בשבת הורים בישיבה התיכונית חיספין (איפה שהמתבגר מתבגר), הייתה אווירה נפלאה. מקום חם ומחבק וזכינו לשמוע את הסיפור המופלא של אלעד ברזילי. קיבלתי כוחות, רגע לפני פסח

בשבת האחרונה, היינו בשבת הורים של המתבגר, בישיבה התיכונית בחיספין. זו הפעם השלישית שאנחנו מגיעים לשבת הורים. כבר היינו פעמיים, בט' וי"ב של החייל, שגם למד שם. הפעם, הגענו מוכנים לעובדה שישנים בחדרי התלמידים, כבר ידענו למה לצפות ולמרות שאנחנו מעדיפים שבתות בבית, במיטה שלנו, הגענו לשבת באנרגיה טובה, מתוך רצון לראות איך המתבגר משתלב, להכיר את החברים ולחוות אתו שבת בישיבה. היה נהדר. 

המתבגר קרצף עבורנו את החדר, מה שמעיד עליו, רגע לפני פסח, שהוא יודע לנקות היטב. הוא קצת התבאס שהסוד התגלה, כי עד עכשיו חשבתי שעדיף לוותר עליו בעזרה בניקיון ועכשיו, אני יודעת שהוא אשף גם בזה. בקיצור, החדר היה בסדר, האוכל – יוצא מן הכלל, סלטים נהדרים, עוף מתוק שאני ממש אוהבת ולא מכינה, כי אף אחד לא מתלהב ממנו אצלנו וגם הצ'ולנט היה משובח.

האיש טוען שאכלתי יותר ממה שאני אוכלת בבית ואני בסך הכול רציתי לטעום כדי לוודא שהאוכל טעים למתבגר והציון – מעולה. על השולחנות, היו פרחים יפים, בחדרים, חיכו לנו עוגות ופירות ואפילו נרות שבת ובשמים, מתנה למזכרת. בסוף, אתם עוד עלולים לחשוב שאני רוצה שבת הורים בכל שבת, אז לא, אל תיסחפו. היה נחמד, אבל לא צריך להגזים. 

במהלך השבת, היינו שותפים לתפילות יפות, ללימוד, לדיונים ולשירה בארוחות והאווירה הייתה נפלאה. היה משמח לראות את המתבגר מעורה בחברה, אהוב ובעיקר – שהוא נמצא במקום טוב ועל אף שקצת קשה לו להתרגל לחיי הפנימייה ולמערכת השעות העמוסה, הוא אוהב את המקום. כי באמת ישת"ח זו אחלה ישיבה.

באחת הפעילויות, היה דיון של הורים ותלמידים על המקום שהניידים החכמים תופסים בחיים של הילדים שלנו. שאלו אם ההורים חושבים שהישיבה צריכה להגביל את הילדים יותר בשעות שימוש בנייד. היו כל מיני  דעות לכאן ולשם… אני, שהמתבגר מעדיף שלא אדבר מול כולם, שתקתי, למרות שממש–ממש רציתי להגיד שאני אוהבת את הדרך החינוכית שלהם, שפתוחה, שמאפשרת, שהצוות החינוכי יודע שלא להגזים באיסורים והחינוך נעשה מתוך לימוד משותף והבנה ועשייה מרובה.

החייל שלנו מספר על הרבה חברים שלו שהחליטו בעצמם לוותר על החכם ולעבור ל"נוקיה", בלי שאף אחד כפה עליהם וזה בעיניי קסום. בכלל, אני מאמינה בחינוך שהוא שילוב של החלטות משותפות, דוגמה אישית והשראה. בערב שבת, הייתה לנו שיחה עם יעל ואלעד ברזילי, מעכו. אלעד הוא הפצוע הקשה מהלינץ' בעכו, במבצע "שומר החומות". הוא נפצע בראשו והיה מורדם ומונשם וממש הייתה סכנה לחייו וב"ה, כשהתעורר, הליך השיקום היה יחסית מהיר ביחס לפציעה. יש לו עוד דרך ארוכה לשיקום וכלפי חוץ, בולט בעיקר הקושי שלו לדבר ולזכור מה הוא רוצה להגיד. אלעד הוא הבן של ג'וליה, אם הבית שלי מהאולפנה וממש עקבנו אחריו והתפללנו להחלמתו.

כל אחד מהם יחיד ומיוחד

בערב שבת, כשראיתי אותו עם רעייתו יעל, שהיא אישה מקסימה ומיוחדת, התרגשתי מאוד. זה היה ערב ראש חודש ניסן. בניסן עתידים ישראל להיגאל ובהדלקת הנרות, התפללתי לה'. ביקשתי כמה נסים לעצמי ולמשפחתי וגאולה לעם ישראל ואז, כשראיתי את אלעד ואת הנס הגדול שקרה לו, התרגשתי מאוד. כולנו התרגשנו מנוכחותם של יעל ואלעד, שהם הורים לתלמיד בשכבה והם אור גדול והשראה, דווקא בערב ראש חודש ניסן, בשבת הורים, בישיבה התיכונית, מקום שמחנך לערכים ואהבת הארץ במעשים. קיבלנו שיעור גדול על כוחו וגדולתו של ה', על נסים גדולים שמתרחשים, על אמונה ותפילה. יש לאלעד עוד דרך בשיקום, אבל ב"ה שהוא אתנו, מדבר, משתף בנס הפרטי שלו.

לסיום, קיבלנו טיפ מיעל, שסיפרה שמה שנתן להם כוחות בתקופה הקשה שעברו זה החיבוק הגדול והדאגה והפינוקים שקיבלו מעם ישראל ואפילו מיהודים בחו"ל, מהקהילות בעכו ובסמוך לבית החולים. כשלמישהו קשה, היא אמרה, תתעניינו, תעזרו, תשלחו אפילו מכתב. זה עוזר, זה נותן הרבה כוח וגם ככה, סתם בחיים, כולנו צריכים מילה טובה, תשומת לב קטנה.

היה נחמד לגלות בשבת ההורים ששמו לנו בחדר עוגות ונרות שבת ופרחים יפים. זה מחמם את הלב, כשהילדים שלנו זוכים במוסד החינוכי שלהם לחיבוק, להבנה, שרואים אותם, שרכז השכבה מכיר את השמות של כולם. זו אמירה, שכל אחד מהם יחיד ומיוחד. ככה יצאתי משבת הורים, שמחה לראות שהמתבגר נמצא במקום טוב, מרוגשת, מחוזקת ומלאת השראה וכוחות, רגע לפני שפסח מגיע.