חולמת להיות צלמת. לקחתי שיעורים, עשיתי סדנה, ניסיתי להתמקצע. אני עדיין לא שם. מה שכן, קצת פחות ביקורת עצמית יכולה לעזור לי לעוף על חלומות
פעם, חלמתי להיות צלמת. בעצם, אני עדיין חולמת. כבר לפני כמה שנים, האיש קנה לי מצלמה משוכללת של "ניקון", עם שתי עדשות טובות ושלח אותי להגשים עוד חלום. לקחתי שיעורי צילום בטבע, הייתי בכמה סדנאות צילום מזון, אבל הבנתי שאני בעיקר אוהבת לצלם אנשים.
התחלתי לפנטז על צילום בחתונות ואירועים. דמיינתי את עצמי, מטפסת על כיסאות ברחבת הריקודים, מצלמת מלמעלה, מתקרבת לכלה ולחתן בחופה ומתרגשת אתם. תופסת רגעים יפים ומיוחדים ומנציחה לזוגות את היום הכי שמח ויפה שלהם. הלכתי לצלם איזה כנס, יחד עם צלם מקצועי והתמונות יצאו ממש אחלה וכבר דיברתי עם צלם חתונות, שאני מכירה, שאבוא לצלם אתו בחינם, כדי להתלמד. קיבלתי את הסכמתו ואיכשהו זה לא יצא בסוף.
מצאתי את עצמי, כל פעם, לוקחת את המצלמה לכל מיני מקומות ולא תמיד מרוצה מהתוצאות. אז פתאום, החל להתגנב חשש ללבי שאולי אני עוד לא מספיק מקצוענית וה יהיה אם אצלם חתונה והתמונות לא יצאו טובות והיום החשוב ביותר לזוג לא יונצח בתמונות מעולות. הרגשתי שזו אחריות גדולה מדי ואולי אני עוד לא שם ואלמד עוד קצת ורק כשאהיה ממש מקצוענית, אגשים את החלום.
בסתר לבי, כשאני רושמת לעצמי מה עוד אני רוצה להגשים, אז בא לי לצלם טוב יותר. להיות צלמת, שכל מה שאני רואה דרך העדשה, יצא בתמונה מופלאה, שאני אוהבת ומרוצה. בינתיים, זה לא ממש קורה, כי הביקורת העצמית הורסת לי
בינתיים, עברו יותר מחמש שנים. המצלמה יושבת לה בארון ומדי כמה חודשים, אני קובעת שיעור צילום עם עופר בלאנק ונהנית לצלם, כשהוא מכוון אותי ואת המצלמה, מראה לי נקודות חשובות ועל מה כדאי להתמקד. עדיין, בסתר לבי, כשאני רושמת לעצמי מה עוד אני רוצה להגשים, אז בא לי לצלם טוב יותר. להיות צלמת, שכל מה שאני רואה דרך העדשה, יצא בתמונה מופלאה, שאני אוהבת ומרוצה. בינתיים, זה לא ממש קורה, כי הביקורת העצמית הורסת לי.
ביקורתית מדי
אפרופו הביקורת: אני רוצה לכתוב טוב יותר ולהיות סופרת. רוצה שאנשים רבים יקראו את הסיפורים שלי וייקחו מהם משהו לחיים שלהם, אבל עדיין אני לא מרגישה שאני באמת מספיק מוכשרת להיות סופרת ושאני עוד צריכה ללמוד ולהשתפר. לפחות, אני צועקת את החלומות שלי בקול… למדתי את זה מיובל אברמוביץ, הסופר והמרצה. כשאני מסתכלת על החיים שלי דרך עדשת המצלמה, אני רואה דברים שאני אוהבת. אני רואה גם כאלה שאני רוצה לשפר, אולי לטשטש קצת עם הפוטושופ, או לייפות אותם שיהיו יותר פוטוגניים.
לפעמים, אני מרגישה שאני ביקורתית מדי כלפי עצמי, כן, לפעמים, גם כלפי אחרים. נומרולוגית, שהסתכלה עליי דרך המספרים, אמרה שאני צריכה להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי ולכתוב יותר. כנראה שהיא צודקת. לעתים, טוב לשמוע איך מישהו אחר רואה אותנו דרך עדשת המצלמה שלו, כי לכל אחד נקודת מבט אחרת.
איך שאנחנו רואים את עצמנו זה לא מה שאחרים רואים ולמדתי שבחיים, מדי פעם, צריך לקחת שיעורים, מישהו שייתן כיוון, שיזכיר איך לכוון את המצלמה, על מה לתת יותר פוקוס. איפה להשתפר. מישהו שיזכיר לראות את התמונות היפות והטובות ולא לפחד שהתמונות לא יצאו טוב. להאמין שאם רוצים משהו מאוד, בעזרת קורסים סדנאות והכוונות ואימון, אפשר להיות מעולים.
ביקורת עצמית היא חשובה, היא בונה, אבל כשהיא מוגזמת, היא הורסת. אני מסתכלת על אנשים שעפים על עצמם ומצליחים ואני חושבת שהתכונה הזאת של לדעת ולהכיר בערך של עצמך, במינון לא מוגזם, היא נהדרת.
מקווה לחזור אל המצלמה ולצלם רגעים יפים עם סיפורים על החיים. להמשיך להגשים חלומות, כי הם מוסיפים צבע ועניין ותשוקה לחיים ומזכירה לעצמי ולהסתכל על החיים ועל עצמי בעיניים חיוביות ופחות ביקורתיות ולראות את הדברים הטובים והיפים שהם מעניקים לי.
