פגשתי אישה מדהימה. על כל דבר היא אמרה: "איזה כיף" ו"כמה טוב, מקסים ויפה". זה לא מאולץ. זה בא לה טבעי, להתלהב ככה מכל דבר והיא עובדת ומחייכת ומטפלת בעצמה ובאחרים, כדי שיהיה לה ולהם חיים טובים

אני כל כך אוהבת לפגוש אנשים יפים, כאלה שאפשר ללמוד מהם ולקבל השראה. השבוע, היכרתי אישה מקסימה ומיוחדת. השראה. כזאת שמוסיפה טוב לעולם בכל מה שהיא עושה. כזאת שבא לי לקחת ממנה כמה תכונות נפלאות. היא בת 37, נראית 22. "גיל הוא רק מספר", אמרה לי, "הכול בראש". באמת יש לה ראש טוב ומסתבר שזה משפיע על עור הפנים והחזות ומה שמקרינים. היא יפה ואנרגטית וכולה אור.

על כל דבר, היא אמרה "איזה כיף" ו"כמה טוב, מקסים ויפה". אכלנו יחד ארוחת צהריים פשוטה כזאת, פוקצ'ות וסלט והיא, בהתלהבות מידבקת, לא הפסיקה להגיד "ואו, איזה אוכל טעים", "ואו, איזו ארוחת מלכים". היינו יחד במקום מקסים באמת. אני הייתי מתארת אותו כמקום יפה אבל היא כל רגע אמרה "ואו, איזה כיף כאן, ממש גן עדן". היא הרבתה לחייך, לפזר נשיקות וחיבוקים. היא הקשיבה באמת לאחרות וכל הזמן, אמרה לסובבות אותה "בוביק", "מתוקה", "יפה" ועוד הרבה מילים חמות. היכולת שלה לפזר פרגון ואהבה לסביבה הייתה כל כך יפה ומיוחדת. הלוואי על כולנו.

הסתכלתי עליה מסתובבת עם חיוך כובש ושמלות אווריריות, ברגליים יחפות, מדי פעם קפצה למים בקלילות להתאווררות כי היה חם במקום ההוא שהיינו בו. "אנחנו פה כדי לחיות, כדי ליהנות, כי למה לנו למות, כשאנחנו חיות", היא אומרת לנו ועושה.

החיים שלה לא מושלמים. היא שיתפה שיש להם עסק רציני לתפעל ושבעה ילדים ולא הכול היה פשוט לה בחיים ועדיין… כמו כולן, יש לה מריבות עם הבעל המקסים שלה, שהיא אוהבת ברמות. קשה לה לפעמים עם כל הילדים והעסק והמטלות. יש לה רגעי שבירה ובכי ולפעמים, מתחשק לה לברוח למקום רחוק. כמו לכולנו בחיים, גם לה יש עליות וירידות, נסיקות ונפילות. אבל בתוך כל זה, היא מקפידה להתלהב, להגיד גם כמה טוב ויפה וטעים וגן עדן. זה לא מאולץ. זה בא לה טבעי, להתלהב ככה מכל דבר. היא עובדת ומחייכת ומטפלת בעצמה ובאחרים כדי שיהיה לה ולהם חיים טובים.

אני אוהבת את האישה הזאת, שאפשרה לי להתבונן עליה, על ההתנהלות שלה, על החיים שלה. על היכולת לספר את סיפור החיים בעיניים טובות, לא לפחד להראות את החולשות והקשיים. זה מדהים איך נקודת מבט יכולה לשנות את הסיפור

לספר את הסיפור מחדש

אני אוהבת את האישה הזאת שפגשתי, שאפשרה לי להתבונן עליה, על ההתנהלות שלה, על החיים שלה. על היכולת לספר את סיפור החיים בעיניים טובות, לא לפחד להראות את החולשות והקשיים. זה מדהים איך נקודת מבט יכולה לשנות את הסיפור, איך אפשר ליהנות כל כך מארוחה פשוטה ובסיסית, משינה על מזרן, משקט. למדתי לשחרר קצת, לא להיתקע עם דפוסי התנהגות שעוצרים וחוסמים ולספר מחדש את הסיפור שלי.

פגשתי השבוע עוד כמה נשים יפות וטובות, עם סיפורי חיים, עם מסעות. הסתכלתי עליהן ועל עצמי ועל העוצמה והכוח שלנו יחד. החיים שלנו זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו. אם נספר סיפור טוב, הכול ייראה טוב יותר. אם נספר כמה קשה ומאתגר, האתגרים והקשיים יגדלו ויתעצמו והסיפור יהיה עצוב. יש אתגרים ויהיו כנראה (הלוואי שלא), אבל אם כל פעם שניקח ביס מסלט פשוט, נתפעל כמה הוא טעים ומיוחד ובאמת נרגיש שאנחנו אוכלים ארוחת מלכים, אם נראה את כל היופי שמסביבנו, נחייך ונצחק, הלב שלנו יתמלא בשמחת חיים. נפיץ אהבה ונחבק ונלמד לקבל אהבה, נרגיש עטופים ואהובים. כמה חשוב לקבל מדי פעם תזכורת, לקפוץ למים קרים ולשחרר פחדים ומשקעים. אם נעשה את כל אלה, נוכל להרגיש באמת בגן עדן בחיים שלנו.