באל–רום, היא הייתה בין מקימי בית הספר והגננת הראשונה. הייתה מנהלת מחלקת החינוך במועצה האזורית גולן, ריכזה את קרן 'קרב' בקריית שמונה, בגליל העליון ובעמק הירדן והיום רכזת הגיל הרך באל–רום. האורחת שלי לשבת היא יוספה ראובני
קצת על עצמך
"יוספה ראובני, נשואה לדודי, הורים לשלושה בנים – נעם, רן ואלון".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בירושלים, גדלתי בה עד כיתה ב'. בעקבות עבודתו של אבי, בחברת חשמל, עברנו לאשדוד. הוא נשלח לבנות שם את תחנת הכוח. ההורים ז"ל היו אנשים נפלאים, אנשי חסד חלוצים וציוניים. גדלתי באשדוד שהייתה עיר מעורבת, קולטת עלייה, עם אוכלוסייה חמה. ילדות יפה, נערה פעילה בתנועת 'מחנות העולים' והרבה חברים, שעד היום אני בקשר טוב עם חלקם".
מגורים
"קיבוץ אל–רום, כבר כמעט 50 שנה. הגעתי לגרעין השני של אל–רום בשנת 72', הקמנו את הקיבוץ, ממש מהתחלה. זה היה קיבוץ מאוד מיוחד שהתחיל מחברי גרעין שהגיעו עם להט גדול ואמונה עיוורת. היו לנו הרבה עקרונות. התעקשנו על עבודה עברית ולכן עשינו בעצמנו כמעט הכול. היו ביננו יחסי אמון מוחלטים ואפילו בצרכנייה, כל אחד היה לוקח מה שהוא צריך, לא קנינו. החלטנו על חופשות מצפוניות, מה שגרם לאנשים כמעט שלא לצאת לחופש במשך שנים. חברי הגרעין היו כל כולם מגויסים לכל משימה. היינו חבורה של אידאליסטים שלא חששו מעבודה קשה. לאט לאט, הגיעו משפחות וגם חברי הגרעין החלו להתחתן.
"הסיפור שלי ושלי דודי התחיל בקיבוץ כברי, בו הוא גדל. הוריו פעילים ציוניים לוחמי לח"י, שהיו בכלא בעקבות פעילותם במחתרת. הכרנו כשהגעתי עם גרעין לקיבוץ ובהמשך, עלינו לאל–רום. בשנת 77', התחתנו בדשא של הקיבוץ, שמאז גדל והתפתח בענפי הייצור והחקלאות. פתחנו לילדי הקיבוץ גן ילדים ובית ספר שהייתי בין מקימיו. אני זוכרת את חבלי הקליטה של בית הספר. היינו צריכים עוד ילדים, אז הבאנו ילדי חוץ לקיבוץ וכל משפחה לקחה ילד לאומנה והילדים האלו השתלבו בבית הספר ובקיבוץ. לפני 21 שנה, הקיבוץ עבר הפרטה וכיום, יש לנו הרחבה קהילתית יפה והרבה בנים חוזרים ועדיין, אל–רום זה מקום מקסים ומיוחד שכיף לגור בו".
מנטורית בפרויקט ההתנדבותי 'להעז קדימה'. בתחילת הדרך, בקיבוץ, עשינו הכול. בארבע לפנות בוקר, קמנו לקטיף ואז המשכתי לעבודתי בגן הילדים. הייתי הגננת הראשונה של הקיבוץ ובערב – מיון תפוחי אדמה. עבדנו בלי סוף
עיסוק
"רכזת הגיל הרך באל–רום. מתנדבת בכל מיני מסגרות ובין השאר מנטורית בפרויקט ההתנדבותי 'להעז קדימה' של בוגרי סיירת מטכ"ל שמסייעים לסטודנטים. בתחילת הדרך, בקיבוץ, עשינו הכול. בארבע לפנות בוקר, קמנו לקטיף ואז המשכתי לעבודתי בגן הילדים. הייתי הגננת הראשונה של הקיבוץ ובערב – מיון תפוחי אדמה. עבדנו בלי סוף. עם השנים, עברתי בעוד תחומים. הייתי מחנכת ומנהלת פדגוגית בבית הספר. מנהלת מחלקת החינוך במועצה האזורית גולן. למדתי עבודה סוציאלית ועסקתי גם בזה. ב-20 השנים האחרונות, שימשתי כרכזת יישובית של קרן 'קרב' בקריית שמונה, בגליל העליון ובעמק הירדן, תקופה נפלאה".
