריים. עובדה זו מונעת חיכוך שעלול להביא למתחים ויריבות, כמו במקומות אחרים ובאותה מידה, היא מונעת את החיכוך החיובי, של היכרות טבעית ופשוטה בין בני אדם, בין שכנים. במצב כזה, יש לעמול כדי לבנות את היחד ולשם כך, יש לראות בו אידאל, מטרה שיש לשאוף אליה, שראוי להתאמץ למענה.

ועד יישובי הגולן, העבודה המשותפת במפעלים האזוריים, השירות המשותף בהגמ"ר – כל אלה יצרו, בשנות הגולן הראשונות, הזדמנויות לשותפות יוצאת דופן. מבחינות רבות, היא יצרה מסורת גולנית שמחזיקה מעמד עד היום. אין כמעט פורום גולני שאינו משותף לדתיים וחילונים והיחד הזה מוצלח, פורה וחברי.

ועד יישובי הגולן, העבודה המשותפת במפעלים האזוריים, השירות המשותף בהגמ"ר – כל אלה יצרו, בשנות הגולן הראשונות, הזדמנויות לשותפות יוצאת דופן. מבחינות רבות, היא יצרה מסורת גולנית שמחזיקה מעמד עד היום

אך במהלך השנים, החלו לנשוב בגולן רוחות אחרות, רוחות רעות, המושכות לכיוונים אחרים. אני מודע לכך כבר שנים רבות ואף על פי כן, בסיוטי הלילה השחורים ביותר שלי, לא הייתי מעלה על דעתי סיטואציה שבה בגולן, בגולן שלנו, בגולן האהוב שלנו, רב יישוב (!) יאמר לתושבים שהצבעה בעד מועמדת מסוימת היא "חילול השם". לא. זה לא יכול להיות. זה לא הגולן. אבל זה קרה. הלב ממאן להאמין, אבל רוח רעה כזו נושבת היום בגולן שלנו.

לכן, אני חושב שאנחנו נמצאים במצב חירום. חובתנו היא לחולל שינוי, כדי שהגולן לא ימשיך להידרדר למקומות רעים כאלה.

להחזיר את הרוח הגולנית הגדולה

הבעיה קיימת לא רק במגזר הדתי.

ימים אחדים לפני הבחירות, הוצאנו, סגן ראש המועצה, פרופ' ירון דגן, מתומכי חיים רוקח ואני, מתומכי מיכל רייקין, גילוי דעת משותף, שבו הבענו דאגה מפני המחנאות הדתית/ חילונית במערכת הבחירות ומגילויים של אנטי-דתיות ואנטי-חילוניות והתנגדות למועמדים בשל היותם דתי, או חילונית.

אין לי ספק שביטאנו בכך דאגה שרבים מאוד מתושבי הגולן שותפים לה. אולם נשאלתי, מדוע נתתי ידי ל"איזון הקדוש" הזה, כאילו יש שוויון בין התופעות בקרב תומכי המועמדים השונים.

אין כאן כל עניין של "איזון קדוש". נכון, מסרים אנטי-דתיים לא נשמעו מפי מנהיגי ציבור, בוודאי שלא מפי פעילי המטה של מיכל ובוודאי ובוודאי שלא מפי מיכל. אולם בשטח, היו גם היו. שמעתי אותם במו אוזניי. גם ביישוב שלי, בקיבוץ אורטל. היה לי קשה מאוד לשמוע זאת ואמרתי זאת לחברים.

דיבורים על "הדתה", פחדים והפחדות, התנגדות למועמד בשל היותו דתי, חששות מפניו אחרי שהוא נבחר, בשל עובדה זו.

התופעה הזאת מחייבת אותנו לתיקון משמעותי.

בבחירות, תמכתי במועמדת המתאימה ביותר בעיניי לתפקיד. היותה חילונית או דתייה לא מילא שום תפקיד בעמדתי; היא לא הייתה אפילו חלקיק האחוז משיקוליי. יכולתי באותה מידה לתמוך במועמד דתי וזה לא היה בזכות היותו דתי, או למרות היותו דתי.

לעומת זאת, לא הייתי מעלה על דעתי לתמוך במועמד אנטי-דתי או אנטי-חילוני. לשמחתי, לא היה מועמד כזה, אך בציבור נשמעו קולות כאלו והם מחייבים אותנו לחשבון נפש ולמעשה.

במסע הבחירות, חיים רוקח סיפר על משפחתו המגוונת, על כך שיש לו אחיות ואחים, ילדות וילדים, מכל הקשת החילונית-דתית והוא מקבל ומכבד את כולם. זהו מסר יפה וחשוב.

את המסר הזה יש לתרגם למעשה, לפעולה ציבורית של תיקון השברים והסרת המחיצות והחזרת הרוח הגולנית הגדולה שאפיינה אותנו בימי המאבק, לחברה הגולנית בת ימינו.

זהו האתגר הגדול ביותר שניצב היום בפנינו וחיים רוקח, ראש המועצה החדש, הוא האיש הנושא באחריות להוביל את הגולן בדרך הזו.

אני מאחל לחיים רוקח בכל לבי הצלחה בתפקידו ובאתגרים העומדים בפניו, בפנינו.