מוצ"ש האחרון, נדדה שנתי, כמה ספרותי מצדי. חשבתי על השנה החדשה שבפתח וגם על השנה החולפת, שממש טסה לי
מוצאי שבת, שבת אחת לפני השבת האחרונה של השנה. השעון מראה כבר 02:00. אני לא מצליחה להירדם. מדי פעם, יש לי את הקושי הזה להירדם במוצ"ש. לפעמים, זה המחשבות שמטרידות את מוחי, לפעמים, זו סתם ערנות לא מוסברת, או שמוסברת, כי כמה כבר בן אדם יכול לישון, אחרי שישנתי כל כך הרבה בשבת. אז במוצ"ש האחרון, זה היה שילוב של שינה מרובה ומחשבות על השנה החדשה שבפתח וגם על השנה החולפת, שממש טסה לי.
רק לפני רגע, חגגנו בסגר והנה שוב הגיע ראש השנה ולא הרבה השתנה בחיים שלי. זו הייתה שנה של עליות ומורדות. היה בה גם הרבה טוב. הצלחתי להשלים שעות של בית וילדים וספרים וכל מיני עיסוקים, אבל עדיין, יש דברים ברשימה משנה שעברה שעוד לא התבצעו, לא סימנתי עליהם וי ואני רוצה להשלים השנה.
חשבתי על הילדים אהובים שלי ועל הקן המתרוקן. המתבגר שיוצא לפנימייה, החייל שנמצא בשטח ומבאס לדעת שלא ישתחרר לראש השנה, הסטודנטית העסוקה. מזל שיש מתבגרת בבית, שתעשה לנו שמח.
תוך כדי המחשבות על מימוש עצמי, חלומות, שאיפות, הצלחות שלי ושל הילדים, נכנסו להן גם מחשבות על החג, על הקניות והבישולים והאורחים, ויש שבת ואחריה חג ואחרי זה שבת, יום כיפור ושוב שבת וחג ושבת ועוד חג. זה מעייף, עוד לפני שהתחלתי בכלל לבשל ועדיין לא נרדמתי, כי עם החג והבישולים, התחילו להיפתח לי בלוטות הטעם והתחלתי לתכנן לעצמי בראש מה נבשל.
דמיינתי את עצמי פתאום רוקחת ריבות של תפוחים וחבושים, אופה עוגת תפוחים עם ריח של קינמון ותוספת אגוזים וככה, באמצע הלילה, פתאום, התחשק לי עוף מתוק. טוב, זה לא מהעדה שלנו. אצל הוריי, לא מבשלים מתוק וגם לא חלבי
מיד עלו זיכרונות של תבשיל עם ראש כבש, ריאות ולב, שעליהם מברכים בחג וממולאים מיוחדים שאימא שלי מכינה לראש השנה ואני לא יודעת להכין. דמיינתי את עצמי פתאום רוקחת ריבות של תפוחים וחבושים, אופה עוגת תפוחים עם ריח של קינמון ותוספת אגוזים וככה, באמצע הלילה, פתאום, התחשק לי עוף מתוק. טוב, זה לא מהעדה שלנו. אצל הוריי, לא מבשלים מתוק וגם לא חלבי. זה כבר מתכונים של אחרים שאימצתי לעצמי. המשכתי לפנטז על בורקס בשר עם צנוברים ורוטב פטריות וחשבתי שאכין גם בצל ממולא ועוד כל מיני רעיונות ונכנסתי לראות מתכונים ואז שמתי לב שתכף ארבע לפנות בוקר ואני לא נרדמת ולמחרת, אמור היה להיות יום עמוס.
שנפתח את הלב לסלוח
ניסיתי להדחיק את המחשבות, הריחות והדאגות וכנראה שאחרי זמן מה, נרדמתי ומהר מאוד, מהר מדי, כבר צלצל השעון המעורר והתעוררתי וחשבתי שראש השנה כבר הגיע ולא סיימתי לבשל. אבל אחרי הקפה, הבנתי שהיו אלו המחשבות של השבוע–שלפני. והנה הימים עוברים מהר, כמעט כמו השנה הזאת שחלפה ותכף מגיע ראש השנה ובאמת, אני צריכה להתעורר מהשאנטי, להתחיל להתכונן ולהיכנס למטבח, לבשל בכיף ובאהבה, מטעמים לחג. כי אוכל זה חלק מהשמחה.
אז רגע לפני שעונות השנה יתחלפו ודלתות חדשות ייפתחו ונשליך מעלינו כל מה שלא דרוש, אני נושאת תפילה חזקה: שתהיה זו שנה כל כך טובה ומבורכת, שנהיה כולנו בריאים בגוף ובנפש, ששפע ופרנסה טובה יהיו מנת חלקנו, שנגשים חלומות ואת משאלות לבנו, שנהיה טובים ונעשה את תפקידנו בשלמות, שלא נלקה את עצמנו על טעויות, שנישן טוב בלילות, בלי דאגות, שנפתח את הלב לסלוח, לאהוב, להתרגש, לחגוג, שנראה הכול בוורוד ותמיד נשים לב לטוב ולחצי הכוס המלאה והלוואי שיישמעו כל תפילותינו באהבה.
שנה טובה ומתוקה!
