טיול הוותיקים הלפני-אחרון לקח אותנו לראות בעיניים מה שנותנים בחדשות: הפליטים ממלחמת האזרחים בסוריה, על גבול ירדן ועל גבולנו-שלנו, באזור קוניטרה
מאיר שרמן, יונתן
"טיול גיאופוליטי", בישרה לנו תכנית הטיול הבאה. לכאורה, מה לנו ולגאוגרפיה או לפוליטיקה? אלא אם כן, זה קשור לכתב האישו כנגד שרה נתניהו. בכלל, מסתבר שנהיה "רק" בשלשה מקומות. מוצב "ארז" (שנקרא גם מוצב מיצר), מוצב "111" ותצפית קוניטרה, אבל שיבוץ המדריך אבשלום שחר בטיול, עמד להפוך את יום הטיול ליום עיון. לימוד שטח שכלל הכרת הגבולות של הגולן, הכרת הנוף שמעבר לקו הגבול (רמז, מחנות פליטים) וידיעת האינטרסים שפועלים באזור.
ה"תחנה" הראשונה הייתה ביקור בגלריית "זרעים של צבע", בגבעת יואב. ישבנו שם והתוודענו למכון החליבה שהפך למוזאון של איש אחד שהוא בעצם אישה, ציפי אחישחר. המקום התחיל עם פינת הנצחה למשפחתה שהגיעה לאושוויץ ממישקולץ, שבהונגריה. ציפי העבירה בינינו ספר תפילות ששרד במשפחתה ונשאה בפנינו דברים קצרים. לאחריהם, שוטטנו בינות לצילומים המרהיבים, מעשי ידיהם של משתתפי סדנת הצילום, בהנחיית עופר בלנק, שהציגו במקום את עבודותיהם. בהמשך, הזמינה אותנו ציפי לשבת בגינת ביתה הסמוך, שם היטבנו את לבנו בארוחת הבוקר שהבאנו אתנו. הרגל שנעשה לנו טבע שני, לאכול בחיק הטבע, ביום שבו אנחנו יוצאים לטייל, מה שמדרבן חברים להסתובב ולהציע ממעשי ידיהם. הנשים מחלקות עוגיות ומאפים והגברים – זיתים, או כבושים אחרים תוצרת בית.
משם, יצאנו לתחנתנו הראשונה בטיול. צפייה במשולש הגבולות ירדן, סוריה וישראל, ממוצב "ארז". מוצב זה שוכן בקרבת היישוב מיצר ובצמוד לו – עמדת או"ם, צבועה לבן מבהיק, בולטת למרחוק.
מרחוק, בתוך הנוף המרהיב, הצביע המדריך על גדר הגבול שהבהיקה בשמש הבוקר, הגדר שהקימה מדינת ישראל כדי למנוע מעבר תושבים, מחבלים, או כל מסתננים אחרים… הרחק ממנה, בעומק השטח, הצביע אבשלום על קו מוצבים, כמעט בלתי נראים, מוסווים היטב ומשולבים בנוף – מוצבי קו הגבול. לכאורה, כבר בתוך השטח הסורי, אלא שאבשלום, ("קוראים לי 'אבשה'") הסביר שהגבול הוא קו המוצבים והגדר היא רק קו חוצץ שני, מכשול שמפריע פיזית לעבור לישראל ואף מתריע אלקטרונית עם כל נגיעה בו.
"המבנים הלבנים, שנראים לכם כמו חממות, הם אוהלי פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה. הם בשטח ירדן ומאכלסים מאות אלפי בורחים ומציפים את השטח הסמוך לגבול, בתקווה לשוב יום אחד לכפריהם ולבתיהם. יש שאלות?"
"היכן הגדר שמפרידה בין סוריה לירדן?" שאל מישהו.
טיול בסימן כותרת כמו "גיאופוליטיקה" פירושו ניסיון להבין במראה עיניים את המתרחש במזרח התיכון החדש. מדינות מאבדות שטחים, תושבים מאבדים בתים ובני משפחה, גלי הגירה עצומים שנעים ונדים בניסיון למצוא עתיד בטוח יותר מההווה המתפוצץ
" אין גדר כזאת", הבהיר לנו אבשלום, "אבל לאחרונה, מנסה ירדן לחסום את המעבר, כדי להפסיק את זרם הפליטים שלא מפסיק להגיע".
טיול בסימן כותרת כמו "גיאופוליטיקה" פירושו ניסיון להבין במראה עיניים את המתרחש במזרח התיכון החדש. מדינות מאבדות שטחים, תושבים מאבדים בתים ובני משפחה, גלי הגירה עצומים שנעים ונדים בניסיון למצוא עתיד בטוח יותר מההווה המתפוצץ.
פליטים גם פה
עברנו למוצב "111", הסמוך לאלוני הבשן. גם משם ראינו מחנות פליטים. הפעם, לא בירדן המרוחקת, אלא סמוך מאוד לגדר הגבול שלנו. מבנים מאורכים, אוהלים ומתקני ארעי של מכלי שתייה ומשאיות. מצבור של משאיות. מסתבר שגם ישראל "בעסק". בלילות, מעבירה ישראל, באמצעות מנהלת ,שכנות טובה" של צה"ל, סיוע הומניטרי במשלוחי אוהלים וציוד חירום רפואי. במקרים קשים, מעבירים את הפצועים לבתי חולים בארץ. הרעיון הוא ליצור מחנות פליטים באזור החיץ המפורז, סמוך לגבול ולדאוג שם לביטחון הפליטים על ידי כיסוי אווירי וארטילרי. המועצה האזורית גולן פרסמה על מבצע של איסוף בגדים וציוד אחר מידי הציבור הגולני והעברתו לפליטים.
סיימנו את הטיול והלימוד בשטח, במצפה קוניטרה. במקום הסתובבו נערים ונערות שהתבררו כחיילים וחיילות בחיל האוויר. ככה הם נראים לנו, הוותיקים… כנערים ונערות, אבל הם בעצם מי ששומר עלינו משמים…
יחד אתנו, הם שמעו את סיפורם של הדרוזים בגולן, תוך שאנו משקיפים לעבר "ג'בל דרוז" ויחד אתם, נגסנו באפרסקים ענקיים, "צבאיים", רכוש צבא ההגנה לישראל. החיילים, יחד עם האפרסקים, החזירו לנו את נעורינו. שוב היינו (לרגע) צעירים, יפים ורעננים…
עוד טיול אחד לפנינו לסיום השנה. כמה חבל. אבל עינינו כבר נשואות לתכנית הטיולים של השנה הבאה. אתם, הקוראים הוותיקים, מוזמנים להצטרף.