איך נראה יום שישי שלך?
"אני משתדלת לנקות את הבית לקראת שבת ביום חמישי וגם להתחיל לבשל ואת יום שישי, לפנות לטיולים ונסיעות לילדים. כשיש אורחים והילדים מגיעים, אז גם משלימה בישולים".
איך נראה שולחן שבת שלכם?
"אני מגיעה ממשפחה דתית. הסבתא–רבתא שלי, שעל שמה אני קרויה, היא אחותו של רבי אריה לוין, שהיה ידוע כ'אבי האסירים'. הוא גם מחבר קצת את המשפחות שלי ושל דודי. כאשר ההורים של דודי היו בכלא, הוא היה בא לבקר אותם ונוצר ביניהם קשר חם. כשהגעתי לבקר את הוריו של דודי לראשונה, הם מאוד התרגשו לשמוע על הקשר המשפחתי שלי עם רבי אריה לוין. אז אני עדיין מאוד מחוברת למסורת ומדליקה נרות שבת, אופה חלות ותמיד יש אצלנו ארוחת שבת סביב השולחן. כשהילדים באים, או כשיש אורחים, אני משקיעה בבישולים והשולחן הוא חצי מרוקאי חצי פולני. מלא מלא סלטים ומרק עוף באופן קבוע והשאר משתנה. ירקות חמים וקרים, שניצלים לילדים, בשר, עוף, דגים מרוקאיים, קיינדלעך, קיגל, צימעס, עוגות ועוגיות וכל מיני פינוקים ובבוקר שבת, יש חמין.
"בבית הוריי, אכלו באופן קבוע דגים, מרק, קיגל, עוף בתנור וקומפוט".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"כשהילדים והנכדים מגיעים, להיות יחד ולצאת לטיולים".
מה עושה בשעות הפנאי?
"מטיילים הרבה, יוצאים לסרטים, הצגות וקונצרטים. עושה יוגה. עד לא מזמן גם רצתי. אנחנו גם מארחים משפחה וחברים. בחצר הבית, יש לנו הרבה עצי פרי ואני אוהבת לרקוח ריבות ולעשות ליקרים ולדר ועוד כל מיני".
איך השפיעה עלייך הקורונה?
"היו גם דברים טובים בתקופה הזאת. יכולנו לעזור עם הנכדים, הם היו אצלנו תקופות ארוכות. יצרנו מפגשים שכונתיים בדשא בחוץ, קבלות שבת וערבים משותפים. טיילנו יותר ויחד עם זה, אני מייחלת שהתקופה הזאת תסתיים ושכולם יהיו בריאים".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, לראות את האחר בעין טובה, לעזור ולתרום".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הנופים המרהיבים וגם את הנוף האנושי, עם הגוונים הייחודיים והאנשים הטובים. יש לנו הרבה חברים מהגולן, מהצפון ועד הדרום וגם מהישובים הדרוזים".
מה את מאחלת לעצמך?
"שנהיה בריאים ושמחים בחלקנו".
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
חינוך רבותי, חינוך
כשהתלמידים יוצאים לחופשה הגדולה, נכנסות המועצות למערכת של בינוי ושיפוצים במערכת החינוך. הנה מה שהכינו…
-
חינוך מצטיין
משרד החינוך פרסם את רשימת 285 מוסדות החינוך של החטיבה העליונה, אשר הצטיינו בשנת הלימודים…
-
על חינוך ליהדותיות - מתחילים את המהפכה בגולן
ההלכה וקיום המצוות בעם היהודי היוו חוט מחבר ומקשר, בין כלל היהודים הנמצאים בעולם, למערכת…