היא עבדה שנים בהנהלת חשבונות. "אני אוהבת ספרות, אומנות, פסיכולוגיה ובפועל, חייתי בין מאזנים, דו"חות בנקים וכספים". הגשימה חלום ילדות וכתבה ספר: "מה קורה לגילי?". עכשיו, עובדת על ההמשך. האורחת שלנו לשבת היא שרה ויטמן, מאפיק
קצת על עצמך
"שרה ויטמן, בת 72 נשואה לשמואל הורים לשלוש בנות".
מגורים
"חברת קיבוץ אפיק, כבר 42 שנים. הגענו לאפיק מגבעתיים. זוג ושתי בנות. הבת השלישית היא קיבוצניקית מלידה. כשהגענו לקיבוץ, הוא היה שיתופי. לפני כ-20 שנה, הקיבוץ שינה פניו והפך להיות קיבוץ מתחדש ומופרט ברובו. השינוי הורגש בצד הכלכלי והחברתי. למדנו ועדיין אנו לומדים את הקיבוץ החדש. אפיק הוא מקום מצוין לחיות בו.
"שלוש הבנות שלנו ומשפחותיהן חזרו לגור בקיבוץ והן חברות באפיק ובנו פה את ביתן. אנחנו נפגשים במהלך השבוע במדרכות, בגן השעשועים, או באחת הגינות. אושר שקשה לתאר אותו. כולם קרובים וזמינים האחד לשני".
עיסוק
"עד לפרישתי, עבדתי בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. במהלך השנים, מילאתי שלל תפקידים בחינוך, במטבח, בחמת גדר.
"לא חשבתי שזה יהיה עיסוק כל כך ממושך, אבל כך היה. אני אוהבת ספרות, אומנות, פסיכולוגיה ובפועל, חייתי בין מאזנים, דו"חות בנקים וכספים".
הגשמת חלום וכתיבת הספר
"מגיל צעיר מאוד, אהבתי לקרוא. אחרי שהגיע לידי הספר 'נשים קטנות', החלטתי שגם אני אכתוב, כמו ג'ו, גיבורת הספר.
"עברו כשישים שנים וההחלטה שלי הפכה למציאות. כתבתי ספר לבני העשרה, להוריהם והסבים שלהם. שמו 'מה קורה לגילי?'. זה ספר שמתאים לכולם. בני 10, או בני 70, מוצאים בו עניין. העלילה מסתעפת ומרתקת. הסיפור מצחיק, שמח, עצוב, מותח. הספר מסופר בקולה של גילי, בת 13, בלי פילטרים. היא מגיבה בדרכה על הודעת הוריה שהם מחליטים להיפרד. המציאות המוכרת והבטוחה מתערערת. בני המשפחה מנסים להתרגל לחיות בשני בתים. השגרה משתנה ללא הכר וגילי הופכת להיות גילי אחרת.
"מלבד גילי, אחיה, הוריה וסבתה, נפגוש את אנה ומארק, שהם בעלי קפה 'אנה', את דניאלה המחנכת וכמובן, את הדיג"דים, הלא הם דן, יריב ודריה, חבריה של גילי. הספר לא נשען על סיפור אישי, או סיפורים אמתיים של אחרים, אבל אנשים שעברו תהליך פרידה וקראו אותו הזדהו עם הכתוב וזו מחמאה ענקית".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי נפתח בישיבה בבית קפה עם הבנות. לאחרונה, יושבים באפיק בבית קפה 'רוקי ונושי'".
מה אוכלים בארוחת שבת?
"עד ה'שינוי הגדול' בקיבוץ, אכלנו בחדר האוכל את כל הארוחות וכמובן, גם את ארוחת שישי בערב, שהייתה משותפת לכל הקיבוץ. השפים הנהדרים שלנו הכינו ארוחות גורמה שמנצחות כל מאסטר שף, או כל תחרות אחרת. זה היה מקום המפגש של כולנו, ילדים ומבוגרים. חדר האוכל נסגר לדאבוני וגם לצערם של רבים אחרים.
"מאז סגירתו, אנו אוכלים את ארוחת הערב בשישי עם המשפחה המורחבת שלנו. לפעמים, מצטרפים חברים, או בני משפחה שבאים לבקר. כולנו מתגייסים לארוחה. תמיד יהיה מרק ירקות שהנכדים מאוד אוהבים. החתן מביא כבד קצוץ, פוקצ'ה. כעת, הוא מגויס לסבב שני ונמצא בעזה. הבת הבכורה מגיעה עם תפוחי אדמה ברמה אחרת, אורז צהוב וכמובן, סלטים מעולים. החתן השני מביא לחמניות, בייגל'ס ופיתות מ'המאפייה בקיבוץ', שנפתחה ממש לאחרונה".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"סוף השבוע שלנו מוקדש למשפחה ולחברים. מאוד משתדלים לאכול יחד בשישי בערב. נפגשים לטיולים עם חברים באזורינו וגם עם חברינו מהתקופה העירונית שלנו. עיקר הטיולים באזור המרכז, כי את הצפון העלימו לנו בשנה האחרונה".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי רוצה להיפגש לכוס קפה עם אבי ואמי, בתקופה שאמי עוד הכירה וזיהתה אותי ואת כולנו. סתם לשבת לשיחת חולין, לשוחח, לצחוק, לספר להם על הבנות המוצלחות שלנו ועל הנכדים החכמים. אני מתגעגעת אליהם מאוד.
"הייתי שמחה לפגוש את הסופר אריך קסטנר וללמוד ממנו עוד היבטים ורעיונות לתהליך הכתיבה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"יש לי המון פנאי ואין לי זמן… לכאורה, יש הרבה זמן פנוי, אבל אני מאוד עסוקה. אני מתעמלת, מציירת, משקיעה בגינת הבית וכמובן, כותבת. אני עובדת על ספר המשך ל'מה קורה לגילי?'.
"שמוליק ואני משתדלים לטייל, לבקר בתערוכות. ממליצה על תערוכת האקספרסיוניזם, במוזאון תל אביב. מדי פעם, נוסעים למרכז למספר ימים, לים, להצגות ומופעים. היינו לאחרונה בהופעה של ריקי גל, שמסכמת 55 שנות קריירה והיה תענוג. הולכים ל'בית גבריאל', לסרטים. לאחרונה, ראינו את 'תלמה', סרט חמוד ואופטימי. ממליצה".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"השבעה באוקטובר הפך אותנו למדינה עצובה ופצועה. זה פגע בכל אחד. כל מילה, כל שיר המושמע ברדיו מתחבר אוטומטית לחטופים שנמקים במנהרות בלי אוויר. שמחת החיים נפגעה. יש חוסר ביטחון. הצפון שלנו פונה ונשרף".
מה את מאחלת לשנה החדשה?
"אני מקווה ומאחלת לנו שהחטופים יחזרו עכשיו הביתה. שהמלחמה האיומה הזו תסתיים ושהצפון יחזור להיות שלנו ויפרח מחדש. שתחושת הביחד תתחזק ושנאהב האחד את השני, גם אם הוא לא כמונו בדיוק וגם אם הוא חושב אחרת. אני מאמינה שבכל אחד יש משהו ששווה להכיר וללמוד ממנו.
"אין לנו ארץ אחרת. הוריי היו ניצולי שואה והיו ממייסדי המדינה. הם זכו להקים משפחה וחגגו את כל מה שיש לחיים להציע.
"מדינת ישראל קיימת בזכותם ובזכות גיבורים רבים אחרים.
"נמשיך לחיות כאן, נעשה טוב ויהיה טוב".
